ביקורת ספרותית על הוביט - תרגום הטייסים מאת ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין
ספר מעולה

---

גם אני קראתי את הספר הזה בגיל מבוגר, מבוגר מדיי לטעמי - הלוואי והייתי קוראת אותו בתור ילדה. אבל את הזמן אין להשיב ונאלצתי לבקר במכרות מוריה ובהרי הערפל הרבה שנים אחרי שפיית השיניים חדלה מביקוריה, וגרוע מכך, *אחרי* שראיתי את כל סרטי שר הטבעות ואת סרטי ההוביט. כולם.
למרות כל זאת, הקסם שבספר מצליח לגעת גם בלב המבוגר והבוגר יותר, הציני, למוד סרטי וספרי ההרפתקאות עד להתפקע.
לכאורה הסיפר פשוט מאד, לא ארוך-אגדת פנטזיה קלאסית: יש טובים ויש רעים ויש עלילה עם דרקון. אבל במהלך הקריאה משהו נפתח וקורה הקסם, הקסם הזה שמייחד את הכתיבה של טולקין והופך את הדמויות שלו לאהובות כל כך. הרבה מים זרמו בנהר הספרותי מאז שנכתב הספר הקטן הזה ב-1937, הכרנו המון גיבורים ספרותיים והוליוודיים שמלאו את דמיוננו אבל לא הכרנו עוד קוסם כמו גנדלף וגיבור אמיץ כמו בילבו (רוכב החביות) באגינס.
ההוביט, שמקדים את טרילוגיית שר הטבעות האפית מפגיש אותנו עם הארץ התיכונה על שלל יצוריה וגמדיה, האלפים (של היער), הציפורים הזקנות המדברות שפה עתיקה וכמובן גולום, היצור המסתורי שבילבו פוגש בפרק המצמרר 'חידות באפלה':

"הוא היה גולום, אפל כחשכה עצמה, הייתה לו סירה קטנה, והוא חתר בה בשקט גמור על פני האגם - כי אכן אגם היה זה, רחב ועמוק וקר כמוות - הוא חתר בה ברגליו הגדולות שהידלדלו משני צדי הסירה, אך עשה זאת בשקט גמור, כך שלא נשמעה אף איוושה."

נראה שלכולם (גם לדרקונים) בארץ התיכונה יש חיבה יתרה לחידות, שירים וחרוזים ואין זה פלא בהתחשב בעובדה שטולקין היה בלשן ופרופסור ללשון אנגלית עתיקה. מה שמוסיף רובד מסקרן לתרגום הזה הוא כמובן סיפור הטייסים שתרגמו בשבי המצרי דווקא את הסיפור הזה, שגיבורו כל כך משווע לחזור לביתו החמים. התרגום לא חדש (1977) ולכן העברית בו מעט מאתגרת אבל הקריאה עדיין מהנה מאד (ואולי גם יכולה להכין אתכם לפסיכומטרי).
בשורה התחתונה, לא משנה באיזה גיל אתם, אם עדיין לא קראתם את ההוביט - זה הזמן לצאת להרפתקה.

» ביקורות נוספות של Dina
» ביקורות נוספות על הוביט - תרגום הטייסים