ביקורת ספרותית על בית מספר שש עשרה מאת טאנה פרנץ'
ספר בסדר

---

נושא כמות הדמויות בספר מתח הוא טריקי.
מצד אחד זה יכול לגרום לסרבול בקריאה, עודף אינפורמציה וכבדות בעלילה עם מיליון שחקנים.
מצד שני הרי אחת הדמויות מן הסתם תהיה המפתח לפיתרון התעלומה (הרוצח ברוב המקרים) ככה שזה כלי חשוב (אם משתמשים בו בחוכמה) לחיזוק איכות העלילה ,בניית המתח וביסוס התעלומה.
רפרוף מהיר על ספרי המתח שאני קראתי בשנים האחרונות מעלה קשר ישיר בין ההנאה שלי מהם ותפיסתי אותם כטובים לבין כמות הדמויות.
ספר מתח ממש טוב מצריך ממני לרוב הרבה ריכוז וקריאה רצופה על מנת לא לשכוח פרטים. לא תמיד אני יכולה לספק את התנאים האלה לעצמי וכך יוצא לי לפעמים לקרוא ספר מתח בינוני כגון זה עם מעט דמויות בתוכו ולמרוח אותו על פני חודש כי הוא לא ממש מותח ולא ממש מעניין.
סיפורו של שוטר (כמו תמיד לא?) שמנסה לפתור תעלומה שחשב שהשאיר מאחור בחייו לפני 22 שנה אבל כעת צצה ועולה שוב.

כשההתחלה של מותחן יותר טובה מהסוף שלו אז אתה יודע שאתה בבעיה. שוב נפלת עם ספר שמבחינה עלילתית הוא לא יותר מסביר.
סגנון הכתיבה והדמות של הגיבור הראשי בהחלט חביבים. התעלומה עצמה ממש לא נבנתה נכון לדעתי והפיתרון שלה עוד פחות.

מה שכן אהבתי בספר כלל לא קשור לעלילה שלו אלא לרקע:
אירלנד. עיירת שוליים של טיפוסים קשי יום שטופי אלכוהול ורגשי נחיתות שהחיים פשוט כבדים עליהם מכל בחינה אפשרית.
משפחות לא מתפקדות עם ילדים שמשלמים נפשית הרבה על הורות לא ראויה.

למה שלושה כוכבים?
כי זה בסדר בשביל ספר מתח קליל פשוט אני חושבת שאפשר היה יותר מבחינת בניית התעלומה אבל הסיפור האנושי שמאחוריה כן שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על בית מספר שש עשרה