ביקורת ספרותית על בית מספר שש עשרה מאת טאנה פרנץ'
ספר טוב

---

זהו ספר טוב שיש בו הכל: עלילה מעניינת, דמויות מרתקות, יחסים מורכבים. הכל, חוץ מדבר אחד: מתח!... והרי הספר מוגדר "מותחן".

כמו נייר עיתון שבו אפשר לעטוף הכל (פיש אנ' צ'יפס בליברטיס בדבלין, פטרוזיליה בשוק, קילו מסמרים בטמבוריה או את הסולן של "טיפקס"[*]) כך גם ספרי המתח בעשור האחרון הפכו לעטיפה שדרכה הסופר מספר סיפור או מותח ביקורת פוליטית-חברתית ואילו עלילת המתח הופכת להיות משנית ולא פעם טריוויאלית לחלוטין.
כך גם "בית מספר 16" הכתוב בכישרון לא מבוטל ועיקרו מערכות היחסים במשפחה לא-מתפקדת ממעמד הפועלים הנמוך ובין בני אותה משפחה לדמויות אחרות באותה שכונת עוני בדבלין.
זהו הספר הראשון שאני קורא מאת הסופרת טאנה פרנץ' וכולי התפעלות מהיכולת שלה בבניית דמויות מורכבות ומלאות נפח שאף אחת מהן אינה מושלמת, אין בהן "טובות" או "רעות" (כפי שנוטים הסופרים האמריקאים לעצב דמויות), הן אמיתיות ולפיכך גם לדמויות היותר חיוביות יש צדדים אפלים.
יש רק חיסרון אחד בעיצוב המוקפד של הדמויות והיחסים ביניהן: כבר ברבע הראשון של הספר אפשר לדעת מיהו הרוצח/ת ופחות או יותר גם את המניעים לרצח וכך מוטיב המתח כמעט ונעלם. חיכיתי לאיזשהו טוויסט מפתיע לקראת הסוף אלא שהוא לא הגיע.

אבל אם לא מתייחסים לספר כמותחן שגרתי אלא כרומן המתאר את הדרמות במשפחה לא-מתפקדת (אלא מה?) כשהשיא הוא (כרגיל) בדצמבר ובחג המולד אפשר להנות מהספר. העלילה נעה בין שנות השמונים, תקופה בה הגיבורים בסוף שנות העשרה שלהם, לבין שנות האלפיים (22 שנים קדימה) כשהם בוגרים ודפוקים לחלוטין. פרט להתפתחות העלילה, שבה הסופרת מקלפת קליפה אחר קליפה ממשפחת מאקי הלא-מתפקדת והדמויות המקיפות אותה, היא גם מעבירה ביקורת על המצב החברתי, הפוליטי והכלכלי באירלנד שאותה היא כנראה מאד אוהבת.

אז למה רק 4 כוכבים לספר שכתוב כל כך טוב? (1) כי הוא מוגדר מותחן ואין בו מתח. (2) כי הסופרת נוטה להאריך סצינות מסוימות ולחזור פעם אחרי פעם על אותם אירועים משנות השמונים (ניתן היה לצמצם את הספר ברבע מבלי שזה יפגע בעלילה). (3) כי התרגום המסורבל מעצבן לפעמים (כשהאירים אומרים בכל משפט שני "ג'יזוס!" יש לזה משמעות אחרת מאשר "ישו" כפי שתורגם). (4) כי עדיף היה להשאיר את השם המקורי והדו-משמעי "פיית'פול פלייס" במקום השם העברי שניתן לספר (כמו שהושאר השם "שאטר איילנד" ולא קראו לספר "מצודת הפחד" או משהו דומה).

לסיכום: ספר טוב שנכתב ע"י סופרת מוכשרת, גם אם הספר הוא לא מותחן שגרתי. בהחלט כדאי לקרוא.
________________
* לא התכוונתי להעליב את הסולן של טיפקס, פשוט היה להם להיט בשם "בתוך נייר עיתון".

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על בית מספר שש עשרה