ביקורת ספרותית על התלקחות - משחקי הרעב #2 מאת סוזן קולינס
ספר טוב

---

אוי, אוי, אוי - מה פה קורה פה?
הספר הראשון - מדבהים, עוצר נשימה, כל דקה היא אקשן ומתחיה סופית.
הספר השני - העניינים מסתבכים. נסיון נוסף של המחברת לחזור על משחקי הרעב. ברור שהיא הצליחה פחות, אבל לא נורא. גם יפה, גם מותח, הרגשות מתערבלות באוויר וכו'.
הספר השלישי - היי, למה לא נהפוך את כולם למשוגעים ולא נשאיר אף אחד שפוי?
זה לא שאני אומרת, הסופרת הצליחה להעביר במדויק מה הם הרגשות במלחמה, הפחד התמידי, הלחץ, בעיקר הדעת שבורחת ממך... אבל כאילו... די, מוגזם כבר. אולי היא הצליחה להעביר יפה את המסר של:''ווהו, אנחנהו מתים פה, הכל אפל ומפחיד ועתידה של קטניס נופל", אבל כמה, כמה אפשר?
כלומר, בשלב כלשהו כבר לא יודעים אם הכל הזיה או לא ותראו, בספרות צריך גם לא להגזים.
ואחרי כל הביקורת - אני חייבת להודות שהספר סחף אותי, אולי ביחס לאחרים הוא ארבע כוכביות (הציון שנתתי לו) אבל בכללי הוא ספר מעולה, קשה, אפל, בעל כתיבה מרתקת ויכולת די מלחיצה לגרום לך לבכות - (למשל מתי שאחותה הקטנה של קטניס מתה)...

» ביקורות נוספות של פחד
» ביקורות נוספות על התלקחות - משחקי הרעב #2