“ואואואו ספר מהממםםם
קראתי אותו מלא פעמים,סדרה שאי אפר להפסיק לקרואאא
אוהבתתת”

“הנה אנחנו שוב. עוד ביקורת, עוד התחלה. אבללללללללל הפעם יש לי משימה. ומטרה.
המשימה: לכתוב ביקורות עד שאני אתפוצץ.
מטרה: להתפוצץ.

סוכנת חשאית 00.0000000001 (זאת במקרה גם מנת המשכל שלי) יוצאת לדרך!! שמה משקפיי שמש ומחייכת במאגניבות
אם הייתי גיבורת על כנראה הייתי יוצאת לטיסה הזויה שכזאת עם האגרופים לפני הגוף, אבל בגלל שאני לא כזאת (אולי... ואולי אני דווקא כן D:) סתם תדמיינו לעצמכם אותי מפרקת לכמה פושעים את הצורה :O
עם משקפי שמש. כי משקפי שמש זה מאגניב.

אוקיי, בגלל הרבה גינונים מיותרים שעיקבו את הביקורת שלי, בואו נתחיל עכשיו.

הנה לכם. מי שלא קרא את התקציר. כי אני פשוט לא מסוגלת לתקצר אותו:
"לוֹרֶל, נערה יפיפייה וביישנית, מתחילה ללמוד בבית ספר תיכון בעיירה קטנה ומנומנמת. בזמן שהיא מנסה להשתלב בחיי החברה המסובכים, שני נערים מעולמות שונים מתחרים על לבה.
עד מהרה מצטרפים לעלילה סוד שנשמר שנים רבות, ויצורים מרושעים שלא בוחלים באמצעים כדי להשיג את מבוקשם. כאשר חיי האנשים היקרים לה נמצאים בסכנה, לורל מגייסת את כל כוחותיה כדי להציל אותם.
עולם קסום שכולו כישוף ותככים, אהבה ראשונה ומתח, התלבטויות והחלטות גורליות, בספר מרגש, מסעיר רומנטי ומהפנט, שישנה מקצה לקצה כל מה שחשבתם שאתם יודעים על פיות."

ובלה. בלה. בלהההההההההההה.

כן, לא מהספרים שאני בדרך כלל קוראת. אני אישית דיי מתחרפנת מסיפורי פיות מאז "ווינטר בלו".
אבל האם איי פעם חיסלתם ספרייה שלמה? זאת הספרייה הציבורית החמישית בערך שחיסלתי בה את כל הספרים הנורמליים. ולא נשארו לי הרבה אפשרויות בחירה. הבחירה הייתה מאוד מאוד מאוד מצומצמת. אז לקחתי.

אזזזזזזזזזזז ככה.
אני אתחיל עם הכריכה - "לורל, נערה יפיפייה וביישנית," - כן... לא. אני לא רואה את הנערה על הכריכה יפה. כאילו, בשום צורה.
בחייכם, יוצרי כריכה, יכולתם להשקיע קצת יותר. גם בבגדים שלה, זה היה נחמד מצידכם =.=
העטיפה אמורה למשוך אותי לספר, אם היו קצת משקיעים בבגדים, ובנערה, כנראה שהייתי נמשכת יותר.
אבל פה פעל החוק של "אל תשפוט ספר לפי הכריכה".

עכשיו הפנימיות.
"בזמן שהיא מנסה להשתלב בחיי החברה המסובכים, שני נערים מעולמות שונים מתחרים על לבה."
לא צריך הרבה כדי להבין שסיפור קסטה/קטניפ/בלה חוזר על עצמו!! D: (מי שלא מכיר: מחוננת/משחקי הרעב/דמדומים. ואם אתם לא מכירים - חסרי חינוך!!)
ועכשיו תצעקו איתי!!: לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!
אבל היא לא גרסה רגילה ושגרתית כמו קסטה/קטניפ/בלה. תדמיינו אותה כמו בלה, רק מעצבנת יותר (הישג מרשים לעצמו).
זה ממש זוועתי, כי בספרים שהבאתי להם דוגמאות אפשר לדעת במי היא תבחר. וכל הסיפור הופך ממש מסורבל כשהם כל הזמן מתרכזים ברגשות, ומה קורה איתו, ומה קורה איתה, ואיך היא מרושעת.
וזה קצת מסיח את הדעת מזה שפרח צמח לה על הגב!!

הסיפור עצמו ממש טוב. חביב ונחמד שכזה. סיפור פיות נחמד וחמוד. או אולי לא P:

אוקיי, אנג', משהו להוסיף?
אסלות מרופדות זה דבר מוזר. ממש מלחיץ לקום בבוקר ולשבת על אסלה מרופדת, זה תופס אותך לא מוכן.
הממ... משהו שקשור לספר?
אנשים עם גבות בצבעים שונים זה דבר הזוי.
אמרתי משהו שקשור לספר!!
נעליי הבית החדשות שלי הגביהו אותי באיזה עשרה סנטימטר. אני לא אוהבת עקבים =.=
ספר, אנג'!! ספר!!!!!!!!!!!!!
אה, כן. ספר. פשוט הרגשתי צורך לחלוק את המידע על האסלה המרופדת, הגבות המוזרות, והנעליי בית עם ציבור הקוראים.

(למקרה שתהיתם. כן. אני רצינית. אמא וחבר שלה נסחפו וקנו אסלה מרופדת. לחבר של אמא יש גבות בצבעים שונים. ולא, אני לא עד כדי כך גמדה שקנו לי בכוונה נעליי בית עם עקבים!! בעצם, אני לא גמדה בכלל. אבל הנעליי בית פשוט מוזרות =.=)

אז בואו נתמקד שוב בספר.
עלילה וסיפור נחמד. חיבבתי אותו. כתיבה מצויינת, מנקודת המבט שלי. ו... דמויות חמודות, אם כי מעצבנות לעיתים.

אז הספר קיבל ארבעה כוכבים. טוב שכך אחרי כמה ספרים שעשו לי בלגאן לא קטן בראש.
ממליצה בחום (:”

“מישהו צריך לבדוק מה קורה שם בנוער האמריקני.

תגידו, זה באמת נכון? באמת נכון שבחורה פשוטה (במקרה של לורל גם יפה! איך לא??) מגיעה לבית ספר חדש וישר מוצאת חברה טובה תוך ימים ספורים, שתי בחורים חתיכים, מתוקים ומושלמים הופכים להיות עפר לרגליה והיא מגלה שהיא לא נערה רגילה ויש לה כוחות?

חברים!! אני טסה לאמריקה!!!!

אבל מכיוון שהפסקתי להאמין שקיים כזה דבר עולם דמיוני אחרי גיל 11 שלא קיבלתי מכתב מהוגוורטס (אם הוגוורטס לא קיים, אז שום דבר דמיוני אחר לא קיים!) אז נראה לי שאוותר על נסיעה לאמריקה ובמקום זה אכתוב ביקורת על הספר:

העלילה של הספר שטחית ביותר, לורל היא דמות מעצבנת וריקנית ו... מי זאת לעזאזל הילדה בכריכה על הספר?!

אז אתם בטח תוהים למה הספר קיבל שלושה כוכבים? שלוש סיבות:

כוכב ראשון- אם כמה שהעלילה שטחית, יש בספר הזה משהו נחמד שלא גורם לך לנטוש אותו באמצע אלא להמשיך לקרוא.

כוכב שני- קראתי אותו דיי מזמן, ובתקופה שקראתי אותו אהבתי קיטשיות (באותה תקופה אהבתי את הסרט קאמפ רוק! מה שהפך לסרט השנוא עלי ביותר היום. ואם אני אתקל בו שוב... אני כבר שומעת את השיחה: הלו? אפשר להזמין דחוף אמבולנס? יש פה נערה שהתעלפה מעודף קיטשיות...) תודה לאל שזה עבר.

כוכב שלישי- האמת אין לי סיבה... סתם החלטתי להיות נדיבה ולפרגן בכוכב נוסף :)

בקיצור אם אתם ממש אבל ממש משועממים, ואין לכם בגרויות באופק או שאתם ברי מזל וגמרתם אותם כבר, תקראו את הספר הזה.”

“הייתי מצטטת איזה משפט שאהבתי מהספר בתחילת הביקורת, אבל הנה הבעיה הגדולה של חיי: אין משפט שאהבתי בספר!זאת אומרת, הספר עצמו דווקא נחמד, אבל אין משפט שמשך את תשומת לבי בצורה יוצאת דופן, אולי חוץ מהמשפט ''אין לך דופק, לורל. כנראה אפילו אין לך לב.''
נכון, לורל, אין לך לב! את משחקת בלבבות של אנשים שאוהבים אותך כאילו היו צעצועים!
אוקיי, אז נתחיל מהכריכה:נכון שלא שופטים ספר על פי הכריכה, אבל המשפט ''אל תשפוט ספר על פי הכריכה שלו'' הוא לא ''אל תשקיע בשיט בעיצוב הכריכה של ספר''
הנערה שבכריכה לא יפה במיוחד. הפרצוף שלה נחמד, אבל הלבוש נוראי. זו עוד אחת מהבנות האלו שלא מתאפרת, מתלבשת נוראי ובכל זאת כל הבנים סוגדים לה בגלל האישיות המדהימה שלה? תנו לי לפוצץ לכם את האשליה! זה לא עובד ככה, בעיקר לא בחיים האמיתיים. חוץ מזה, גם האישיות של לורל לא עד כדי כך מדהימה, ככה שהיא בהחלט לא מהבנות האלו שיכולות להרשות לעצמם להראות כמו הומלסיות ולסמוך על האישיות-המדהימה-שאין-להן.

והנה לכם ההוכחה שאנשים דווקא כן שמים לב לכריכה של הספר למרות הפתגם הידוע.

אז העלילה די בסדר. לא מותחת במיוחד אבל לא משעממת, לא ממש צפויה אבל גם לא מסתורית.
הדמות של לורל לא מושלמת, אבל אולי זה חלק מהסיפור, שלורל תלמד להשתנות ולהפוך לאדם טוב יותר. היא דמות בסדר.
הכתיבה גם בסדר. לא מעולה, לא גרועה. בסדר.
זה לא שהספר גרוע, אבל הוא גם לא טוב במיוחד. הוא פשוט ''בסדר'' בכל הקריטריונים שלו.
הייתי יכולה להגיד שהוא אכזב אותי, אבל מתאכזבים ממה שמצפים ממנו ליותר. מהספר הזה, כבר על ההתחלה, לא ציפיתי להרבה.

נקודות האור שלו זה שלפחות הוא לא משעמם, לא כבד, די קליל ומהנה לקריאה, העלילה די טובה(והיא קיימת! ראיתי כבר ספרים חסרי עלילה) ויש כמה דמויות נחמדות.

אני לא אומרת שאני ממליצה עליו בחום, אבל אם לא קראתם, תנסו לקרוא אולי אתם תאהבו אותו יותר משאני אהבתי.
אגב, לא אמרתי וואו על הספר, אפילו לא אמרתי שהוא טוב או מעולה, אמרתי שהוא ''בסדר''. אבל זה לא אומר שלא נהניתי בקריאה. כן אני יודעת שאני בן אדם מוזר.”