כשאני מגיעה למדור המבוגרים בספריה אני אוהבת לחפש את הכריכות הורודות, אלו שמשדרות קלילות. יש משהו מפחיד במדור של המבוגרים שיכול להיות מלא בספרים על מוות ואנשים זקנים וכאב. אומנם עברתי את שלב הסדרות הפתטיות של מדור הנוער אבל אני עדיין אוהבת קישטיות ורומנטיקה והפי אנד. ולא, לא, לא רוצה ספר שנגמר במוות ודמעות. יש ספרים יחידי סגולה ששוים את הדיכאון שאחריהם.
לכן, כשראיתי את הכריכה הורודה של "עד הירח וב

שוקולד מריר 60-70%.
זה השוקולד האהוב עלי.
רצוי עם תוספת של שקדים או אגוזים או פיסטוק או בוטנים.
משהו שיגוון, שישבור את הטעם השגרתי ויתן טוויסט.

אבל בהריון האחרון שלי רציתי דווקא מתוק. מתוק-מתוק.
יש תקופות כאלה, אתם יודעים.
חיפשתי מתוק כל הזמן, אכלתי קרואסון שקדים כל בוקר, שתיתי שוקו פעמיים ביום.
א' שעבדתי איתו המון בתקופה הזאת היה מציע לי מהשוקולד המריר 80% מינימום שתמיד היה לו בחדר,

בחיי שאני לא מבינה מה משך אותי אל הספר הזה, אבל מרגע שאחזתי אותו אמש ועד עכשיו לא הנחתי אותו ליותר מהזמן הנחוץ בכדי לבצע את מטלותיי.
קראתי באוטובוס (פספסתי תחנה ונאלצתי ללכת ברגל), לקחתי אותו איתי להפסקות הסיגריה מהעבודה, קראתי בו בארוחת הצהריים (מפוררת עליו קצת פירורי לחם) ואפילו ניסיתי לקרוא בו בעודי אוחזת את התינוק (לא עובד, אני קוראת והוא קורע)
אולי זה הקיץ שמביא איתו חשק לספרות קלילה, או ש

על גב הספר נכתב: "ספר רומנטי, שנון ושובה לב… מושלם לשיפור מצב הרוח. פינוק אמיתי… תיק הים יהיה ריק בלעדיו." ועל הסופרת נכתב שבין תחביביה צפייה בטלוויזיה, אכילת סוכריות גומי, גלישה באינטרנט וכמוצא אחרון – כתיבה. כשזה סדר העדיפויות של סופרת, קל להבין מדוע זו התוצאה הסופית.

רומנטי, נניח. שנון, ממש לא. שובה לב, אולי של אחרים אבל לא שלי. ואולי הבעיה היא שאני לא הולכת לים, ככה שעדיין אין לי את הסיווג

בקשתי לעצמי ספר קליל. לאחר שיטוטים ברחבי הספריה, קרץ לי הספר עם הכריכה הוורודה. עצרתי לרגע, קראתי את התקציר ואמרתי לעצמי מושלם. בדיוק מה שחיפשתי, משהו קליל ללא עומק. מעין "ספא" למוח.
ההתחלה נראתה מבטיחה.
אלי נשואה באושר לג'יימי, גרים יחד בבניין משותף, די "חירבה". אך הדבר אינו מפריע לשניהם היות והם מאוהבים עד השמיים.
תאונת דרכים טראגית, קוטעת את נישואיה ואהבתה של אלי. עם מותו של בעלה, הדירה הופ

שלמות. העומק מסתתר בין השורות, בהערות הציניות ובתאורים. התרגשתי עד דמעות וקיוותי לרגע שאולי הפי אנדינג באמת קיים ומחכה לי בפינה מסוימת בחיים שלי.

ספר חמוד.
לא יותר מזה, כן, קיטשי, כן, טיפה מעצבן, אבל הוא חמוד.
מתאים לקריאה כשרוצים סתם לקרוא משהו, כמו במצבי בחופשת הפסח החסרת מעש הזו, לבזבז יום שלם בקריאת הספר הזה היה נחמד, גם ככה לא היה לי מהו אחר לעשות.
אבל כמו שהרבה ציינו, לא ספר עם עומק, ובאמת. הזכיר לי קצת סדרה של תחילת שנות ה-2000, משהו לשריפת זמן משעמם.
ממליצה בימים מאוד משעממים, אולי.

כמו שרשום על הכריכה ספר פינוק!!!! בהתחלה הוא עצוב, בעלה של אלי נפטר והיא מנסה להתגבר עליו, מתחילה לעבוד אצל זאק שדלוק עליה מהרגע הראשון אבל היא לא שמה לב ויוצאת עם אחרים. זאק מנסה לכבוש אותה, אי אפשר שלא להתאהב בו, הוא מחכה בסבלנות ולא מאבד תקווה. ממליצה בחום ספר יפה, מצחיק וכתוב בצורה יפה.

טוב במקרה של הספר הזה הכריכה הורודה והתקציר מאחוריו אכן משקפים אותו, אכן ספר חמוד, מתאים לחופשות בטן גב
קליל ונעים להעביר איתו את הזמן, אני נהינתי, הכל נגמר טוב והפאזל הושלם...
מי שמחפש עומק זה לא הספר...