ביקורת ספרותית על פורצי הסכרים - אדם בקו האש # מאת פול בריקהיל
ספר טוב

---

מדברי וינסטון צ'רצ'יל בפני הפרלמנט הבריטי ביום 13/5/1940:
"לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע . ניצב בפנינו מבחן מהסוג הקשה ביותר. עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל.
אתם שואלים, מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון. ניצחון בכל מחיר – ניצחון חרף כל האימה – ניצחון, לא משנה כמה ארוכה וקשה תהיה הדרך, שכן ללא ניצחון, אין הישרדות."

* * *

לוח הקיר של ההיסטוריה מוכיח את מידת נכונות דבריו של המנהיג הבריטי והספר "פורצי הסכרים" מביא את סיפורה של אחת מאותן אבני הבניין החשובות באותו ניצחון מיוחל.

הספר מביא את סיפורה של טייסת 617, שאנשיה וציודה קובצו ונאספו מבין הטייסות הטובות ביותר. טייסיה היו המנוסים שבמנוסים והטובים שבטובים מבין כל שאר טייסי חיל האוויר הבריטי, כאלה שהותירו מאחריהם עשרות רבות של גיחות הפצצה על מטרות גרמניות והישרדותם מהם התקרבה להיות נס סטטיסטי. מספר נושאי אותות הגבורה וההצטיינות מבין טייסיה היה הגבוה ביותר בכל חיל האוויר.

מטרתה הראשונית של הקמת הטייסת נועדה לממש את רעיונו של מהנדס פיתוח, אדם בשם בארנס וואליס ששקד ללא לאות על רעיונות לקידום יכולות הצבא הבריטי ועל הפיתוחים ויישומים הנחוצים למימוש אותם רעיונות. מומחיותו של וואליס באה לידי ביטוי בהמצאות שפיתח בכל הקשור לבנייה ושיפורים במטוסים ובפצצות, ומתן מענה לבעיות טכנולוגיות שצצו באותם הקשרים.

ידוע היה שהצלחת ההפצצות על מטרות גרמניות הייתה מוגבלת מאוד מאחר ומרבית הפצצות שהוטלו החטיאו בדרך כלל את מטרתן ופגיעתן הממשית במאמץ המלחמה הגרמני הייתה שולית עד זניחה (ברמה האסטרטגית). מתוך כך ברור היה לו שהפתרון לכך צריך להימצא באיתור מטרות שהפגיעה בהן תגרום לנזק נרחב ומשמעותי ביותר, הרבה מעבר ל"שריטות" שגרמו ההפצצות נכון לאותו זמן. הציוד שהיה זמין (על אף השיפורים המתמידים) ורמת ההגנה על המטרות לא אפשרו פגיעה מהותית במטרות איכותיות, ולכן ביחד עם איתור המטרות היה צורך לפתח את הנשק המתאים, דהיינו פצצות מתאימות.

מסקנתו הייתה שהתוצאה האפקטיבית ביותר תבוא מפגיעה במקורות אנרגיה גדולים, כאלה שלא ניתן להסיטם למקום אחר ולכן הנזק שייגרם להם יהיה כזה שלפגיעה בהם תהיה השפעה מתמשכת ובכך תשבש מאוד את מאמץ המלחמה הגרמני. למטרה כזו התאימו ככפפה לכף יד שלושת הסכרים של האגמים המונה האדר והזורפה שאצרו את המים שבעזרתם הופק החשמל ששימש את התעשייה הכבדה בעמק הרוהר, המקור העיקרי לפלדה ולשאר ציוד המלחמה הגרמני. יתר על כן, שטף המים יגרום גם לנזקים משניים מהותיים שיעצימו את הפגיעה.

הריסת שלושת הסכרים הללו הפכה להיות לו לאובססיה מקצועית והוא החל לבדוק את האפשרויות, כשהוא נמנע בתחילה מלערב את גורמי הצבא.

שלושת הסכרים נחשבו לחסינים ביותר, כה חסינים שאפילו הגרמנים טרחו אך במעט כדי להגן עליהם מפני התקפות מהאוויר. לאחר שבחן את האפשרויות ומצא את הפתרון המקצועי, פעל וואליס לאורך זמן לשכנע את בכירי משרד המלחמה בנחיצות הפעולה. מאמצי השכנוע נתקלו בהתנגדויות מכל הסיבות האפשריות. החל משקולים של קדימויות אחרות, עבור לביורוקרטיה, אך גם מחוסר יכולת מאזיניו להבין את התאוריות ההנדסיות שעמדו בדרך למימוש הרעיונות הלכה למעשה.

כאשר הוחלט בסופו של דבר לממש את המבצע, ובדחיפות (לאחר שנגנז שוב ושוב), הועמדו לטובת העניין כל המשאבים הנחוצים לרבות הטייסים הטובים ביותר, המטוסים ואמצעי הייצור להכנת הפצצות הנחוצות. אמונים אינטנסיביים ואלתור אמצעי עזר שנועדו לתת מענה לבעיות הייחודיות למבצע הושלמו עד לחלון ההזדמנויות לו כוונו המאמצים. המשימה נועדה להתבצע בימים בהם צפויה כמות המים שנאצרה באגמים, להגיע לשיא גובהם.

בהגיע העת יצאו 19 מטוסים למשימה שהושלמה בהצלחה מוחלטת. שלושת הסכרים נהרסו והנזק שנצפה מראש אכן התממש. מתוך 19 המפציצים שבו לבסיסם 10 בלבד. 73 אנשי צוות אבדו ו-3 נפלו בשבי.
"מחיר" נמוך משמעותית ממה ש"שולם" בהתקפות אחרות שהביאו לתוצאות פעוטות ביחס לזו האחרונה.

למרות שהוקמה אך ורק למטרה הזו, הוחלט שלא לפרק את הטייסת לאחר המבצע והיא יועדה להמשיך את פעילותה כנגד מטרות אסטרטגיות. יעדיה הבאים היו מטרות ממוגנות במיוחד ובלוח ההצלחות שלה נרשמו דירי המעגנים של צי הצוללות הגרמני באתרים שונים, הטבעת אניית המערכה "טירפיץ", השמדת מערך הפיתוח ושיגור הטילים (הנשק הסודי) בפינמודה, ולקראת סיום המלחמה ניתוץ צמתי מסילות הרכבת בגרמניה, ועוד כהנה וכהנה.

יתכן והארכתי מעט בהבאת תוכן הספר, אך היה זה אך ורק מאחר ובקורת על ספרים המביאים סיפורים שכאלה מאבדת מערכה אם אין בתמציתם כדי להציג תמונה מלאה.

זהו ספר המציג בין שורותיו את התושייה שהביא הצורך, את החתירה למטרה, את אצילותם ואומץ לבם של הניצבים תמיד בשורות הראשונות כמו גם רוח ההקרבה בה שמו במודע וללא כל מורא את נשמת אפם על מזבח השרות למען בני עמם. (ואם גם היה בהם המורא, על אחת כמה וכמה).

* * *

ב- 20 באוגוסט 1940, הוציא וינסטון צ'רצ'יל מפיו את שאמר על הטייסים הבריטים: "...לסיכום, מעולם בסכסוך אנושי לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך."

לצוותים של טייסת 617 הייתה זכות רבה לנתח מהחוב זה.

(במאמר מוסגר – תשוו את המנהיגות ההיא לעומת זו שעומדת היום לרשותנו ולשרתנו. יש לזכור שהמנהיגות היא זו המציפה את רוח המונהגים על ידה, לטוב ולרע. שכן פני הדור עלולים להיראות כפני הכלב).

» ביקורות נוספות של בן אסתר
» ביקורות נוספות על פורצי הסכרים - אדם בקו האש #