ביקורת ספרותית על אני בוחר מאת פיפה גודהרט
ספר בסדר

---

קצת מביך אותי לכתוב 'ביקורת' על ספר שהוא לא ממש ספר.
בסך הכל מדובר באוסף של ציורים; מקומות, בתים, אנשים, בגדים, נעליים, כלי תחבורה ובעלי-חיים. בכל עמוד נשאל הפעוט המתוק, שבטוח שהוא הוא מרכז העולם, אותה השמש שכדור הארץ מקיף כל השנה, מה הוא בוחר- באיזה בית יגור, מי יהיו חבריו, מה הוא יאכל ובאיזה מיטה יישן.

לא מזמן התקיים דיון פה באתר, בעקבות אחת הביקורות, לגבי מידת ה"חופש" לה זוכים ילדים. אני חושבת שילדים הם מאוד חופשיים, גם תודעתית ומחשבתית, וגם בגלל שיש להם מנדט לעשות ולומר דברים שאנחנו המבוגרים סביר שנחטוף אגרוף אם נעשה או נאמר. חופשיים, אבל לא עד כדי לבחור לעצמם דרקון כחיית מחמד, להתנייד באמצעות חללית או לחבוש סומבררו לגן. בשביל זה יש את 'אני בוחר', אותו אייר ניק שרט, באיורים צבעוניים להפליא ומלאי חן.

אבל את כל מה שציינתי עד עכשיו אפשר למצוא בספרים רבים וטובים אחרים, מאויירים ומעוררי דימיון. ובכל זאת החלטתי לכתוב סקירה קצרה על הספר הזה, בגלל שהוא מהווה הזדמנות נהדרת ללמד את הקטנטנים (שלי בת שלוש) מושגים רבים שהם לא נתקלים בהם בחיי היום יום. תודות לאיורים בספר הזה יכולתי ללמד את הבת שלי מילים כמו הר-געש, החלל החיצון, ויקינגי, רובוט, אוהל טיפי, ריקשה, מעבורת, גונדולה, מצנפת-שינה, בנג'י וחייזר. להראות לה איך זה נראה, לאיזו קטגוריה זה שייך, ולהסביר בקצרה במה מדובר. והכל בספר אחד.

הבנתי שלפעמים אפשר להפיק תועלת גדולה גם מדברים פשוטים, כמו מין ספר שכזה, שהוא לא ממש ספר.

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על אני בוחר