סיימתי לקרוא את הספר 'חוות החיות' באיחור אופנתי של 67 שנים מזמן פרסומו. מצער לגלות שלמרות הזמן הרב שעבר מאז יציאתו לאור של הספר,המסר שעומד מאחוריו נשאר אקטואלי גם בימינו, וישנם עדיין שלטונות טוטליטרים שרומסים את הזכויות של האזרחים הפשוטים.
הספר נפתח בנאום של חזיר חכם שימיו למות קרובים ובו הוא נושא דברים נוקבים לשאר החיות שבחווה על כך שחייבים לגרום לשינוי מהמצב הקיים.
דבריו הזכירו לי במקצת את הנאום של מרטין לותר קינג בכך שמגיע לכולם חירות. בנאום הוזכר הנושא של שליטת בני האדם בחיות והיחס המחפיר אליהם, ולמרות שזה ממש לא הנקודה העיקרית שמנסה הסופר להעביר, אני התחברתי לנקודה הזאת שהצורה שבה מתעללים בני האדם בחיות היא עוולה גדולה.
בספר מסופר בעיקר על מה שקורה בעקבות המהפכה בחוות החיות וגירוש בעל החווה ע"י החיות. מסופר רבות על הדרכים המניפולטביות והשקריות שהחיות החזקות משתמשות בהם בשביל למשול בחיות הפשוטות. לא במקרה החיה שנבחרת לחזקה ביותר בספר היא החזיר, דבר הבא לבטא את הבוז העמוק של הסופר כלפי המנהיגים של האימפריה הסוביטית.
בסוף הספר מובא הקדמה של המחבר לספר ומדוע ראה צורך כה עז להוציא אותו אל האור, ובנוסף דברים שמובאים לא ע"י המחבר ובו מסופר על הקשיים הרבים וההתנגדות העזה שלוותה בניסיונות להוציא לאור את הספר המהפכני הזה ומה קרה לאחר צאתו.
הספר הזה הוא הוכחה שלא צריך לכתוב יצירות של מאות עמודים בשביל להעביר מסר חד ונוקב, מספיק 83 להעביר זאת. מה שנקרא ספר קצר וקולע.
העלילה עצמה לא מעניינת באופן מיוחד ובגלל זה לא נתתי לספר ציון גבוה, אבל בכל זאת אני חושב שכל אחד כדאי שיקרא את הספר הזה בגלל חשיבותו והמסר שלו שרלוונטי גם לימינו.

יש סופרים שכמעט כל מה שהם יכתבו יגרום לי ישר להתחבר אל העלילה, ויעל הדיה היא בהחלט אחת מהם. הדרך בה היא מתארת את הדמויות גורם לי ישר להיכנס לתוך הספר כבר מהעמוד הראשון.
הספר הזה כשמו כן הוא מספר על שלושה סיפורים של התאהבות ומה שקורה לאחר מכן במערכת היחסים. קשה לי מעט לתת ביקורת כללית על הספר מכיוון שאין שום קשר ממשי בין שלושת הסיפורים. הדבר המשותף הבולט בשלושת הסיפורים הוא העצב הרב והבדידות של הדמויות.
אומרים שסופרים כותבים בעיקר מתוך רגשות שלילים של עצב ופחד ומעלים את זה על הכתב, וקל מאוד להבחין בזה בספרים של יעל הדיה.
בסיפור הראשון חלק מהעלילה מתוארת מנקודת המבט של הכלב, וזה הקשה עליי להתחבר לסיפור. (הזכיר לי את 'הכלב היהודי' של אשר קרביץ).
האמירה העיקרית של הספר בעיני היא להראות כמה אהבה היא דבר שביר ומורכב שמלווה בהרבה עצב.
לסיכום- הספר לא מרתק בצורה יוצאת דופן אבל לדעתי שווה קריאה.

סוף סוף השלמתי את המשימה וסיימתי לקרוא את הספר.
אני יודע שהמשפט הזה מראה כאילו סבלתי מהספר והוא היה בשבילי נטל אבל ממש לא כך הדבר. העניין הוא שזה ספר לא קל לקריאה ומאתגר את המוח אבל מרתק כמעט לכל אורכו. לקח לי מעל חודש לקרוא אותו וזה הרבה זמן ביחס לקצב הקריאה שלי.
הספר הוא ממש לא ספר היסטוריה במובן הרגיל.
מסופר על המהפכות שהתרחשו בעולם מבריאתו ועד ימינו. הכוונה במהפכות זה לא מהסוג של X כבש את Y וכו', אלא דברים שמקיפים את האנושות כולה כמו המהפכה הלשונית החקלאית והמדעית.
כל אדם שיקרא בספר זה יפיק ממנו מידע מרתק שישאר איתו להרבה זמן אחרי סיום הספר. הספר נוגע בלא מעט נושאים שכמובן חלקם מעניינים יותר וחלקם פחות, אני באופן אישי התחברתי לרוב הנושאים. הרבה מהקטעים המוזכרים בספר מערערים הרבה תפישות שנראות לבני האדם כמובנים מאליהם.
הערה לאנשים דתיים שיקראו את הספר- הספר מערער לא מעט גם את היסודות הדתיים בכלל ואת היהדות בפרט.
יש כמה תמונות שמוסיפות עניין חזותי לחלק מהדברים שמוזכרים בספר.
לסיכום- לא היה לי קל לקרוא את הספר כי מבחינה אינטלקטואלית יש בו כמה נושאים שהתקשתי להבינם עד הסוף, אבל הספר מאוד מומלץ לקריאה לכל אדם שרוצה לדעת יותר. בניגוד לספרים אחרים, הספר הזה מצדיק לגמרי את המיקום הגבוה שלו לאורך זמן ברשימת רבי המכר.

נתחיל בעיקר- מעטים הספרים שאני לא מצליח להגיע לסופם ו'אלגנטיות של קיפוד' הוא אחד מהם. בערך בעמוד 200 הרמתי ידיים וסגרתי את הספר לצמיתות.

הספר מספר על שוערת בניין בפריז שמאחורי חזותה העלובה מתחבאת אישה תרבותית ומשכילה. מסר שחוזר על עצמו אין ספור פעמים הוא 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו', הכוונה בספר היא שכל העשירים עם החזות המרשימה והגינונים התרבותיים הם בסופו של דבר בורים ועלובים ולעומת זאת השוערת נראית כלפי חוץ אישה פשוטה מאוד אבל בתוך תוכה היא אישה חכמה במיוחד ובעלת עולם תרבותי עשיר.
מתואר רבות האבסורד בכך שאותם עשירים כסילים מתנשאים על העניים החכמים.

במהלך הספר מסופר לפעמים גם הגיגיה המשעממים (או בשפת הספר 'מחשבות מעמיקות') של ילדה עשירה ומאוד חכמה לגילה שלא מוצאת את עצמה בתוך העולם הזה. יש גם הרבה מילים גבוהות בספר שאת רובם לא הבנתי, שבאות להמחיש את חוכמתם הרבה של שוערת הבניין והילדה.

מוזכר בספר פעמים רבות הבוז לתרבות המערבית בכלל והצרפתית בפרט לעומת התרבות היפנית המפוארת. בקריאה בגב הספר כתוב שהסופרת למדה בצרפת ומתגוררת כיום ביפן וזה כנראה ההסבר לכל הכבוד שנכתב בספר לתרבות היפנית.

בתחילת הספר יחסית נהנתי מהקריאה אבל ככל שעבר הזמן ראיתי שהעלילה לא מתקדמת לשום מקום והתחלתי לאבד את הסבלנות. המשכתי לסחוב את הקריאה עד שבשלב מסוים הרגשתי שאין טעם להמשיך והפסקתי לקרוא.

לא ברור לי מה כל השבחים שהספר הזה קיבל.
לא ממליץ

הספר מספר על קבוצה טיפולית של הורים שעוברים קשיים עם גידול ילדיהם. השם 'רביעי בערב' הוא בעצם הזמן שבו נפגשת הקבוצה הזאת, למרות שעיקר הספר לא מתאר את מה שמתרחש במפגשים הללו אלא את מה שהדמויות עוברות בעקבות המפגשים האלה.

הספר נכנס כל פעם לדמות אחרת מהקבוצה ומעביר לקוראים את המחשבות והתחושות של הדמות על הקבוצה ובכלל על חייהם והקשיים בגידול ילדיהם.
התרשמתי מאוד מהתיאור של הדמויות בספר. כל אחת שונה מהשנייה ומביאה מימד נוסף של עניין בספר. למרות שהסופרת לא כותבת המון על דמות אחת, הרגשתי שהסופרת הצליחה לפתח ולתאר בצורה רחבה מאוד את הדמויות. יש ספרים שמדברים רק על דמות אחת ואינם מצליחים להגיע לרמת תיאור וחיבור לדמות כמו שהסופרת כאן הצליחה לתאר את כל הדמויות. מעניין גם לקרוא על האינטרקציות שנוצרות במהלך הספר בין הדמויות.

הסוף נשאר פתוח לגמרי וזה קצת איכזב אותי. תיארו במהלך הספר את עלמה שהיא המנחה של הקבוצה בתור פסיכולוגית מיוחדת ומוצלחת מאוד וציפיתי שבסוף היא תצליח לגרום לשינויים משמעותיים אצל הדמויות, ולדעתי זה לא קרה.

התרשמתי משפת כתיבה של הסופרת בספר הזה, הצלחתי להישאב לתוך הספר מתחילת קריאתו.
ממליץ בחום!

הספר נכתב ע"י נועה ירון, ומסופר בו סיפור חייה. הדמות בסיפור נקראת עלמה אבל בעצם מדובר על נועה ירון ותהליך החזרה שלה בתשובה.
בחצי הראשון של הספר מסופר על החיים של עלמה לפני החזרה שלה בתשובה. התקופה הזאת מתוארת אצלה כריקנית וחסרת תוכן פנימי ורוחני. למרות שהיא עובדת בעבודה טובה בעולם הזוהר וכביכול נהנית מהחיים בתוך תוכה היא מרגישה שזה לא המקום בשבילה.
החצי השני והעיקרי של הספר מתאר את תהליך החזרה שלה בתשובה וההתנתקות מהעולם החילוני בו גדלה. בתהליך מתואר הקשיים הרבים שהיא עוברת גם מהיחס של ההורים והחברים ובעיקר הלבטים הפנימיים בנוגע לכך.
לקראת הסוף הרגשתי שהסופרת מתחילה להטיף קצת על חזרה בתשובה ולא אהבתי את זה.
הכתיבה של הסופרת לא מקצועית ביחס לסופרים מקצועים אבל מרגישים מהכתיבה שזה סיפור אמיתי עם הרבה חיבור ורגש לטקסט.

בתחילת הספר מסופר על שני אבות של מחבר הספר שהיו שונים באופן מוחלט בתפיסתם את החיים ואיך צריך לנהל אותם מבחינה כספית.
מצד אחד מסופר על אבא נורמטיבי שמחנך בצורה סטנדרטית את בנו להתמיד ככל הניתן בלימודים בבית ספר וכך הוא יהפוך להיות מוצלח ובעל משכורת נאה.
מצד שני האבא 'העשיר' מחנך את בנו לא לפעול לפי הנורמות המקובלות ומלמד אותו מהי הדרך הטובה והנכונה באמת לצבור הון ולהיות אדם עשיר.
המחבר מסביר לכל אורך הספר מדוע דרכו של האבא העשיר היא הדרך הנכונה להתעשר.
הספר מדבר בעיקר על כך שאנשים צריכים ללמוד ולהגיע למצב של אינטילגנציה פיננסית שתגרום לכך שתהיה לבסוף בן אדם עשיר.
הטיפ העיקרי שהמחבר חוזר עליו שוב ושוב במהלך הספר הוא שצריך להשקיע את הכסף בנכסים כגון נדל"ן מניות אגרות חוב וכו' במקום להוציא את הכסף רק על התחייבויות.
על הדרך מוזכרות הרבה קלישאות כמו תן לכסף לעבוד בשבילך וכדומה שלטעמי היו די מאוסות.
למרות שהספר מדבר על נושאים פיננסים שנתפסים מתאימים לקריאה אך ורק למבוגרים, לדעתי נערים בגילאי תיכון יכולים לקרוא את הספר הזה, להבין אותו, ולהפיק ממנו תועלת. זה בעצם הגדולה של הספר שגרמה לו להיות רב מכר- הפשטות שבו שגורמת לכל בר דעת להבין את עיקרו.
אני לוקח תובנה חשובה מקריאת הספר שצריך ללמוד את הנושא יותר לעומק ובאופן כללי מסכים עם המחבר על כך שנושא זה צריך להילמד בבתי הספר כדי למנוע מצב של חוסר הבנה מינימלי בכל הנושאים של כספים. לפחות הפכתי מבור מוחלט בנושא, למבין באופן מינימלי ובעיקר ההבנה שיש צורך ללמוד את הנושא יותר לעומק.
לא ספר יוצא דופן, אבל בכל זאת ממליץ לקרוא אותו.

הספר בנוי בתבנית של ראיון עם אישיות מפורסמת במדינתנו שנערכה עם יורם יובל מחבר הספר בתוכנית שיחת נפש, ולאחר כל ראיון מופיע כמה עמודים של ניתוח משהו עיקרי שנאמר באותו ראיון. הסופר נזהר מלנתח את המראויינים באופן ביקורתי ומתעסק יותר בניתוח דברים כלליים שנאמרו ע"י המראויינים. מוזכרים שם נושאים כמו שכול, אהבה וכו' שמנותחים על פי ראות עיניו של המחבר. אין ספק שהניתוחים בסוף כל ראיון מוסיפים הרבה לספר ומחזקים אצלי עוד יותר את התרשמותי מכתיבתו של יורם יובל ומאישיותו. הבחירה של המרואיינים טובה בעיניי, ומכלול הראיונות יוצרות פסיפס גדול ורחב של הרבה מהדברים שמאפיינים אותנו כמדינה ובכלל כבני אדם. כמובן שבספר מוזכרים הרבה מחקרים ותאוריות פסיכולוגיות שמעשירים עוד קצת את הידע על נושא כה מרתק בעייני שהוא נפש האדם. אמנם פחות טוב מהספר 'סערת נפש' של יורם יובל אבל עדיין שווה בהחלט קריאה ומעשיר את הנפש. בעיניי הספר נותן מבט נוסף על התופעה המדהימה שנקראת מדינת ישראל. מומלץ בחום.

בספר ניכר בכל פסקה דעתו הפוליטית שלי בוגי כימני.
הדעות הפולטיות שלי דומות לשלו אבל עדיין הספר עזר לי לחזק ולבסס את הדעות שלי עוד יותר, בייחוד כשזה כתוב על ידי רמטכ"ל שמבין הרבה מאוד בהיסטוריה הישראלית ובסכסוך עם הפלסטינים. אני חושב שכל רמטכ"ל שכותב ספר על קורות חייו בצבא ופרשנויות על תקופה זאת תמיד יהיה בעל תוכן מעניין מכיוון שהם במרכז העיניינים של המערכת הביטחונית. ניכר מאוד הרהיטות והאינטלגנטיות של בוגי ובנוסף התרשמתי שהספר נכתב מתוך אכפתיות אמיתית למדינת ישראל ולא מתוך רדיפת פרסום. יש ביקורת רבה על דמויות מהצמרת המדינית בעבר ובהווה, בייחוד על אריאל שרון ושמעון פרס, אך גם זה לפי דעתי נכתב בכאב וברצון לשנות ולא בשביל לסגור חשבונות. קשה להשתכנע לגמרי מכל הפרשנויות והביקורות שלו על אירועים בהיסטוריה של מדינת ישראל כאשר לא נכתבת תגובה נגדית של מי שנכתב עליו הביקורת אבל זה החסרון היחיד בספר. לסיכום מומלץ לקריאה לכל הקשת הפוליטית ובכלל לאנשים שמתעניינים בנושא של הסכסוך שלנו עם הפלסטינים.