ביקורת ספרותית על חוות החיות - כריכה רכה מאת ג'ורג' אורוול
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 10 בדצמבר, 2012
ע"י אלירן


סיימתי לקרוא את הספר 'חוות החיות' באיחור אופנתי של 67 שנים מזמן פרסומו. מצער לגלות שלמרות הזמן הרב שעבר מאז יציאתו לאור של הספר,המסר שעומד מאחוריו נשאר אקטואלי גם בימינו, וישנם עדיין שלטונות טוטליטרים שרומסים את הזכויות של האזרחים הפשוטים.
הספר נפתח בנאום של חזיר חכם שימיו למות קרובים ובו הוא נושא דברים נוקבים לשאר החיות שבחווה על כך שחייבים לגרום לשינוי מהמצב הקיים.
דבריו הזכירו לי במקצת את הנאום של מרטין לותר קינג בכך שמגיע לכולם חירות. בנאום הוזכר הנושא של שליטת בני האדם בחיות והיחס המחפיר אליהם, ולמרות שזה ממש לא הנקודה העיקרית שמנסה הסופר להעביר, אני התחברתי לנקודה הזאת שהצורה שבה מתעללים בני האדם בחיות היא עוולה גדולה.
בספר מסופר בעיקר על מה שקורה בעקבות המהפכה בחוות החיות וגירוש בעל החווה ע"י החיות. מסופר רבות על הדרכים המניפולטביות והשקריות שהחיות החזקות משתמשות בהם בשביל למשול בחיות הפשוטות. לא במקרה החיה שנבחרת לחזקה ביותר בספר היא החזיר, דבר הבא לבטא את הבוז העמוק של הסופר כלפי המנהיגים של האימפריה הסוביטית.
בסוף הספר מובא הקדמה של המחבר לספר ומדוע ראה צורך כה עז להוציא אותו אל האור, ובנוסף דברים שמובאים לא ע"י המחבר ובו מסופר על הקשיים הרבים וההתנגדות העזה שלוותה בניסיונות להוציא לאור את הספר המהפכני הזה ומה קרה לאחר צאתו.
הספר הזה הוא הוכחה שלא צריך לכתוב יצירות של מאות עמודים בשביל להעביר מסר חד ונוקב, מספיק 83 להעביר זאת. מה שנקרא ספר קצר וקולע.
העלילה עצמה לא מעניינת באופן מיוחד ובגלל זה לא נתתי לספר ציון גבוה, אבל בכל זאת אני חושב שכל אחד כדאי שיקרא את הספר הזה בגלל חשיבותו והמסר שלו שרלוונטי גם לימינו.
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עולם (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אין על אורוול. ולאור ההשוואה שערכת בין החזיר לקינג, אפשר לקרוא לו מרטין לותר פיג.
יעל 93' (לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
איחור אופנתי של שישים ושבע שנים... נחמד :*) דברים יפים בשפה העברית לא חסרים. אחד מהם הוא לקיחת ביטוי עם משמעות מסויימת והעברתו לשדה סמנטי או הֶקשר אחרים בתכלית. אצלך בסקירה זה מצלצל טוב. אם כי אני מבינה את האיחור האופנתי בדרך קצת שונה. הוא נמנה עם האיחורים המכוונים; המאחר מודע למועד המקורי, ומלכתחילה מתכנן לו כניסה נפרדת, אחרי כולם, על-מנת שיבחינו בו. מין ביטוי שיותר תופס באירועים חברתיים וכיוצא בזה. אין הדבר דומה לקוראים שפוגשים ספר, גם אם הוא נכתב לפני כך וכך שנים. איני מנסה לרמוז שספרות היא לא עניין כללי, אלא שלהיחשפות ראשונית לטקסט אין נורמות מוסכמות - היא אישית מאוד ונבדלת מאדם לאדם. בשורה התחתונה, חרף כל האמור לעיל, מדובר בעניין סגנוני יותר. קיים סיכוי לא מבוטל ששגיתי באופן מחפיר. עוד נקודה אחת: כתבת "בסוף הספר מובא הקדמה של המחבר לספר". בדרך-כלל מקובל שהקדמות של הסופר, גם בתרגומים, ימוקמו לפני הטקסט הספרותי. אם הן נמצאות בסופו, הן מכונות "אחרית דבר" (אפילוג, לעומת פרולוג). שים לב, זו הערה מאוד כללית. ייתכן מאוד שבהוצאה שאתה קראת דברי המחבר מצורפים כנספח - ואז ההגדרה משתנה בהתאם; כלומר, היא לא בהכרח תהיה הקדמה, אבל גם לא המונח הנגדי לה. חנוכה שמח :*)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ