ביקורת ספרותית על אייזק ניוטון - חייו ועולמו של גאון הרוח והמדע מאת ג'יימס גליק
ספר לא משהו

---

"הטבע וחוקיו עוד הסתתרו בחשכת שחור
ויאמר אלוהים, "יהי ניוטון! ויהי אור"
(המשורר האנגלי אלכסנדר פופ, 1730).

מה רציתי בסך הכל? לדעת מי היה אייזק ניוטון, מי היה האדם שמאחורי האגדה. למקם את הרעיונות שלו בתוך פרסקטיבה כוללת של גילויים מדעיים. מה היה עד אליו, מה הוא גילה, איך הוא גילה את זה, למה דווקא הוא, ומה גילו בעקבותיו. האם זו בקשה מוגזמת? כנראה שכן, לפחות מג'יימס גליק. הספר שלו יכול מבחינתי להוות דוגמא לאיך לא כותבים ביוגרפיה על מדען.

הספר לא מוצלח משום בחינה. קודם כל, הוא כמעט ולא יורד לעומקו של ניוטון כאיש בשר ודם. מה הניע אותו לחפש תשובות לשאלות שאף אחד אחר לא שאל, מה היה דווקא בו שונה מכל אחד אחר בזמנו ולפניו, שהפך אותו לכזה פורץ דרך משמעותי. גליק מתמקד בעיקר בויכוחים שניוטון ניהל בכתב עם כל מיני מלומדים אחרים, ומהם הוא מצטייר כאדם חם מזג, יהיר, נקמן וקטנוני. לעומת זאת, לקראת סוף הספר, אחרי מותו, מוצגים כמה תיאורים שלו מפי מכריו שמציגים אותו דווקא כ"אדם עניו ונעים הליכות". גליק לא טורח כלל להתייחס לסתירה הזו, ולא כל שכן ליישב אותה. גם לגבי היבטים מסקרנים אחרים שידועים על חייו של ניוטון, כגון בדידותו הרבה, בחירתו להתנזר מנשים, או העובדה כי בשלב כלשהו יתכן ואיבד את שפיותו – הספר אינו מרחיב ואינו מוסיף ידע.

החלק המדעי בספר לא יותר טוב. יכול להיות שגליק כיוון את ספרו לאנשים בעלי רקע עמוק משלי בפיסיקה, אבל אני זוכרת שלמדתי את עקרונות התנועה של ניוטון בתיכון והבנתי אותם היטב. זו לא תורת היחסות הכללית של איינשטיין, זו פיסיקה בסיסית שרובנו נחשפנו אליה. אני לא רואה סיבה מדוע הספר צריך להיות כל כך עמום ולא ברור. יש לגליק כישרון לקחת נושא די פשוט, ולכתוב עליו בצורה כזו שאתה מאבד את הביטחון גם במעט שחשבת שידעת. נראה שחשוב לו יותר לצאת פיוטי ומסוגנן, מאשר לאפשר לקוראים שלו ללמוד משהו.

כתוצאה מכל אלו, הספר לא מרתק, וזאת בלשון המעטה. הוא נטול שיאים ואינו גורם להתרגשות או לתחושת התעלות כלשהי (בשונה מאוד מהביוגרפיה המצוינת והמרגשת של וולטר אייזקסון על אלברט איינשטיין) כמעט ואי אפשר להבין ממנו אילו מבין תגליותיו של ניוטון הסתברו כהרות גורל ומשמעותיות, ואילו כחסרות חשיבות או שגויות. גליק לא טורח לתת רקע אינפורמטיבי על מלומדים אחרים בני התקופה שהוא מזכיר (רוברט הוק, דקארט ועוד רבים), כפי שאינו טורח להבהיר את הסוגיות שעולות בפולמוסים שבינם לבין ניוטון. כל הספר כתוב בתמציתיות מעורפלת שכזו, ללא רקע נוסף, ללא דוגמאות, לא הסברים, וללא המחשות. אמנם כתביו של ניוטון מהמאה ה-17 כתובים בשפה מיושנת מעט וקשה להבנה אבל הציפיה מביוגרף שיפשט את הדברים ולא ישאירם מעורפלים. גליק לא רק שאינו הופך את מאמריו של ניוטון לבהירים, אלא עוד מוסיף להם ערפילים משלו בסגנון כתיבתו המתפייט והמתחכם.

בקיצור, זו אחת הביוגרפיות הפחות טובות שקראתי. למדתי ממנה מעט מאוד. אני מניחה שיש בנמצא ספר טוב יותר על ניוטון, ואני ממליצה בחום לחפש אותו.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על אייזק ניוטון - חייו ועולמו של גאון הרוח והמדע