ספר מעניין. ההתחלה שלו שופעת הומור וציניות ובכלל מבריקה, בעצם מאוד שונה מכל מה שיצא לי לקרוא לפניו שזה גם היה נראה מאוד מבטיח. פחדתי שזה יהיה ספר רומנטי למתבגרים ( רבים נתקלים בו בגיל התיכון - דבר שלי לא קרה, וקראתי אותו לא מזמן.. ועורר בי חששות רבים לגבי התאמתו לגילי). אבל באמת ההתחלה מהר מאוד מורידה את החששות האלה.
המשך הספר ברובו טוב ( אם כי לרוב לא מגיע לגבהים של הפתיחה ). הספר מסופר מכמה וכמה זוויות. כל פעם מדמות אחרת. ברוב הספר התבנית מאוד מוצלחת - כי יש תיאורים של אותם אירועים או אותן שיחות מלשון שתי דמויות שחוות את זה, ורואים את ההבדלים. לפעמים שתי הדמויות ממש רואות את התקרית הפוך - בין אם זה כל התקשורת בין אדם לבחור הערבי כשמתואר למה אדם שם לב ואיך הוא רואה את זה, ואיך הוא מפענח את המציאות - מול אותו דבר מלשון הבחור הערבי, וזה ממש מעולה. בעצם תמיד בחיים יש תחושה מעורפלת שמה שאנחנו רואים וחושבים הוא מאוד לא אבסולוטי, וכאן יש דוגמאות מעולות לכך.. דווקא בסוף כשבגלל אילוצי העלילה יש שימוש באותה שיטה כששתי הדמויות רואות וחושבות אותו הדבר ( דמויות אקרעיות אחרות ) זה מרגיש מבוזבז ובנאלי..
בספר יש תיאורים מדליקים של דברים רבים. תיאור ההכרות של אדם עם אשתו, תיאור הדמות שלה, תיאור מבריק ממש של היותה חסכונית בכסף, וגם כשכבר יש לו ממש הרבה כסף היא ממשיכה לחיות באיזה עולם שלה של ערכים וחוקים ועדיין חוסכת כל פרוטה בקניות שלה לעצמה.. תיאור של כמה בעיניו זה נראה מגוחח. בעצם בגלל היותי אדם שחושב שהניסיון בלחסוך בקניות לעצמו הוא דווקא תכונה טובה - לראשונה ראיתי תיאור כה משכנע ומבריק של הצד השני של המטבע..
תיאור נהדר של האיש הצרפתי כשהוא נתקל בצבא.. בחוקי הצבא.. באגו של מפקדים.. במרובעות.. מתוארות בעצם שתי דמויות מעוותות כל אחת לכיוון האינסופי שלה, וזה מתואר נהדר.
המון ציניות, תיאורים מוצלחים של גיל ההתבגרות, של איך הילדים רואים את ההורים, איך הם רואים אחד את השני ( תיאור של דפנה של חברתה הטובה שהוא ערבוב לעיסה אחת של היותה יפייפיה וחברה טובה, כשבעצם אין לה הרבה תכונות נוספות, יפייפיה - מה עוד צריך לחברה טובה באמת :)). וזה עוד לא ילדה מטומטמת, היא ילדה חושבת עם דעות משלה, לא הולכת עם הזרם - אבל עדיין הרבה מושגים עוד מטושטשים אצלה ומתערבבים אחד בשני.. בכלל הרומן מפענח יפה את הנפש של המתבגרים..
הרוב של הרומן הוא יפה, רובו לא גורם לתחושת שעמום.. נחמד בו שאין גיבור - כולם בעצם סוג של אנטי-גיבורים. במיוחד האיש הצרפתי עצמו שהוא אנטי-גיבור קלאסי שכולו בנוי חולשות ומוזרויות..
יש תיאורים רחבים מאוד של אי-עשייה או שעמום, ומה זה גורם לאנשים בכל גיל וגיל, איך הם חווים את זה, אילו מוטיבציות זה מייצר אצלם, מה המעשים שייעשו עקב כך. תיאור של בדידות ושעמום בזקנה ואיך מתגברים עליו. שעמום וסטטיות מוחלטת בחיי משפחה - ואיך בני הזוג והילדים חווים את זה - מה הרגשות, עד כמה זה מפריע.. תיאור מבריק שאין כמותו של נער ערבי שמתחיל במוטיבציה חזקה מאוד לעשות דברים בחיים, ועקב הזדמנות להדרדר לחיים בטלים אכן מתדרדר אליהם די מהר, מתרגל לחיים ללא כל תוכן, סובל רגשית, אך כמעט ללא עשייה מצידו לשנות את המצב ולחזור לחיים שבהם עושים דברים וצריכים להתאמץ.
אין בו עלילה מיוחדת מבריקה ומסקרנת - אלא בעיקר מבט על המדינה ועל האנשים שחיים בה, מבט מעניין, לא יוצא דופן במיוחד אך עם זאת חד ושווה קריאה.
בסוף הספר מגיעה ההבנה שלספר בעצם לא רק שני רבדים שכה בולטים - הרובד הרומנטי שיעניין את הנוער שיקרא אותו, ויידבר ממש בשפה של המושגים שלהם, מבט מעיני המתבגרים על בעיותיהם ומחשבותיהם, והרובד השני שמופנה לאנשים כמוני שמעביר ביקורת חברתית ואישית ובכלל מסתכל על הדמויות מבפנים , על מה אנשים חשים בין אם בזוגיות שלהם עם השנים, בין אם בגידול ילדים, בין אם ביחסים עם הערבים מה חש כל צד - אך בסוף הספר מתגלה רובד נוסף.. והוא הרובד הפוליטי והמדיני והמבט על המדינה ועל עתידה כשכל העלילה היא בעצם מטאפורה לכל זה. מבט הרבה יותר מגבוהה שא.ב. יהושוע מרגיש כנראה צורך לחשוף על רקע מצב המדינה בתום מלחמת יום כיפור. משהו שצורם לו, משהו שהוא מרגיש, בעצם משהו לגמרי אחר מכל חוויית הקריאה.. רובד זה דיבר אלי הרבה פחות , אולי בגלל היותו מאוד פסימי, אולי בגלל היותו של הספר מליצי מדי אם רואים בו דווקא כיוון זה.. ואולי כל זה רק היה נדמה לי - למרות שכנראה שלא. אבל עד לנקודת התגלית קריאת הספר היה לי להנאה גדולה.
בסה"כ נהניתי מהרוב המוחלט של הספר - עד שחשתי ממש בעמוד האחרון ברובד נוסף זה..
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
