ביקורת ספרותית על המאהב מאת אברהם ב. יהושע
ספר מעולה

---

א.ב יהושע, מה יש להוסיף?
האמת שיש.

ספרות טובה של פעם, משלבת עלילה היסטורית מקומית יחד עם מרקם של דמויות ואלמנטים סוציולוגים ופסיכולוגיים.
בניגוד לאלו שהתמקדו בעלילה המשורטטת ביד אמן אני קלטתי כמה חוסר התאמות שמניחה שמקורן בטעות סופר (תרתי משמע) אבל עדיין צרמו לי בקטנה:
כשאדם מחפש את גבריאל הוא נקלע לשכונה חרדית בערב י"ז בתמוז, בעל המסעדה אליה מגיע לבקש ארוחה נוספת מסביר לו שעוד מעט הצום נכנס -
צום י"ז בתמוז מתחיל בעלות השחר, לא בערב...


סביר להניח שרוב הקוראים לא קלטו את זה בכלל, אדם חילוני לא יחשוב על כך.
לצד זאת, בתיאור ארוחת ליל שבת הראשונה בה נעים נוכח הארוחה מתקיימת באופן שתואם ארוחה יהודית מסורתית: מתחילים עם סלטים דגים ולחם, ורק לאחר שמסיימים עם הדגים מביאים את הבשר והתוספות. נעים לא מבין את הסיטואציה, בפועל יהודים חילונים רבים היו מגיבים בצורה דומה.
הסיטואציה בכללי מצחיקה כי לעמת ערבי עם גפילטע פיש זה... לא הכי סביר ולא מנומס, אני מניחה שהסצינה הקומית הייתה מתוכננת, אבל זה מסוג הדברים שצריך להיות ישראלי בשביל להבין, וגם זה לא תמיד מצליח.


עוד עניין שמרגיש שכובס לצורך העלילה: גבריאל מגויס במיידית בלי התייחסות לרקע הצבאי שלו טרם עזיבתו את הארץ ולהכשרה שנדרש או לא נדרש לעשות - גם בתקופת מלחמה לא נותנים נשק ביד לכל אחד בלי לבצע רענון ומטווח.

כל הסיפור של אדם והחברה של דאפי מרגיש לא קשור וכולל פן חולני למדי, אם כי הודגש כמה שהיא שיתפה פעולה ולמעשה פיתתה אותו. מהצד השני מציגים בעקיפין שמה שחסר לטלי זאת דמות אב. מהצד השלישי - טלי היא דמות משנה שולית.

» ביקורות נוספות של ורד
» ביקורות נוספות על המאהב