ביקורת ספרותית על המאהב מאת אברהם ב. יהושע
ספר מעולה

---

בן 40 היה א. ב. יהושע כשפרסם לראשונה רומן מלא לאחר פרסומים של כל מיני סיפורים קצרים. היה זה המאהב המפורסם. מקריאה של ספרים מאוחרים יותר של יהושע, ניכר לגמרי שהמאהב הוא המגנום אופוס שלו, ראשון ואחרון.
המאהב מסופר דרך מספר דמויות, כל פרק דמות אחרת.
מיהו המאהב? ניכר שיש יותר מאחד. וכדי שייקל עליכם להבין, אספר לכם מיהן הדמויות ואתחיל מהראשית, הלא הוא אדם, בעל מוסך גדול באזור התעשייה של חיפה, המעסיק ערבים רבים שלאחר מלחמת ששת הימים ובטח לאחר מלחמת יום כיפור. המוסך גדול מאוד ואדם הופך מהר מאוד לאדם אמיד. את המוסך ירש מאביו, מומחיותו רבה בתיקונים, אבל אט אט זמנו בידו והוא ממעט לתקן, אם בכלל.
הדמות השניה היא דאפי, בתו השניה שלאחר מות בנו הראשון יגאל, שחירשותו הביאה למותו בעודו בן חמש. היא בת 14, תלמידה נבונה ובכל זאת מועמדת לעוף מבית הספר בו מלמדת גם הדמות השלישית.
הדמות השלישית היא אסיה, אשתו של ואמה של, שמתרוצצת בין ישיבות, תיקוני עבודות בהיסטוריה של תלמידים, סיום הדוקטורט שלה באוניברסיטה ובבית גם מבשלת (רע) ומנקה (טוב).
הדמות הבאה בתור היא נעים בן ה-14, ערבי יפה כזה, שעבודתו במוסך כנער ניקיון שנפצע גורמת לכך שאדם מאמצו כביכול כמעט כבנו, במקום אולי יגאל המת. נעים מוצא עצמו ישן בביתה ועוזר לדמות הבאה, ודוצ'ה הזקנה, סבתו של הדמות הבאה, שאיבדה הכרה ומצאה הכרה לאחר שנה והיא סבתו של הדמות הבאה.
הדמות הבאה היא גבריאל ארדיטי. המאהב? רשמית כן, אבל נראה. גבריאל חזר לארץ מפריז כי כתבו לו, שכנתה של ודוצ'ה כתבה, שסבתו על ערש דווי וכדאי שיבוא לקחת את הירושה הדלה, הכוללת בין ערבי נושן בחיפה תחתית ומכונית מוריס דגם 47'.
כאן מתחילה ההסתבכות.
גבריאל מביא את מכונית המוריס למוסך. הוא עדין ונרפה וכאלה אנשים לא שולחים למוסכים בישראל, המרבים לטרוף אנשים כמותו. והוא נטרף. מכוניתו מדגם 47' ואנחנו בשנת 73', התיקון עלה 4000 לירות, הסבתא עוד חיה ומסרבת למות, אין ירושה האוטו נלקח כבן ערובה ואיכשהו אדם בעל המוסך רחב-הלב מציע לגבריאל ארדיטי לבוא לסייע לאשתו אסיה בעבודותיה המסובכות בצרפתית. מפה לשם, זו לא רק צרפתית. תבינו מה שתבינו ותוכלו להיעזר בשם הספר. אלא שהמלחמה פורצת וגם נגמרת, וגבריאל נעלם לכאורה בצבא. איכשהו האוטו שוחרר עבורו למרות החוב ששולם איכשהו, אבל הסבתא מתעוררת וחוזרת לביתה, אדם מסייע בהוצאות שיקום הבית, משכן בו את נעים הנער הערבי, שיסייע בתיקונים ובצרות אחרות, ואיכשהו נרקמת שם אהבה שמאחרים להכיר בה, בין נעים היודע בעל פה שירים של ביאליק לנערה המועמדת לסילוק מבית הספר ולא מתוך טפשות.
או אז רוכש אדם משאית גרר משומשת ויוצא לתור את כבישי הצפון בגרירות ליליות בחיפוש אחר מכונית מוריס תכלת שנת 47'. בתור עוזרת וגובת כספים מצטרפת דאפי, המתקשה לנום בלילות, ונעים שזה תפקידו הרשמי והוא מוכשר להפליא. שניהם יושבים אחד לצד השניה דחוסים ברכב הגרר באמצע הלילה ואני מניח למוחכם החף מפשע להשלים את התמונה.
המוריס נמצאת בסוף, לא תכלת, כי אם שחורה ונהוגה ע"י חרדי. היהא זה גבריאל ארדיטי? הזוהי המוריס הנדירה?
הספר כתוב ללא שמץ תקינות פוליטית. ערבי המעקם פניו מועמד לפתח, ערבי המכניס יד חשודה לכיס הוא איש פתח ודאי. אז מה אומרים על נער ערבי המצטט ביאליק וכאות שריקת אזהרה הוא מעדיף את ירושלים של זהב? צחקתי לא מעט בספר השוצף הזה. לשאלה אם מדובר במאהב או מאהבים צריך לקרוא כדי לוודא.
אהבתי כל דף בספר המקסים הזה ולא, אני לא יכול להבין את אלה שמעקמים אפם. הם בטוח מהחמאס.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על המאהב