ביקורת ספרותית על המאהב מאת אברהם ב. יהושע
ספר מעולה

---

בשנים האחרונות אני חוזר מידי פעם לקרוא ספרים שקראתי בעבר הרחוק והם זכורים לי לטובה. זה מן שגעון פרטי כזה לבדוק מה קרה לכל מיני יצירות בחלוף השנים ולראות האם מבחינתי הן עדין עומדות במבחן הזמן. כך קראתי בשנים האחרונות שוב את ספריו של הרמן הסה (סידהארתא וזאב הערבה) שנשארו בעייני ספרי מופת כפי שזכרתי אותם (דמיאן ונרקיס וגולדמונד ממתינים לתורם) וכן ספרי מתח של רוברט לודלום וגרישם והגעתי למסקנה שכנראה פעם הז'אנר הזה דיבר אלי יותר.

את המאהב של יהושע קראתי לפני כמה עשרות שנים, לדעתי לא הרבה אחרי שראה אור. זכרתי אותו לטובה ומכיוון שבחלוף השנים קראתי עוד כמה ספרים של יהושע (גירושים מאוחרים, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, השיבה מהודו, מולכו, אש ידידותית), החלטתי לשוב גם אל המאהב.

מבחינתי היצירה הזו עומדת בגדול במבחן הזמן. הכתיבה של יהושע נפלאה, השפה עשירה, הדמויות מרתקות והוא נוגע בכתיבתו בכמה וכמה נושאים שתמיד יהיו כנראה רלוונטיים כמו פער הדורות ויחסי ערבים יהודים.

יהושע מציג לנו חלק מהדמויות כשהן בצעירותן ולאחר מכן בבגרותם כמו אדם אשר אביו דרש ממנו לעזוב את הלימודים ולעזור במוסך ובהמשך כאשר אדם הוא כבר בעליו של המוסך. כך גם את אסיה אנו מכירים בצעירותה כאשר היא מכירה את אדם ולאחר מכן את חייהם המשותפים. גם על אביה של אסיה שהיה פעיל פוליטי מספר לנו יהושע.

אהבתי את העובדה כי לא רק אדם ואסיה מתפתחים במהלך היצירה: כך גם בתם דאפי, חברותיה וכמובן נעים, אותו ילד ערבי שאדם מעסיק במוסך.

אותם חלקים בעלילה הדנים ביחסי ערבים יהודים גרמו לי לחשוב ולתהות האם באמת משהו השתנה כאן מאז יצא הספר בשנת 1977.

כאשר יצא לאור בשנת 1927 ספרו של הסופר היפני אקוטגווה ריונוסקה – ראשומון, היה בו משהו מהפכני. אקוטגווה מתאר בספרו את אותו אירוע אך מפיהם של אנשים שונים. למרות שכולם ראו את אותם הדברים, הסיפור של כל אחד הוא שונה לגמרי ומאז ראשומון הפך למטבע לשון. זו השיטה בה נקט יהושע בספרו. העלילה והתפתחות האירועים מתוארים כמונולוגים הנשמעים מפיהן של הדמויות השונות וכך ניתן לבחון את אותה סיטואציה בכמה מונולוגים שונים.

ובאשר לשמו של הספר: אם בתחילה ניתן לחשוב כי גבריאל הוא המאהב אשר נתן לספר את שמו, הרי בהמשך צפויות עוד הפתעות: כידוע לכולנו, רק אהבה תנצח גם אם מדובר באהבות אסורות (יש בכלל דבר כזה אהבה אסורה?).

אומר זאת שוב: ספר מצוין, כתיבה משובחת, רלוונטי ואקטואלי כמו פעם.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על המאהב