ביקורת ספרותית על הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו מאת דונלד הרינגטון
ספר בסדר

---

נתחיל בזה שלא קראתי את "מאה שנים של בדידות" שכמה ביקורות פה השוו בינו לבין הספר הזה, ואולי לכן לא ממש אהבתי את הספר.
הספר מספר את סיפורה של משפחה בדרום האמריקאי ואת העיירה "סטיימור", שהיא מין שום-מקום בדרום הפרוע של ארצות הברית. שני הסיפורים האלה משתלשלים החל מהאב המייסד של המשפחה מחד ובקתת העץ שלו מאידך, כשכל פרק מספר את סיפורו של דור ונפתח באיור מלווה בהסבר של בית אופייני. כמו שאפשר להבין מהכותרת הארוכה מדי הסופר מנסה לערוך השוואה בין עיצוב הבתים למערכות היחסים שמתפתחות בפרק ולהקיש מאחת על השנייה. בהתחלה זה נחמד, אבל בשלב כלשהו זה מתחיל לחזור על עצמו ולהיראות מאולץ. החלק הזה הוא לא עיקר הספר (למרות שמו) ולכן בפני עצמו זו לא היתה הבעיה של הספר.
מה שהפריע לי היה סגנון הכתיבה, שניסה לנסח סלנג דרומי אופייני (ככל הנראה, אף פעם לא הייתי שם) ולתאר את הכל במעין שוויון נפש של "הם לא ידעו שקרה משהו נורא דרמטי ולכן הם חיו טוב". גם פריצות היסטוריות כביכול של מלחמת האזרחים או השפל הגדול לא ממש מצילות את הסיפור והוא ממשיך להישמע כמו מעשיה ארוכה ומשעממת למדי.
יש בספר כמה רגעים משעשעים וכמה דמויות מפתיעות למדי. גם תיאורי העבודה החקלאית והבניין נוסח "בית קטן בערבה" יכולים להיות מהנים למדי, אבל בגדול זה באמת ספר ארוך מדי שמיצה את הרעיון שלו איפשהו ב150 העמודים הראשונים.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו