ביקורת ספרותית על הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו מאת דונלד הרינגטון
ספר מעולה

---

יום אחד מגיעים נוח וג'ייקוב אינגלדיו לחבל האוזרק בארקנסו ומקימים ביתם, בקתה בעלת חדר אחד, בשכנות להתנחלות או האחזות של אינדיאנים. הזמן הוא שנות השלושים של המאה ה-19. ג'ייקוב פתוח לכלל בני האדם ואילו נוח בורח כשהוא רואה אינדיאנים. משהוקם ביתם ושכנם האינדיאני וידידו של ג'ייקוב בא לבקר, נוח ברח ליער כי כך נוח לו יותר.



ג'ייקוב הוא האח הקורא בין השניים ואילו נוח לא קורא ולא כותב נוח בשבע שגיאות. רוב הספר ברור שהבחירה בידיעת הקריאה והכתיבה היתה מקרית, סתמית ולגמרי לא שימושית, בטח לא לחקלאים היודעים לברא את האדמה, לבנות בתים ללא מסמר אחד ולהביא ילדים רבים לדור הבא, ואפילו לא מעטים, ללא שום הדרכה.



משהוקם הבית ולאינדיאני השכן היה נוח להתארח בביתם של שכניו ואילו לנוח היה נוח לברוח, ג'ייקוב היה נוהג לומר השאר עוד (סטיי מור) לשכנו וידידו משזה הראה סימנים של עזיבה וזה אכן נהג להשאר עוד דקות ספורות, בין 60 ל-180 דקות.



מאחר וידיעותיו של האינדיאני באנגלית לא היו רבות, סטיי מור נתפס כשם המקום וגם משעזבו האינדיאנים יום אחד, כשכרסה של אשת הידיד האינדיאני תפחה ולא בגלל בעלה, האחים אינגלדיו נותרו והישוב סטיי מור נותר עם ביתו האחד וצמד האחים.



יום בהיר אחד מגיעה הגברת סוויין עם ששת ילדיה. היא מבקשת סיוע בהמשך הדרך, אבל סיפוריו של ג'ייקוב הצעיר ויפי מראהו מעכבים אותה מעט, כעשרות שנים מעט. היא שומעת על מנהג האינדיאנים לשלוח את הנערה עם לחם תירס אל הבחור המיועד להיות בעלה וממהרת למחרת לשלוח את בתה הבכורה אל ג'ייקוב וזה נענה ועד מהרה הם נשואים, מרבים בילדים וסטיי מור מכפילה, משלשת ואף מרבעת את אוכלוסייתה. כך מתחיל היישוב לתסוס, שטחי יער מבוראים והחקלאות משגשגת.



אין לסטיי מור כל מגע עם העולם החיצון, אבל יום אחד מגיע הרוכל אלי ווילארד, המביא את העולם אליהם, מוכר להם שעון עשוי עץ ומוכן לקבל שטר חוב בידיעה ברורה שלסטיי מורונים אין גרוש מיותר. במשך הספר יהפוך אלי ווילארד לדמות חשובה, כשהוא המוציא והמביא, בעיקר מביא, את העולם אל חבל האוזרק בגלל ולסטיי מור בפרט. בין הדברים שהוא מביא זה זכוכית לחלונות, תרופות, כלי עבודה ואף שמן למנורות השמן כולו המנורות. כשהוא מביא את השמן העלטה נגמרת וכשהשמן נגמר, העלטה שבה יחד עם הבייבי בום.



מפה לשם גדלה שושלת אינגלדיו, בניה מתרבים ומתחתנים עם תושבים נוספים המגיעים לישוב המבודד, נשבים בקסמו עד שהם הופכים לערב רב של 59 תושבים. עד כדי כך הם רבים שהם מתחרים בישוב הסמוך, המכיל תושב אחד פחות. בתחרות אין נצחון ברור משום שהם כולם מתקשים בספירה של כמות העולה על 10 והיחיד היודע למנות, ג'ייקוב אינגלדיו, עומד בעת הספירה מול יישובו וטועה בספירה. זה לוקח לאחיו שנים אחדות להבין מהיכן נבעה הטעות.



מובן שבמשך השנים נוצר צורך בבית ספר וכשזה קם אף מלמדים קרוא וכתוב. עכשיו כשהם כבר מלומדים הם יודעים שכל זה מיותר.



ככל שמתקדמים בקריאה נשבים עמוק בקורות סטיי מור. ג'ייקוב מגיע לגדולה בפוליטיקה, עומד בפרץ של מלחמת האזרחים, בני סטיי מור רואים עד כמה המלחמות המקומיות והעולמיות מיותרות. אבל בסטיי מור קמה תחנת הקמח הראשונה, של אייזק אינגלדיו, האנק אינגלדיו מביא את החשמל לסטיי מור לאחר מלחמת העולם השניה וכך הלאה. במובן מסויים, הסיפור הוא על סטיי מור וגם על עלייתה ונפילתה של משפחת אינגלדיו על ששת דורותיה, על בניה היפים, הגבוהים ותכולי העיניים, וכמובן על ביישנותם המופלגת מפני נשים.



מלאכת התרגום היתה קשה, ללא ספק, אך צלחה. הספר כולו בנוי מדיאלוגים מערב תיכוניים, היכן שבני המקום מרבים לדבר בחצאי מילים ולהבין רק אחד את השני, אך זרים מתקשים להבין אותם. כך הם מרבים לאכול 'עית (שעועית) ואת ה'גוואניה גילו מאוחר יחסית משום שחשבוה רעילה ולא ידעו ששמה עגבניה.



הספר שופע הומור. קל לומר, אבל כשאני מוצא עצמי מצחקק בקול רם, עשרות פעמים לאורך ולרוחב הספר, וזו לא הצחקה זולה ומעושה, אלא מלאכת מחשבת של כתיבה, אני כבר למעלה ממאוהב בספר גם אם הוא לפעמים קצת טרחני.



הספר מהווה, במידה מסויימת, אלגוריה לאנושות. אלגוריה לחברה אנושית מעצם הקמתה הקטנה אי שם בגן עדן, המשך לחברה חקלאית בורה, אך יודעת את מלאכתה, ועבור דרך התפוצצות אוכלוסין, כשסטיי מור מונה כבר אספסוף הומה של כ-400 אנשים, ועד לדעיכתה דרך יציאה החוצה, מלחמות, רעב וחוסר תעסוקה.



ומה עם הארכיטקטורה? טוב, זה כבר קו העובר דרך כל הספר בדמות הבתים שנבנו בסטיי מור ומהווים דוגמה להתפתחותה. הפן הזה מחייב פחות בספר מהפן האלגורי, אבל זה גם זה מעניין ומוסיף חן לספר חינני ממילא.



הרינגטון בנה מלאכת מחשבת של ספר. אהבת אדם שורה על הספר, ההומור משבח, הכתיבה מופלאה והעונג גדול. המלצה חמה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו