ביקורת ספרותית על הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו מאת דונלד הרינגטון
ספר טוב

---

איך נאפיין את הספר הזה? הוא תוסס, הוא מבעבע, לפעמים הוא עולה על גדותיו וגולש מעבר לעצמו. הוא שונה מספרים אחרים במלוא מובן המילה - גודלו הבלתי שיגרתי, הפונט החדש ("שפע"!), צבע הדפים הצהבהב וכמובן הכתיבה והסיפור.

דונלד הרינגטון, למדתי, היה פרופסור להיסטוריה של האמנות באוניברסיטת ארקנסו. הוא פרסם 13 רומנים העוסקים באותה עיירה - מומצאת אבל לא דמיונית - "סטיי מור" ובתושביה שלמרות נידחותם, מוגבלותם, תמימותם ובערותם מהווים נדבך חשוב להבנת "אמריקה" זאת למרות שאמריקה הנאורה מתכחשת להם ומרבה ללעוג להם, מכנה אותם "אדומי הצוואר" ואינה רוצה כל חלק ונחלה בהם. הרינגטון הושווה לפוקנר (עם הומור, אבל) והוגדר על ידי אחד ממבקריו "הסופר הגדול ביותר שאמריקה לא מכירה".

הסיפור הוא על אנשים שהתיישבו באמצע שום מקום, הפכו לעיירה, שמרו על בערותם ותמימותם, נשמרו מכל מה שמבטא "קידמה", חיו כמו אבותיהם וכשמתו זכו שישירו על קברם:
"לאורך הדרך נדע את הכל,
לאורך הדרך נבין מדוע:
התעודד, אחי, חיה באור החמה,
עם הזמן הכל יהיה ידוע"

אהבתי מאד את הספר הזה. הרינגטון כותב בתחכום, משתמש בהמון הומור, הרבה סיפורי סקס (בלי ארוטיקה...), מתבל בקורטוב של פנטזיה, אינו שופט את מושאי סיפורו ואינו מתנשא עליהם. הסיפור כפי שמרמז שמו עוסק במבנים שבנו אותם מתיישבים, עם איורים שאייר המחבר הפותחים כל פרק. קצת קשה לזכור כל דמות שנוספת (תחשבו על סידרה גאומטרית. לכל אחד יש בממוצע 8 ילדים...) אבל ממש לא הכרחי לזכור מי הוא מי. הגעתי לספר הזה בזכות הביקורות של עמיר, אליהו, קוראת הכל וdushka ואני ממש מודה להם על החוויה, כי כמו אמריקה גם אני לא היכרתי את הסופר המרתק הזה לפני כן. יאהבו אותו חובבי הסאגות וגם המחבבים כתיבה הומוריסטית וחוסר תקינות פוליטית.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו