ביקורת ספרותית על חירות - ספריה לעם #647 מאת ג'ונתן פראנזן
ספר מעולה

---

עוד לא גמרתי אפילו, ואני כבר רצה לספר לחבר'ה

מי שקרא את "התיקונים" יודע שג'ונתן פרנזן יודע לספר סיפור, ויודע שהסיפור יהיה מרתק ורב נפתולים, שיעיז להתרחק מגבולות ארצות הברית למדינות פחות מפותחות, ושיעסוק בעיקר במשפחה הכל-אמריקאית הדפוקה עד העצם.

"חירות" גם הוא עוסק במשפחה אמריקאית, אחרת אמנם, אבל גם כן דפוקה בדרכה שלה. הוא מספר סיפור של דור מבולבל וחסר כיוון, של הורים בעלי כוונות טובות שמצליחים להיכשל כמעט בכל בחירה משמעותית, ושל ילדים שמחפשים את דרכם בין קונפורמיות למרד. פרנזן אינו חוסך בתיאורי רגעי שאול התחתיות של האדם - השקרים, השיפלות, הבגידות ואובדן המוסר. שום דבר בגוף ובנפש האנושיים לא מגעיל מדי בשבילו - אבל הוא לא מספר כדי להתריס או להגעיל, אלא בגלל שכאלה אנחנו, בשר ודם.

ודווקא מתוך הזוהמה והגועל (פשוטו כמשמעו) צומחים רגעי התובנה וההזדככות, ונובטת התקווה שאפשר למצוא כיוון ומשמעות בחיים האלה, גם אם ההתחלה שלהם לא היתה מבטיחה.
אבל רגע... יש לי עוד כמה עשרות עמודים לקרוא! אני מקווה שלא אתבדה, הרי אצל ג'ונתן פרנזן הכל עוד יכול לקרות.

» ביקורות נוספות של כרמיתה
» ביקורות נוספות על חירות - ספריה לעם #647