ביקורת ספרותית על רוסאורה בשעה עשר מאת מרקו דנווי
ספר טוב

---

הכל התחיל כשקמתי יום אחד והחלטתי להיפטר מכל הספרים ה"חד פעמיים" שנמצאים בספריה שלי ותופסים לי מקום חשוב; עמדתי מול הקיר עמוס המדפים האהוב עליי והחלטתי על גורלות ספריי. פרמטר ראשון: כריכה מעפנה. פרמטר שני: שבחים מופרזים בכריכה האחורית. פרמטר שלישי: ובכן, לא היה כזה, (מלבד אולי, ספרים שסתם לא באו לי כבר טוב בעין, אבל אל תגלו לאף אחד שאני גזענית ורדודה ובוחרת ספרים לפי מראה עיניים).
אחרי ששלפתי את "הנבחרים", כעשר במספר, וקראתי שניים מהם שהוכיחו לי את צדקתי, הגעתי אל הספר השלישי - "רוסאורה בשעה עשר" וגיליתי שהצמה הבלונדינית המכוערת שההוצאה החליטה שהיא זו שראויה לשווק את הספר, לגמרי עושה לו עוול.
"רוסאורה בשעה עשר" התגלה כהפתעה מאוד חיובית.

הספר נכתב במקור ב-1955, זיכה את כותבו הארגנטינאי - מרקו דנווי, סופר, עורך דין ועיתונאי שהלך לעולמו ב-1988 - בפרס, ותורגם לאנגלית בשנת 1962. אלינו הגיע באיחור של מעל 50 שנה. אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, כמו שאומרים.

העלילה מתרחשת בבואנוס איירס של אמצע המאה ה-20. הגברת מילגרוס רמונדה, אלמנה ואם לשלוש בנות, היא בעלת אכסניה שמתפרנסת מהשכרת חדרים לדיירי קבע. יום אחד מגיע לפתח ביתה איש קטן וסמוק וממלמל בשפה כמעט בלתי נשמעת שהוא מעוניין להשכיר חדר. האיש הקטן מתברר כרסטוראטור תמונות וכעבור 12 שנה, בעת שיבצע עבודה אצל איש עשיר מאוד ויפגוש את רוסאורה היפהפייה, הסיפור יתחיל להסתבך עד שלא רק הגברת מילגרוס וקמילו קנגאטו יתוארו בכמה אופנים שונים שיקשו על הקורא להבין מה באמת קרה, אלא גם, ובעיקר, דמותה של רוסאורה תהיה מסתורית ואופפת סוד.

הסיפור מסופר דרך עיניהן של 5 דמויות אשר נותנות עדות, כשהראשונה היא הגברת מילגרוס שלה העדות הארוכה ביותר. ככל שמתקדמות העדויות, כך הן הופכות לקצרות יותר, מבהרות יותר ובו בזמן גם מבלבלות. לכל דמות יש שפה משלה ועולם משלה, מה שמעניק להן אמינות רבה ומשכנע כל כך. דנוויי עושה עבודה נהדרת הן בבניית העלילה והן בשימוש בלשון. עד הדפים האחרונים של הספר, הקורא (או לפחות אני) לא יודע למי להאמין.

לסיכום, מלבד תעלומה שהספר עוסק בפיצוחה האיטי, ישנה גם הצצה לחיים בבואנוס איירס, לחיי השותפות בעולם שבו אכסניות היוו פתרון דיור הולם לאנשים מיעוטי יכולת או כאלה שלא רצו להתגורר לבד. הספר הוא תגלית קטנה, כפי שכתוב על הכריכה האחורית: "...תרגומה הקשוב והרגיש של פרידה פרס-דניאלי מספק הזדמנות להתוודע לאחד האוצריות הנסתרים של הספרות הדרום-אמריקאית במאה העשרים". אני מסכימה.

» ביקורות נוספות של Maaya
» ביקורות נוספות על רוסאורה בשעה עשר