ביקורת ספרותית על אינטימיות מאת חניף קוריישי
ספר טוב

---

את הספר הזה קיבלתי כהמלצה ממוכר בחנות ספרים יד שנייה. לקחתי שלושה-ארבעה ספרים שמצאו חן בעיני וביקשתי ממנו עוד שני ספרים.
"מה את אוהבת לקרוא?" שאל אותי.
"זה לא משנה. תן לי ספרים שאתה קראת ונהנית".
המוכר זרק מבט לספרים שכבר החלטתי לקחת ואחר כך סקר את הקיר העמוס שלפניו. הוא הוציא ספר דק.
"זה משהו שאהבתי", הושיט לי את הספר וגירד בראשו. "אבל אני לא בטוח אם את תאהבי".
זה היופי בספרים; גם כשאתה בוחר אותם, לעולם אינך יכול לדעת אם תאהב עד שלא תקרא. לקחתי אותו.

אז היום, שנה וחצי לאחר אותה המלצה, הגעתי ל"אינטימיות" של חניף קוריישי. די ברור לי למה אותו מוכר אהב אותו. הספר עוסק בגבר בגיל העמידה שחווה משבר אמצע החיים ומחליט לעזוב את חברתו סוזן ואת שני בניו הקטנים. ג'יי, הגבר הנוטש, מסרב להיכנע לבורגנות המשעממת שהפכו להיות חייו, ומורד בהם בניסיון להשיג את מה שכולם רוצים - האושר הנכסף. כל הספר מתרחש במהלך לילה אחד ארוך, הלילה שלפני עזיבתו, כשהאירועים נעים בין העבר להווה.

אין ספק שגבר יכול להזדהות עם ספר מהסוג הזה. השגרה השוחקת, האישה השתלטנית, הרצון להרגיש שוב צעיר בעזרתה של נערה צעירה. נו כן, ומה חדש?
אבל בדרך מוזרה כלשהי נהניתי גם אני ממנו. לא בגלל הגיבור היבבן, הפחדן והאנוכי שבמרכזו. לא ולא, אליו לא הרגשתי שום אמפתיה ולא הזדהות. הוא הסיוט של כל אישה, חבל שסוזן לא חשבה לזרוק אותו קודם. אהבתי את הספר בגלל איך שהוא כתוב, אוסף של זכרונות שלא תמיד אפשר להבין את הכרוניקה שלהם. אוסף של משפטים שלא תמיד הבנתי את קשרם לאירוע שלפני או אחרי, אך הם נראו כמאוד מתאימים למקום שלהם.
הכתיבה טובה, הרעיונות ברובם אכן נכונים, אך אין ספק שזווית הראייה צרה מאוד. סוזן, על כל מגרעותיה, דווקא נראית כפרטנרית נהדרת לחיים. אבל בסופו של דבר, גם אצל גבר בגיל העמידה, הכל קשור לסקס. "אם היא תיתן לי לזיין אותה כאן, עכשיו, על הרצפה, אני לא אעזוב", ג'יי אומר כשסוזן קמה באמצע הלילה לבדוק מה קורה איתו (עמ' 116).

העולם הפנימי הוא עולם גברי, והוא מטריד. גם סוזן, בבירור, אינה מאושרת מהמצב ("..תאר לך את המאמץ לחיות עם אדם שלא מדבר במשך שעות, ואחר כך שואל במעורפל, 'שקלת פעם להצטרף לכת?'..." עמ' 71) ובכל זאת היא אינה בורחת. בספר מסתמן בבהירות ההבדל בין הגברים לנשים - עד כמה קל לגבר לקבל החלטה לקום ולעזוב, בעוד שאצל אישה הדבר הרבה יותר מסובך.

בעוד הלילה עובר לאיטו, ג'יי נזכר באירועי העבר, בוחן את חייו, את הוריו, את אבהותו, את מערכת היחסים שלו עם סוזן, עם המאהבת, את דעותיו בנוגע לחיים, השקפותיו ורצונותיו.
מהתוכן עולה גבר רגיש, אינטליגנטי ומודע לעצמו, שביודעין בוחר לברוח, גם במחיר של פגיעה בבניו. רצונותיו קודמים לכל והאינדווידואליות של אדם היא קודש. מעניין לבחון כיצד בחברות שמימוש "האני" חשוב יותר מכל ערך אחר, המשפחה וחיי הנישואים מתפרקים בקלות יותר. "לפעמים יותר מדי מכל דבר גרוע בדיוק כמו מעט מדי" (עמ' 65).

כמו המוכר בזמנו, לא אוכל להמליץ על הספר בלב שלם; באותה המידה שאהבתי אותו הייתי יכולה לסלוד ממנו. הקריאה הייתה מעניינת כי הכתיבה הייתה טובה. אפשר לפתוח באקראי את הספר באחד העמודים ולהתחיל לקרוא. זה יפה. שווה לנסות.

ציטוטים:

"כדי להגיע לעתיד צריך לחיות את ההווה", עמ' 17.

"אם אתה נמשך לאומללות, לעולם לא יחסרו לך חברים", עמ' 38.

"ואז, על רגליה הארוכות, מלווה בחופן כוונות טובות וראש מלא שיגיונות, הייתה אצה אל הדלת כנרדפת. הייתי דואג מה יש שם בחוץ שמלהיב אותה כל כך - עד שהתחלתי לתהות מה יש כאן המתיש אותה", עמ' 77.

"אינך חדל לאהוב מישהו רק מפני שאתה שונא אותו", עמ' 94.

"כמה מדאיג שהאשליות שלנו הן לרוב אמונותינו החשובות ביותר", עמ' 96.

» ביקורות נוספות של Maaya
» ביקורות נוספות על אינטימיות