“מכירים את המשל על חמשת העיוורים והפיל? כל אחד מן העיוורים רצה לדעת מהו פיל ולכן מישש חלק אחד שלו. וכתוצאה מכך כל אחד מהם הגיע בביטחון מלא למסקנה שהפיל הוא: עמוד עבה, קיר מחוספס, חבל דק, צינור עבה וגמיש או מפרש מתנפנף. והנמשל: כולנו עיוורים האוחזים בחלק קטן של המציאות לפי מיטב יכולותינו המוגבלות ובטוחים בוודאות רבה שהאמת וכל האמת היא שלנו בלבד.

הספר "רוסאורה בשעה עשר" הוא וריאציה מתוחכמת ושנונה של משל הפיל. חמישה פרקים מרכיבים את עלילת המתח הזו, וכמו בקליידוסקופ של ילדים, בכל פרק משתנה זווית הראייה וכתוצאה מכך משתנה התמונה כולה. לסיכום, אין ספק שזהו ספר מתח שונה ובעל ערך מוסף.”

“הכל התחיל כשקמתי יום אחד והחלטתי להיפטר מכל הספרים ה"חד פעמיים" שנמצאים בספריה שלי ותופסים לי מקום חשוב; עמדתי מול הקיר עמוס המדפים האהוב עליי והחלטתי על גורלות ספריי. פרמטר ראשון: כריכה מעפנה. פרמטר שני: שבחים מופרזים בכריכה האחורית. פרמטר שלישי: ובכן, לא היה כזה, (מלבד אולי, ספרים שסתם לא באו לי כבר טוב בעין, אבל אל תגלו לאף אחד שאני גזענית ורדודה ובוחרת ספרים לפי מראה עיניים).
אחרי ששלפתי את "הנבחרים", כעשר במספר, וקראתי שניים מהם שהוכיחו לי את צדקתי, הגעתי אל הספר השלישי - "רוסאורה בשעה עשר" וגיליתי שהצמה הבלונדינית המכוערת שההוצאה החליטה שהיא זו שראויה לשווק את הספר, לגמרי עושה לו עוול.
"רוסאורה בשעה עשר" התגלה כהפתעה מאוד חיובית.

הספר נכתב במקור ב-1955, זיכה את כותבו הארגנטינאי - מרקו דנווי, סופר, עורך דין ועיתונאי שהלך לעולמו ב-1988 - בפרס, ותורגם לאנגלית בשנת 1962. אלינו הגיע באיחור של מעל 50 שנה. אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, כמו שאומרים.

העלילה מתרחשת בבואנוס איירס של אמצע המאה ה-20. הגברת מילגרוס רמונדה, אלמנה ואם לשלוש בנות, היא בעלת אכסניה שמתפרנסת מהשכרת חדרים לדיירי קבע. יום אחד מגיע לפתח ביתה איש קטן וסמוק וממלמל בשפה כמעט בלתי נשמעת שהוא מעוניין להשכיר חדר. האיש הקטן מתברר כרסטוראטור תמונות וכעבור 12 שנה, בעת שיבצע עבודה אצל איש עשיר מאוד ויפגוש את רוסאורה היפהפייה, הסיפור יתחיל להסתבך עד שלא רק הגברת מילגרוס וקמילו קנגאטו יתוארו בכמה אופנים שונים שיקשו על הקורא להבין מה באמת קרה, אלא גם, ובעיקר, דמותה של רוסאורה תהיה מסתורית ואופפת סוד.

הסיפור מסופר דרך עיניהן של 5 דמויות אשר נותנות עדות, כשהראשונה היא הגברת מילגרוס שלה העדות הארוכה ביותר. ככל שמתקדמות העדויות, כך הן הופכות לקצרות יותר, מבהרות יותר ובו בזמן גם מבלבלות. לכל דמות יש שפה משלה ועולם משלה, מה שמעניק להן אמינות רבה ומשכנע כל כך. דנוויי עושה עבודה נהדרת הן בבניית העלילה והן בשימוש בלשון. עד הדפים האחרונים של הספר, הקורא (או לפחות אני) לא יודע למי להאמין.

לסיכום, מלבד תעלומה שהספר עוסק בפיצוחה האיטי, ישנה גם הצצה לחיים בבואנוס איירס, לחיי השותפות בעולם שבו אכסניות היוו פתרון דיור הולם לאנשים מיעוטי יכולת או כאלה שלא רצו להתגורר לבד. הספר הוא תגלית קטנה, כפי שכתוב על הכריכה האחורית: "...תרגומה הקשוב והרגיש של פרידה פרס-דניאלי מספק הזדמנות להתוודע לאחד האוצריות הנסתרים של הספרות הדרום-אמריקאית במאה העשרים". אני מסכימה.”

“אספר לכם על אחד הספרים היותר מקסימים שקראתי לאחרונה

זהו לכאורה סיפור פשוט. מסופר על אדם ערירי התמגורר בבית אורחים ומתחיל לקבל מכתבים מאישה מסתורית בנייר בריח סיגליות כל יושבי בית המלון נעשים סקרנים לעניין המכתבים המסתוריים ולאט לאט נחשף הסיפור.
גאוניותו של הסופר היא בכך שאנשים שונים מספרים את הסיפור ואף אחד אינו משקר ובכל זאת כל אחד מספר סיפור אחר כמו בחיים שכל אחד חווה ורואה זווית שונה וכך גם מספר אותה.
הספר כתוב בשפה קולחת הוא קריא מאוד וכתוב מאוד יפה.
ספר מקסים ומכמיר לב על בדידות ועל הצורך באהבה ועל צדדיה ורבדיה השונים.
מומלץ בחום רב.”

“ספר מתח בסגנון מאד שונה מהמוכר לי עד היום. הסופר ארגנטינאי ומספר סיפור רצח המתרחש בבאונוס איירס. הרצח ידוע כבר בהתחלה אבל הסיפור סביב הדמויות מאד פתלתל. הסיפור מסופר מכמה נקודות מבט כל אחת מענינת בפני עצמה.הספר משקף את הדעה, שעדות ראיה ועדות שמיעה מפורשת עי המעיד ולא ניתן להסתמך עליהן.
הספר מענין מומלץ.”