ביקורת ספרותית על לווייתן - תיבת פנדורין #3 מאת בוריס אקונין
ספר מעולה

---

הספר האהוב עליי בסדרה, ולדעתי גם הטוב ביותר עד כה, אלא אם כן "יועץ ממלכתי" או "ההכתרה" לכשאסיים אותם ישנו את דעתי.

ב-1878, בעקבות רצח אספן עתיקות ואנשי משק הבית בפריז, עקבות הרוצח מובילים את אוניית הקיטור המפוארת "לווייתן", וגוסטב גוש, רב-פקד צרפתי מבוגר וכבד-גוף (מזכיר לכם בלש צרפתי אחר?) מחליט לחפש אותו על האונייה, כשכיוון החקירה הראשוני המנחה אותו הוא נוסע שעליו לא תהיה סיכת לווייתן, המסמלת את היותו אחד מנוסעיה.
ואכן, הנוסע הראשון ללא סיכה הוא לא אחר מאשר מיודעינו, אראסט פנדורין, אשר עושה את דרכו ליפן (ואני מקווה שהספר המתאר את עלילותיו ביפן יתורגם לעברית).

הספר עצמו הוא מחווה לכל גדולי הספרות הבלשית והספרות בכלל, עם אזכורים לשרלוק הולמס, לנסיך פלוריזל של רוברט לואיס סטיבנסון, לווילקי קולינס האגדי, וכמובן לגברת כריסטי המהוללת, שהאזכור אליה הוא הבולט ביותר (בעיקר ל"רצח על הנילוס"), שלא לדבר על המחווה לסימנון.
דמות הקומיסר גוש, שמראהו, גילו, מבנה גופו וגם הלכותיו, החל ברושם שמדובר בזקן עייף, אך למעשה מסתתר בולדוג קשוח מתחת לחזות זו, וכלה בחיבה לאלכוהול ועישון, ותיאור יחסיו עם אשתו, היא הצדעה אדירה לרב-פקד מגרה הידוע, ודמותו מאוד חביבה עליי, אפילו כשמתגלה מניע נוסף לחקירה.
הספר מציג דמויות רבות ומעניינות, מהקומיסר דרך צעיר מבולבל ומאוהב, ליידי אנגלייה טרחנית, רב-החובל, צעירה הריונית, ונתין יפני המציג עצמו כקצין המספק את הצד הפואטי בסיפור, המתואר בכתיבת הייקו, וכמובן שחדות המחשבה והתעוזה של פנדורין, גם אם היא מעטה לעומת שאר הדמויות, וזוהי הביקורת היחידה שיש לי על הספר.
כמו אצל כריסטי, גם כאן כל רגע יש אפשרות לחשוד בדמות אחת, ופתאום לחשוד באחרת, כאשר פרק מנקודת מבטה מסתיים בכך שעוד פרט נגלה עליה, ומתברר שרב הנסתר על הגלוי.
כל זה, וכמובן הנספחים מפי המתרגם יגאל ליברנט, שדאג גם להוסיף סימן בצורת זכוכית מגדלת המסמן כי הכתוב הוא מחווה ספרותית, הופכים את הספר לחוויה מהנה, הרמטית כמובן, אבל מהנה!

» ביקורות נוספות של Osirus
» ביקורות נוספות על לווייתן - תיבת פנדורין #3