ביקורת ספרותית על לווייתן - תיבת פנדורין #3 מאת בוריס אקונין
ספר טוב

---

בדיוק לפני 143 שנה, ברוּ דה גרֶנֶל השוכן במקוף השביעי של העיר פריז התרחש אירוע מבעית, מזעזע ומסתורי. בקומה הראשונה של הבית, שהשתייך ללורד ליטלבי, אספן אמיד של אוצרות מהמזרח, נמצאו תשע גופות שנראו כאילו עברו לעולם טוב יותר בשלווה ורוגע. המתים היו משרתים, שוערים ומנהלת משק וכללו ביניהם שני ילדים. בעל אחוזת הפאר, לורד ליטלבי עצמו נמצא בקומה השנייה עם גולגולת מרוטשת, שוכב בשלולית דם. פסל מרהיב של שיווה עשוי זהב היה הפריט היחיד שנעלם מהאוסף המפעים ואילו כל השאר נותרו במקומם ללא פגע. אולם, יום למחרת, בעוד שכל פריז שרויה בהלם והשיח על הרצח המזוויע לא מש משפתי תושביה, נמצא לפתע השיווה המוזהב בתחתית נהר הסֶן על ידי דייג צעיר.

הקומיסר גוש, שועל קרבות ותיק ממשטרת הבירה הצרפתית מופקד על הטיפול בתיק. שאלות רבות מתערבבות במוחו ובראשן שתיים עיקריות: כיצד זה שתשע גופות שוכבות או יושבות בנחת וסדר מופתי ללא טיפת דם אחת בקרבן ואילו בעל הבית עצמו נרצח בדרך אלימה ומלוכלכת כל כך? אם הפושע היה מעוניין בפסלו של שיווה ולשם כך נטל את חייהם של עשרה בני אדם, בהם שני ילדים, מדוע נמצא הלה בנהר?

בחיפושו הקדחתני אחר רמזים וקצה חוט מבחין הבלש בסיכה המחולקת לרוכשי כרטיסים להפלגה ב"לוויתן", אניית הנוסעים הגדולה בהיסטוריה העולמית הנמצאת בבעלות בריטית – צרפתית. הסיכה ,שיועדה למפליג מהמחלקה הראשונה, נמצאה אצל הנרצח ליטלבי שככל הנראה קרע אותה מגופו של הבא להורגו בעת מאבק...

בדרך ערמומית מרכז גוש את החשודים האפשריים באולם 'וינזדור' – אחד הסלונים המיועדים לנוסעיה החשובים של אוניית הפאר ומפריד אותם בדרך אלגנטית משאר הנוסעים. הרכבה של חבורת וינזדור הסופית כולל את הדמויות הבאות: קלריסה סטאמפ, רווקה אנגלייה לא כל כך צעירה המטיילת בגפה; רֶנהֶ קלֶבֶר, אשתו ההריונית והפטפטנית של בנקאי שוויצרי הנוסעת אל בעלה לכּלכּותה שבהודו; גינטָרו אָאונו – אציל יפני שסיים את הסמכתו לקצונה בסֶן – סיר שבצרפת; מסייה טרופו – רופא הספינה האיטלקי ורעייתו האנגלייה; אינדולוג (מומחה להודו) – ארכיאולוג אנתוני סוויטצ'יילד; רג'ינלד מילפורד – סטוקס - ברונֶט בריטי תמהוני; אראסט פנדורין – דיפלומט רוסי צעיר, למעשה הגיבור של כל סדרת הספרים. אליהם מצטרף רניֶה – סגן מפקד הספינה הלכה למעשה וגוש עצמו המזדהה כסוחר. מי מהם יכול להיות הרוצח? יכול להיות זה בכלל מישהו מחוץ לחבורה הזו?

כך מתקבל למעשה רומן בלשי "הרמטי", כלומר מתרחש במקום סגור וכולל מספר משתתפים מוגדר מראש. הוא מהווה מחווה ישירה לפרשיות ההרמטיות של אגתה כריסטי ווילקי קולינס.

הספר שואב ממש, נקרא בקלות ולוקח את הקורא למחוזות מרתקים. תוך כדי החקירה והתפתחויות המובילות אותנו אל הקתרזיס, מספק הרומן טעימות בשפע ממורשת הספרותית וההגותית של העולם, רמזים לדמויות היסטוריות אמתיות וגם גיבורי עלילות ממיטב הספרים. למשל העיתונאי החתום על הכתבה המבשרת על הרצח המזעזע הוא לא אחר מאשר ז'ורז' דה רוּאהָ, כתב העיתון 'החיים הצרפתיים' מתוך 'בל – אמי' (1885) של גי דה מופּסאן.


הרומן מלמד רבות את הקורא על שושלות הודיות דוגמת צ'נדרה – גופטה, על יהלומי ברהמפור, שעל פיהם נוצר תקן שמשמש אבני חן עד היום ותולדות הודו בכלל, אבל בדרך ששמה דגש על פרטים מעניינים באמת. ניכר גם כי אקונין הינו מומחה של ממש לתרבות יפן, שכן מכתביו של אאונו וסיפורו בכלל, חושפים ניואנסים מסקרנים אודות החשיבה היפנית והוא אפילו חיבר כמה שירי הייקו מסורתיים בעבורו.

הרומן מהווה אפוא הומאז' למורשת התרבותית העולמית בדרכו הייחודית. העלילה והדמויות כל כך מצאו חן בעיני מנהלי רדיו BBC שהם אף הוציאו גרסה רדיופונית אנגלית שלו!

עם זאת, יש ברומן משהו תיאטרלי, לא מהעולם הזה, כאילו הוא מתרחש במציאות אחרת. זה גורם לו להרגיש בכל זאת קצת מלאכותי, כמתאמץ מאוד להתאים לאווירה והלכי הרוח של המאה ה-19, שאת הקרימינולוגיה שלה המחבר אוהב במיוחד, כפי שהוא מצהיר בראשית הספר. בנוסף הוא בכל זאת חוטא במעט טריקים קצת זולים .

אני ממעט לקרוא ספרי מתח ולכן אני אולי לא מומחה גדול לז'אנר הזה. אבל איכות אני יודע לזהות ואני יכול לומר באופן חד – משמעי כי אהבתי את "לוויתן". הוא הספר השלישי בסדרה אחרי "עזאזל" ו"גמביט טורקי" והוא טוב יותר משניהם. הכתיבה משופעת בהומור (הגם כי נראה שלפחות חלקו אבד בתרגום), מה שהופך אותה לזורמת ומהנה.

ספר מתח אינטליגנטי ומרתק, אך בו בזמן קליל שבהחלט מספק את הסחורה .

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על לווייתן - תיבת פנדורין #3