ביקורת ספרותית על הם יורים גם בסוסים מאת הוראס מֶקוֹי
ספר בסדר

---

מבאס לכתוב (בעיקר בגלל שהסיבה שמלכתחילה קראתי את הספר הזה היא הביקורת המצויינת והמהללת של ׳דבידו׳), אבל הסיפור הזה לא באמת עומד במבחן הזמן.
יכול להיות שב1935 לחשוף את מה שעומד מאחורי תעשיית הריאליטי דאז היה אמיץ ומטלטל, אבל היום, זה נראה בעיקר מיושן.
והעלילה עצמה?
( סוג של ספוילר, אבל לא ממש, זה בערך המשפט הראשון בספר)

בחור רוצח את השותפה הדכאונית שלו למרתון ריקודים כי היא בקשה. בין לבין יש גם תיאורים של מה באמת קורה מאחורי הקלעים של תחרות הריקודים.

אין לי באמת מושג למה הסיפור הזה הצליח כ״כ ( מצד שני, גם אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות מהמינגווי או מסלינג׳ר, אז אני פתוחה לרעיון שהבעיה היא בי ולא בהם:)).

דווקא הסיפור השני- ׳הייתי צריך להישאר בבית׳ טוב ממנו בהרבה ועומד במבחן הזמן בצורה מעוררת התפעלות. ילד תמים (קצת תמים מדי, יש שיאמרו) בן 18 מגיע להוליווד כדי להצליח כשחקן- ומגלה שלא כל הנוצץ זהב. קל להזדהות עם רלף ועם דילמת ה-׳עד כמה רחוק תלך כדי להצליח׳ שהוא נתון בה.

» ביקורות נוספות של rachis
» ביקורות נוספות על הם יורים גם בסוסים