ביקורת ספרותית על שקופה מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר טוב

---

התופעה הזאת מרתיחה אותי תמיד, כל פעם מחדש. לא משנה בכמה ספרים אקרא עליה, בכמה סרטים אראה אותה או בכמה הצגות אצפה בשחקנים שמגלמים אותה. אני תמיד אתעצב, אכעס ואתצבן מחדש. אני מדברת על תופעת ההשפלה- אנשים מתנשאים וחסרי רגישות, שמשפילים אנשים אחרים, שלדעתם הם "פחותים" מהם. לא בגלל שאלה פגעו בהם. לא בגלל שהם עשו להם משהו- סתם כך, בשביל הבידור האישי שלהם. בשביל "הרגשת הכוח" המדומה.
אבל היה בספר הזה משהו שונה- הוא השפיע עליי ותיאר לי את התופעה הנוראה הזו באופן החזק ביותר.
דריה לבנה היא ילדה "שקופה"- חבריה לכיתה לא מתייחסים אליה ונזכרים בה רק אם היא יכולה להועיל להם. המילה "שקופה" גם מתארת את פגיעותה ורגישותה הרבה של דריה- היא שקופה כמו זכוכית-היא לא צבועה ,ואם פוגעים בה היא נשברת לרסיסים.
בספר יש דגש על בדידותה של דריה, על ההשפלה הזוועתית שחוותה בפני כולם, ועל ההתרוממות וההשתקמות שלה, למרות הכל.
בעקבות קריאת הספר הזה, גמלה בי ההחלטה: אם אראה כאלו דברים- אני לא אתן לזה לקרות! אומנם, לא הייתי עדה להשפלות בסדר גודל כמו של דריה- למרבה המזל, זה לא רווח בבית ספרי, אבל לפעמים אני כן שומעת "עקיצות" ודיבורים לא יפים אחד כלפיי השני.
והצלחתי. הייתי נוכחת כאשר מישהי מכיתתי שילחה "עקיצה" עסיסית אל עבר חברה טובה שלי. אמרתי לה שתעזוב אותה במנוחה ושלא תתערב בחיי אחרים. היא באמת הפסיקה, ומבט התודה בעיני חברתי היה שווה הכל.
לסיכום, אהבתי מאוד את הספר. מאוד מומלץ, ומלמד שגם אם נדמה שהחיים מלאים בירידות- כמו שדריה חשבה- תמיד, אבל תמיד, יש הזדמנות לעלות... :)

» ביקורות נוספות של אופיר
» ביקורות נוספות על שקופה