ביקורת ספרותית על שקופה מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר מעולה

---

אני מקווה שאף אחד לא יכתוב על הספר הזה משהו כגון, "ספר שנכתב על בעיה, שלא רק דריה מתמודדת איתה, אלא גם אני."
אני לא רוצה לדעת שיש עוד אנשים, מלבדי, שיש להם בעיה שכזו, כי גם אני שם, מאז ומעולם הייתי שם.
כי אני יודעת שהם בודדים. שהם עצובים. שהם מנסים לברוח לעולם אחר, בין אם הוא קריאה ובין אם מוזיקה, ובין אם משהו אחר.
אני יודעת שהם לבד.

דריה מתמודדת עם הבעיה שלה בעזרת מוזיקה. היא בונה לעצמה עולם שלם משל עצמה- כמו שכתוב בתקציר, ההולם כל כך את העלילה- ובו היא יפה ואהובה.
אני מתמודדת עם הבעיה הזו, בעזרת קריאה.
הבעיה שלי, נוצרה בעקבות הקריאה.
מאז שהייתי בת שלוש, ולמדתי בעזרת בת דודה שלי לקרוא, הילדים זיהו שמשהו שונה אצלי. שאני לא כמוהם. ואז, הם התחילו לנדות אותי, נידוי שנמשך עד היום.
ילדים הם עם אכזר.

אני לא מנסה למצוא דרך לצאת מהבועה הזו. הבועה הזו היא שלי- ובה אני יכולה לעשות את כל מה שאני רוצה לעשות. בדרך כלל זה לשים את האוזניות המרופדות על האוזניים, לשבת מתחת לשולחן ולקרוא.

הפכתי את הביקורת על הספר ליומן חוויות משל עצמי.

אני אחזור לספר.

דריה היא כבר בת חמש עשרה. היא לא יפה, לא מקובלת ולא אהובה. פונים אליה רק כשצריכים ממנה עט או משהו כזה. הילדים בכיתה שלה רואים אותה רק כשהם צריכים משהו, עד אז היא שקופה, אפשר להביט דרכה על העולם.
אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לעבור את מה שהיא עברה. אבל, עובדה: הסופרת בחרה שדריה תסתגר ותסרב לצאת מהבית בגלל מה שתיכננו לה ה"מקובלים".
אני חושבת, שכל ה"מקובלים", לא יודעים מה פירוש המושג, "חיה ותן לחיות."
הם חושבים שהעולם סובב אותם.
אני כועסת, כי בעצם, העולם כן סובב אותם, את היפים חסרי הדאגות, שאפשר להכניס את המידות הטובות שלהם לתוך אצבעון, שיישאר חצי ריק.

» ביקורות נוספות של סקיי
» ביקורות נוספות על שקופה