ביקורת ספרותית על בריסינגר - הירושה #3 מאת כריסטופר פאוליני
ספר טוב

---

טוב. אז כמובן לאחר קריאת "הבן הבכור" (שלדעתי היה הספר המוצלח ביותר מבין שלושת הספרים שיצאו עד עכשיו) כמעט רצתי לבד אל חנות הספרים כשקניתי את "בריסינגר".
אני לא יודעת למה, אבל הרבה זמן הספר חיכה לי על המדף, ואני הפלגתי לי בין ספרים אחרים שסוף סוף נזכרתי שהוא עודנו שם, מחכה שאקרא אותו.
אולי לא קראתי אותו בגלל העיצוב החדש של העטיפה, ואולי בגלל שהיו לי ספרים אחרים על הראש ולא הייתי במצב לקרוא אותו, ואולי בגלל שהזיכרון שלי לא מחזיק לטווח ארוך במיוחד, ואולי בכלל בגלל מספר העמודים שהולך ותופח מספר לספר.
אבל אחרי קריאה של שבוע, הסימנייה שחוקה, הדפים הגיעו למצב שבו התלכלכו לא מעט, העטיפה התקמטה, והוא אינו הספר החדש והנוצץ שפרח מזכרוני. בכלל לא.

קולות מלחמה רודפים אותנו לאורך כל הספר, הלוך ושוב, הדמויות המסכנות עוברות הרבה טלאות במסען, כל כך הרבה שכבר התבלבלתי בין הספר השני לשלישי.
"מה קרה בספר ההוא ומה קרה בספר ההוא?! אני כבר לא מבינה את זה!" צווחתי יום אחד מרוב תסכול.
אבל למרות התסכול שלי אני חייבת לציין שהכתיבה פשוט ממגנטת, הדמויות מדהימות, ונקודות המפנה תפסו אותי לא מוכנה.

אראגון, הנער שהכרנו בתחילת הספר, כשהיה ברכס השדרה מצא את הביצה ובה הייתה עתידה לבקוע הדרקונית סאפירה.
הנער שלמדנו להכיר השתנה, התבגר, אני לא יודעת איך לקבל את השינוי הזה, כטוב או כרע, אני בטוחה שיש לשינוי הזה צדדים טובים וגם רעים, אני ראיתי אותו בעיקר כטוב, אבל גיליתי כמה צדדים שלא ממש שמחו אותי ולדעתי אל תרמו לעלילה.

ובכל מקרה, למרות כל השבחים, למה - כמו הראשון - נתתי לו רק ארבעה כוכבים? כי הרי ברור שלספר הקודם נתתי מצוין.
אני אסביר למה, מצאתי את עצמי שוב בתוך עלילה נמרחת, היו כמה קטעים משעממים להפליא (כמו הבחירות של הגמדים, ששם רציתי לפהק) שמצאתי את עצמי מטיילת בדמיון שלי במקומות אחרים לגמרי.
למרות ששאר הספר היה ממש מצוין, אני חייבת לתת לו ארבעה כוכבים.

עכשיו כל מה שנותר הוא לחכות לספר האחרון בטרילוגיה, שיצא בעברית.
כמה שיותר מהר, ככה יותר טוב!
אני בטוחה שפאוליני - כמו שהספקתי להכיר מהכתיבה שלו - ייתן לנו ספר מעולה שיחתום את הסדרה.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על בריסינגר - הירושה #3