ביקורת ספרותית על בריסינגר - הירושה #3 מאת כריסטופר פאוליני
ספר מעולה

---

ספר נהדר.
הרבה מכרים שלי ואנשים שאיתם אני חולק את דעותיי, אומרים לי (וכותבים לי) שהספר איכזב אותם.
אותם אנשים לא הבינו את המשמעות של הספר מהבחינה של אראגון (הדמות) ומהבחינה של ההתקדמות.
הספר בא להראות שאראגון כבר לא תלוי בסאפירה, הוא יכול להסתדר בעצמו. הוא עבר חצי מהקיסרות בריצה עם מעמס עצום, עבר עוד מרחק עצום מהמישורים הבוערים עד לפארתן-דיור והוכיח שרק מול האויבים החזקים ביותר (כמו מרטאג, שאין לו כוח שמשתווה לאראגון והוא נעזר בהמון עזרים חיצוניים) הוא צריך עזרה.
הספר מהווה את הדרך של אראגון לשליטה עצמית ולכוח אדיר שהם המהות של רוכבי הדרקונים.

» ביקורות נוספות של תולעת_ספרים
» ביקורות נוספות על בריסינגר - הירושה #3