נטלי

נטלי

בת 28 ממה זה משנה?

Love comes to the ones who belives it



» דירגה 153 ספרים
» כתבה 35 ביקורות
» יש ברשותה 136 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 7 שנים ו-3 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני שלושה שבועות
» קיבלה 86 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של נטלי

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות


לפני 7 שנים ו-2 חודשים
» תודה ;) (סיפור שכתבתי) מייקי
» מדף הספרים (4 מתוך 136)
» מדף הדירוגים (4 מתוך 153)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 35 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

איזה ספר מהמם! טאריק הוא יורש עצר חתיך רומנטי וסקסי בטירוף שילוב של עוצמה, כוח וחכמה שיכולה להוציא כל אישה משלוותה! מדיסו... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני ארבעה שבועות


איזה ספר מקסים! אני כל כך אוהבת את הצורה שבה אן מאטר כותבת את הספרים שלה. הדרך שבה היא מתארת את הדמויות ומעבירה את הרגשות, ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


האמת שזהו ספר קצת משעמם... לקח לי לקרוא אותו 3 שבועות!!! הוא מספר על גסר ואישה שנפגש באקראי והתאהבו וכל אחד מתמודד עם השדים ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


אן מאטר היא מלכת הרומנים הרומנטיים וכל פעם היא מוכיחה את זה מחדש. כל ספר שהשם שלה מתנוסס עליו הוא ספר נהדר! שושנת חורף לבנ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


ספר מצויין ומאוד חושני. הוא כתוב בצורה שנונה ומאוד מצחיקה אבל גם בוטה כך שאם שפה גסה יכולה להפריע למישהו/י אז קחו זאת בחשב... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 חודשים


זה היה ספר מקסים! וואו בקה הזאת פשוט לוחמת! הספר כתוב בצורה סוחפת כאילו הייתי ממש שם איתה נלחמת, נפגעת כועסת ואוהבת... מו... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

מבחינתי מדובר ביצירת אומנות! למה? מייד אסביר. קודם כל חייבת לציין שצורת הכתיבה מיוחדת, מעניינת, סוחפת ומעולה. הספר כתוב ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חצי שנה


*אהמ אהמ.* מאיפה אני יכולה להתחיל בדיוק? הספר הזה הוא לא ספר! הוא לגמרי בנאדם. הוא כזה חי שלפעמים קסנדרה קלייר גרמה לי להרגי... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חצי שנה


טד סוורסון חוזר הביתה מנסיעת עסקים כיועץ לחברות הייטק, בעודו ממתין לטיסה שלו מלונדון לבוסטון הוא פוגש בטרקלין הבר של 'הי... המשך לקרוא
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חצי שנה


שמעתם פעם על "מרתון ג'ון ורדון"? סביר שלא שמעתם, למען האמת. כי עד כה אני המשתתף היחיד שאני מכיר... ישבתי בתקופה האחרונה וקר... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 9 חודשים


אז זה הספר האחרון (אם אני לא טועה..מאוד מאוד מקווה שכן)בסדרה המדהימה 'בני הנפילים'. את הסדרה עצמה התחלתי כשהייתי בכיתה ז',אנ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-4 חודשים


עוד ספר מתח מרתק מעניין וסוחף, אני אומנם לא קראתי את כל הספרים של הסופר אבל מה שכן קראתי כולם ספרים זורמים מרתקים ומעניינ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-4 חודשים


נטלי עוקבת אחרי
עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 7 שנים ו-2 חודשים
» תודה ;) (סיפור שכתבתי) מייקי
טוקבקים על ביקורות ספרים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

"הו הנה הבת שלנו הגיעה!" שמעה את אביה קורא בשמחה כשנכנסה אל ביתה הקטן דקות ספורות לפני השעה תשע.
אביה התרומם ממקומו על הספה שמוקמה מול הטלוויזה פורש את ידיו לצדדים ואריאל גלשה אל בין זרועותיו בכדי לקבל חיבוק חם ואוהב.
"למה לא קראת לי כדי שאאסוף אותך מהעבודה ?" שאל יהודה בכאב למראה עייפותה של בתו הקטנה.
"לא רציתי להטריח אותך אבא. חוץ מזה" הוסיפה לאחר שאביה שיחרר אותה מחיבוקו "הסופר-מרקט רק במרחק של עשרים דקות הליכה מהבית ככה שזה לא נורא."
"למה עבדת עד עכשיו יקירתי?" שאלה אימה לאחר שהנמיכה מעט את קולה של הטלוויזיה.
"היתה לי הרבה עבודה היום."
"אנחנו חייבים לדבר עם המנהל הזה שלך." אמר אביה בכעס.
"כן זה לא ייתכן שתעבדי מהבוקר עד הערב כמו חמור." אמרה אימה בכעס התואם לזה של בעלה.
"אל תדאגו איציק מחפש מישהי חדשה. אני בטוחה שהתקופה הקשה הזו תחלוף במהרה." חייכה בעיייפות ונשקה לאימה על מצחה מאחר ולא רצתה להפריע לה לצפות בסידרת הטלוויזיה שעקבה אחריה.
" אריאל, אמא בישלה תפוחי אדמה ברוטב, את רוצה שאמזוג לך בצלחת ותשבי לאכול? בטח לא אכלת כל היום." אמר יהודה בדאגה כשסקר את דמותה הרזה של בתו.
"אל תדאג אבא, אכלתי בעבודה" טוב לפחות היא השתדלה לאכול עם כל הלחץ של העבודה אשר הסיר ממנה את תיאבונה. "אבל" הוסיפה כשהבחינה שבחוסר סיפוקו של אביה. "אני אודה לך מאוד אם תוכל למזוג לי מהאוכל של אמא בזמן שאני אתקלח." הכריחה את עצמה לחייך. ולאחר שאביה הנהן נכנסה לחדרה הקטן בכדי להוציא בגדי שינה נקיים מהארון.
חדרה היה קטן וצפוף ועקב כך היתה לו נטיה להתבלגן די מהר. אך היא מעולם לא יחסה לזה חשיבות רבה מדי. מצבם הכלכלי לא נתן להם אפשרות להתפנק והיא שמחה על כך שלפחות יש לה חדר פרטי משלה. היא ידעה שהוריה הקריבו חלק נכבד מהסלון של הבית בכדי לבנות לה את החדר הזה והיא היתה אסירת תודה על כך.
המים החמים זרמו על ראשה ואנחת הקלה נפלטה מבין שפתיה האדומות. היה זה נהדר להרגיש מים זורמים על גופה לאחר יום מייגע כל כך.
היא החדירה את אצבעותיה הארוכות בשיערה החום-אדמדם שקצוותיו המסלסלות הגיעו עד למרפקי ידיה בכדי להרטיבו ביעילות רבה יותר.
ומחשבותיה נדדו לדימה...
הוא בטח עובד במרץ בכדי לשרת את הלקוחות הרבים שפקדו את מחלקת הבשר. היא אהבה להביט בו עובד. משרת לקוח אחר לקוח בסבלנות ובחיוך. וכשהיה מבחין במבטה ליבה היה מחסיר פעימה כשהיה מחזיר לה חיוך.
היא לא יכלה להכחיש שהיא נמשכת אליו מעט... גיחוך נפלט מגרונה. לחשוב שאם לא היה מברך אותה לשלום כל הזמן ומדבר איתה בכל פעם שהיתה עושה פרונטים ברחבי הסופר היא לא היתה שמה לב לזה שהוא היה קיים בכלל.
אבל זה קרה ועכשיו היא מרגישה משיכה כלפיו והיא הייתה יכולה להישבע שהוא נמשך אליה גם כן.
בעוד ראשה מעורפל ממחשבות נטלה את השמפו בידה ויצקה לכף ידה העדינה כמות סבירה של החומר הריחני והחלה לחפוף את שיערה המלא בזריזות.
-אבל מה למעשה אני מרגישה כלפיו?- הרהרה בבילבול והכניסה את ראשה מתחת לזרנוק המים והחלה לשטוף את הקצף משערותיה. היא מעולם לא היתה מאוהבת בעבר כך שלא היתה בטוחה אם זו אהבה או גיחמה חולפת...
"לא יכול להיות שזו אהבה" מילמלה לעצמה. בטוח שזו גיחמה מאחר ומעולם לא היה לה קשר כולשהו עם גבר. התיכון שבו למדה היה דתי למדי וגברים לא היו בסדר היום שלה, כך שזה די הגיוני שכעת כשהיא בגיל עשרים היא תתלהב מתשומת ליבו של הגבר הראשון שישים לב אליה...
-אילו שטויות!- חשבה בגיחוך והחלה לסבן את גופה. המון נערים ניסו למשוך את תשומת ליבה והיא מעולם לא נענתה להם. לא מפני שלא רצתה אלא מפני שבאותו הזמן בנים היו בתחתית סדר העדיפויות שלה. כמובן שהיא רצתה למצוא את הגבר המיוחד שלה שיאהב רק אותה, שיכבד אותה ושיהיה לה נאמן אבל בתקופה הזאת כל מה שרצתה הוא לסיים את קורס האנגלית היקר להחריד שהתחילה לפני שלושה חודשים ולהרוויח כסף בעבודה השנואה שלה בכדי לתמוך בהוריה כלכלית.
היא תמיד רצתה לצאת לעבוד עוד כשהיתה בתקופת התיכון, אך אימה התעקשה שלא תעשה זאת. "את צריכה להתרכז בלימודים שלך עכשיו ולעבור את בחינות הבגרות בהצלחה. עבודה רק תכביד עליך." תמיד אמרה לה ואריאל היום היתה אסירת תודה על שאימה התעקשה על כך.
כעת כשהיא ידעה שלעבוד זה לא פיקניק.
"אריאל האוכל יתקרר אם לא תזדרזי." שמעה את אביה קורא מכיוון הסלון.
"אני כבר יוצאת." השיבה וסגרה את ברז המים. היא אספה את שיערה המלא בין ידיה וסחטה ממנו כמות לא מבוטלת של מים.
לעבוד זו משימה לא קלה בכלל ועל כך יכול להעיד גופה הדואב, -אבל אין לי ברירה- הרהרה מקמטת את גבותיה הכהות. היא זכרה את הלילות שבהם שמעה את אימה בוכה ומתפללת לבורא עולם בכדי שיעזור להם לשרוד את החודש. היא זכרה כיצד איגרפה את ידיה הקטנות ונשבעה בכל פעם מחדש שכל עוד יהיה לה כוח לעבוד ההורים שלה לא ידעו מחסור. וכעת כשהיא גדולה ועצמאית יש לה את האפשרות לקיים את ההבטחה וכך היא עשתה מהרגע שהחלה לעבוד.
אריאל נשמה עמוקות והחלה לנגב את גופה הדק. החיוך של אימה בכל פעם שעזרה לה בקניית מצרכים ובתשלומי חובות שונים, היה שווה כל כאב פיזי שגופה סובל ממנו כרגע.
-האושר של ההורים שלי שווה הכל!- הצהירה בליבה כשמעיניה משתקף מבט נחוש והחלטי. "גם אם משמעות הדבר היא לקרוע את עצמי בעבודה!" מלמלה ודחפה את ראשה דרך חולצת הפיג'מה הלבנה.
-יהיה בסדר אריאל - עודדה את עצמה. –העבודה בסופר היא לא לכל החיים וברגע שתיהיה לי הזדמנות אחפש עבודה טובה יותר עם שכר גבוה יותר- חיוך מריר נפרס על שפתיה. כמה היתה שמחה לו חלום ילדותה היה יכול להתגשם והיא יום אחד תעבוד במשרד מכובד ותיהיה אשת עסקים...חלום ילדות שקרוב לוודאי לא יתגשם לעולם. כולם היום דורשים תוארים שונים וניסיון – דברים שללא ספק אין ברשותה. אנחה נפלטה מגרונה.
"נו טוב לחלום לא עולה כסף. אבל כרגע יש לי מציאות אחת והאתגר שלי היא לשרוד בה." וחוץ מזה מי שעושה טוב לאחרים מקבל טוב...לא?
"אריאל..." אריאל הרימה את עיניה מצלחת האוכל שהיתה ריקה למחצה ופגשה במבטו החום דבש של אחיה מתן.
"מממ?" השיבה בנהמת שאלה מאחר ופיה היה מלא באוכל.
"ביררתי בסלקום את סכום החשבונית שנסגרה לי החודש..."
-הנה זה בא- הרהרה בלאות ונשמה עמוקות, מבחינה שהוריה נוהגים כמותה. החשבוניות הסלולריות של אחיה היו שמנות למדי עקב דיבור בלתי פוסק במכשיר הארור.
החשבונית של מתן כמו החשבונית שלה היו תחת שמה של זהבה אימם ומתן כמו אריאל היו מפקידים בחשבון הבנקאי של אימם את הסכום שדיברו בו. אבל לפני כחמישה חודשים מתן פוטר מעבודתו ונשאר מחוסר עבודה וכתוצאה מכך לא יכל להוסיף ולשלם את הוצאותיו. אריאל ידעה שאימה לא תוכל לעמוד בהוצאה כספית נוספת והחליטה שהיא תשלם זאת עד שאחיה ימצא עבודה חדשה. במילא המכשירים שלהם היו תחת אותה החשבונית... טעות? בהחלט!
"...זה קצת הרבה אז אני מקווה שתקחי את זה בקור רוח."
אריאל בלעה את שארית האוכל שעדיין לעסה בין שיניה וקישתה גבותיה בשאלה מחכה שאחיה ישלים את משפטו.
"החיוב במכשיר שלי יצא 1400 שקלים וביחד עם החשבונית שלך הכל יוצא 1800 שקלים." הצבע אזל מפניה של אריאל בבת אחת. היא הודתה לאל על שבלעה את האוכל שהיה בפיה כי אם לא, היתה נחנקת על בטוח.
"מה?!" שמעה בעירפול את אימה צועקת על אחיה. "דיברת בסך של 1400 שקלים, תגיד לי אתה נורמלי?!" היא שמעה גם את אביה גוער באח חסר ההתחשבות שלה, אבל שום דבר מכל זה לא יפחית את ההוצאה הכספית המחרידה הזאת. ומיד מוחה החל לעשות את החישוב המתבקש.
לפי דו"ח השעות שקיבלה בעבודה המשכורת שלה אמורה לעמוד על סכום של 3800, מקסימום 4000 שקלים. מתוכם יתקזזו קניות בסופר, כבלים, אינטרנט, טלפון קווי של הבית וכעת גם סלקום....קבס עלה בגרונה הסכומים האלה עברו בהרבה את המשכורת המגוחכת שלה. פירוש הדבר שהיא תיהיה בחריגה רצינית החודש.
"אריאל יקירתי, את בסדר?" קולה של אימה חדר לתודעתה. היא הרימה את מבטה ופגשה את עיניה היפות של אימה התואמות לעיניה שהשתקפו דרך משקפי ראייה, אשר היו זקוקות בדחיפות להחלפה.
אסור לה בשום פנים ואופן להראות לאימה שהיא עומדת להישבר. -אני הבטחתי. אני נשבעתי ואני אקיים!-
היא מצמצה בכוח בעיניה הגדולות מייבשת את הדמעות שאיימו להתפרץ ואמרה, שמחה על שקולה נשמע יציב. "כן אמא אני בסדר. מתן." היא העבירה את מבטה אל אחיה שתירץ את עצמו ליהודה שהמשיך לגעור בו. אך השתתק מיד כשאריאל פנתה אליו. "נכון שאני משלמת לך את חשבון הטלפון שלך, שלא תעז לקטוע אותי." הוסיפה לאחר שהבחינה שאחיה מתכוון להתפרץ לדבריה. "את התירוצים שלך אני מכירה בעל-פה! אני לא מוכנה בשום פנים ואופן לשלם סכומים כאלה. אם לא תדע לשלוט בעצמך אצטרך פשוט לקחת לך את הטלפון ואז נראה אותך מסתדר!"
"אבל אריאל קבענו שאני אחזיר לך את הכסף."
"אבל אתה בינתיים לא מחזיר נכון? ולכן אני מבקשת ממך – לא אני דורשת ממך שתפחית בכמויות השיחות שאתה מוציא מידי יום."
"אני באמת משתדל...באמת אבל האנשים האלה מצלצלים אלי ומנתקים ואז אני צריך להתקשר אליהם בחזרה..."
"אז אל תתקשר אליהם בחזרה! יש דברים חשובים יותר שצריך לשלם עליהם חוץ מטלפון סלולרי!"
"בסדר את צודקת. אני מבקש סליחה. זה לא יקרה שוב."
"זה גם מה שאמרת לי חודש שעבר והחשבונית שלך עמדה על סך 750 שקלים! זוהי הפעם האחרונה מתן...בפעם הבאה אני אקח לך את הטלפון."
"את לא עושה לי טובה. כשאני אמצא עבודה אני אפתח לי קוו משלי ואני לא אצטרך את הטובות שלך!"
כעת זעמה של אריאל בעבע בתוכה כמו לבה רותחת. זה באמת היה הגבול! היא עוזרת לו, תומכת בו וזה הגמול שהיא מקבלת? לא, עד כאן!
"אתה יודע מה? אתה צודק. אתה לא צריך את הטובות שלי נכון? אז תביא לי בבקשה את המכשיר." היא הושיטה ידה לכיוונו. "נו קדימה. אני מחכה."
"אריאל..."
"אריאל מה? אני עוזרת לך ולמעשה אוכלת חרא כדי לשלם את הטלפון שלך ואתה עוד מוציא אותי הרעה בסיפור?!"
אז מה? גם אני שילמתי לך את הטלפון כשהיית בתיכון!"
אריאל עצמה לשניה את עיניה בחוזקה כדי לשלוט בזעמה. זה היה נכון. כשהיתה בתיכון מתן קנה לה מכשיר סלולרי במתנה ושילם על השיחות שהוציאה במשך שנה תמימה. אבל החשבוניות שלה לא היו עוברות את סכום החמישים שקלים. היא ידעה בדיוק מה מנסה לעשות והיא לא תרשה זאת.
"אתה לא יכול להשוות את החשבוניות שלך לחשבוניות שלי. חשבונית אחת שלך מכסה את כל החשבוניות ששילמת עלי במשך אותה שנה!"
שתיקה. –אין לו מה להגיד כי הוא יודע שאני צודקת.- הרהרה בכעס סוקרת את פניו המובכים של אחיה הגדול ורגשות רחמים גאו בקירבה.
-מה אני עושה לעזעזאל. מתן הוא אח שלי ותפקידי לדאוג לו לא?-
"מתן." כעת קולה נשמע כעוס פחות. "כל מה שאני מבקשת הוא שתתחשב בי זה הכל. בסדר?"
מתן הנהן וקם ממקומו בכדי לנשק ללחיה.
עיניה נחו על ארוחת הערב המאוחרת שלה במבט של סלידה. אין טעם ולנסות לאכול כעת...התיאבון המועט שהיה לה נעלם כלא היה וכדי לסגור את הגולל היא הרגישה שהמעט שאכלה במשך הדקות האחרונות מאיים לצאת החוצה.
"אוי ילדה שלי..." שמעה את אימה אומרת בשעה שהדפה את הצלחת ממנה. אריאל הכריחה את עצמה להביט בפניה היפות של אימה אשר קמטים מועטים הופיעו בזוויות פיה מעידים על הסבל שהיה מנת חלקה.
"אל דאגה אימא יפה שלי" חייכה וייחלה שקולה היה נשמע רענן יותר. "אני אסתדר. אני אביא לך את הכסף ברגע שתיכנס לי משכורת כדי שתוכלי להפקיד אותו בבנק."
זהבה חייכה מעט ואריאל ידעה שהחיוך הזה מזוייף בדיוק כמו חיוכה שלה.
"אינך מתכוונת להמשיך לאכול? לא אכלת כמעט כלום!" אמר יהודה כשהבחין שאריאל לא סיימה את ארוחתה.
"אכלתי גם בעבודה אבא אז אני לא ממש רעבה." היא התרוממה ממקומה והוסיפה כשהיא מותחת את איבריה. "ואני גמורה מעייפות. לילה טוב הורים יקרים שלי." אמרה בנימה מעודדת יותר ונשקה להוריה.
"לילה טוב." השיבו הוריה כאחד בשעה שאריאל נפנתה לחדרה.
המיטה היתה קרה אך נוחה להפליא תחת איבריה הדואבים.
"איזה יום!" מלמלה לעצמה בשעה שכיסתה את גופה בשמיכת הפוך העבה. מוחה עדין קדח במחשבות בנוגע לסלקום ושאר התשלומים שעתידים לשתות לה את המשכורת. דמעות טיטשו את ראייתה. אסור לה לבכות שמא הוריה ישמעו את יפחותיה.
-זה כל כך קשה- הרהרה בעצב. –האם ככה אמא הרגישה בכל פעם ששמעתי אותה בוכה?- דמעה גדולה זלגה מעיניה הימנית גלשה מעל אפה הקטן והמשיכה לכיוון לחייה השמאלית כשדמעה נוספת מצטרפת אליה. צלצול נעים נשמע בחלל החדר ואריאל ניגבה את עיניה כשהתרוממה משכיבתה בכדי לאחוז במכשיר הסלולרי שהיה מחובר למטען.
היא גילגלה את עיניה כשראתה את השם שהופיע על מסך המכשיר הלבן.
ליטל. –מה היא רוצה בשעה כזאת?- היא הביטה בשעון היד שלה שהורה על השעה אחת-עשרה. "בטח לדבר בלי הפסקה." רטנה והחזירה את המכשיר שעדיין צלצל למקומו על השידה. היא שבה והתכרבלה מתחת לשמיכה העבה ועצמה את עיניה. לא היה לה חשק לדבר על דא ועל הא במשך שעות. כל מה שרצתה היה לעצום את עיניה ולהיסחף לשיכחה המבורכת של השינה. המנגינה שקטה ושוב החלה להתנגן.
-היא לא יודעת מתי להפסיק...- הייתה הבזק המחשבה האחרון לפני שהשתלטה עליה עייפותה.
נכתב לפני חצי שנה
-עוד קצת ואני מסיימת- הרהרה אריאל בפרץ אנרגיה מחודשת לנוכח הידיעה שעוד יום עבודה ארוך ומפרך עומד להסתיים.
המאפית הקטנה הייתה נקייה ומצוחצחת כשאריאל ניגבה את ידיה בנייר עבה אשר תלשה מהמתקן. התנורים מכובים ונקיים, שולחנות העבודה הפרווה והחלבי מבריקים ללא פירור של סומסום, פרג או כל מוצר אחר.
המקפיא מסודר ומלא בסחורה המתוכננת לאפיה של מחרת היום והכלים מתייבשים להם במתקן המיועד לכך.
אריאל היתה עסוקה בהסרת הסינר הלבן החד פעמי שהיה קשור למותניה הצרות כשקול גברי ומעצבן שקרא בשמה הגיע לאוזניה.
"כן איציק." אמרה בקול הסבלני ביותר שיכלה לגייס.
"מדוע נגמרו לי הבאגטים? שוב אני צריך להעיר לך על כך?"
"איצי..." ניסתה להשחיל מילה אך מנהל הסניף הזועם המשיך בשלו.
"כמה פעמים אמרתי לך להכין כמות גדולה שתספיק לי עד לסגירת הסופר?! עכשיו כבר שמונה בערב ואין טעם להכין באגטים כשהסופר נסגר עוד שעתיים בלבד!"
"איציק, הבאגטים לא נגמרו יש על העגלה עוד שתיים וחצי שורות."
"שזה בסך הכל 19 באגטים! עוד חצי שעה אני נשאר בלי באגט אחד!" קולו כבר עלה לטונים גבוהים. "כמה באגטים הכנת בסיבוב האחרון?"
"שלוש-עשרה שורות והוצאתי אותם רק לפני שעתיים!"
"אז בפעם הבאה תעשי עגלה מלאה של שש-עשרה שורות, זה לא ייתכן שכל פעם אני נתקע בלי באגטים!"
אריאל נאנחה. רק זה היה חסר לה. צעקות אחרי 13 שעות רצופות של עבודה מפרכת כשהפסקה של בקושי עשר דקות היתה מנת חלקה.
"את כל פעם עושה לי את זה, זה לא בסדר!" פרש את ידיו לצדדים והנחית אותם במהלומה קטנה על יריכיו השמנמנות.
"תראה איציק." קולה רעד מזעם עצור. "לפני שבועיים עשיתי בדיוק מה שאמרת וזרקתי יותר משישה שורות. אני לא מתכוונת להכין את הכמויות שאתה דורש שוב מאחר וזה גורם לי לפחת במחלקה. וכשאתה רואה את תוצאות הספירת מלאי אתה מתרגז כהרגלך ואני צריכה לסבול את הצעקות שלך כשלמעשה האשמה נופלת עליך בלבד!"
היא הייתה נמוכה ממנו מטר שישים מול מטר שבעים וחמש, אך הזעם שנבע ממבטה החום-שוקולד, גרם למנהל השמנמן להוריד פרופיל.
"בסדר אז אותו שבוע המכירה הייתה חלשה..."
"חלשה?!" התפרצה לדבריו כהכאב ברגליה הרזות התגבר. "אני מכרתי יותר ממאתיים בגאטים! אולי אתה לא מודע לזה אבל זה המון! ואתה ביקשת שאגביר את הכמויות למרות שהזהרתי אותך שזה יותר מדי – אבל לא איציק אורן מקשיב רק להיגיון של עצמו!"
"אני מבקש ממך שתורידי את טון קולך, אל תשכחי שאני המנהל שלך ולא את שלי!"
"אתה המענה שלי. האם איכפת לך בכלל מהעובדה שאני עובדת כבר 13 שעות רצופות? פורקת משטחים במקפיא בטמפרטורה של מינוס שבע-עשרה מעלות, במקום שהגברים בסופר יעשו זאת?!"
"מדוע את פורקת משטחים?" הוא לא נראה מופתע.
"מפט! מפני שאף אחד אחר לא מוכן לעשות זאת, זה למה!"
"טוב בסדר נדבר על זה מחר, עבדת מספיק להיום." אמר כשהוא סוקר את הוויטרינה שבה היו מוצגים לראווה מאפים מגרים למינהם, מחשב במהירות אם כדאי לשחרר את העובדת המסורה שלו לביתה ולאחר החלטה הוסיף. "לכי תדפיסי כרטיס יציאה ונתראה מחר בבוקר. ולא לאחר ."
-הא! כאילו שאני אי פעם איחרתי לעבודה!- הרהרה בזעם כגיהצה את כרטיס העובד בקופה הראשית. –אוי כמה הייתי רוצה להבריז לו יום אחד- הרהרה ברשעות אולי זה יגרום לו להתאמץ קצת יותר במציאת עובדת נוספת שתמלא את המקום הריק שהשאירה ציפי לאחר שעברה לקו הקופות.
למעשה אריאל שמחה על שציפורה אברג'ל עברה למשרת קופאית. המתח ששרר בין שתיהן, עקב הלוואה של אלפיים שקל שאריאל הלוותה לציפורה ושזו לא החזירה, העכיר את האוירה.
-בהחלט עדיף לעבוד לבד מאשר איתה- הרהרה כשמשב רוח קרה ליטף את פניה כשדלת הסופר נפתחה והיא יצאה אל הלילה הקר. אבל זה לא עושה את העבודה לקשה פחות אלא רק לנסבלת יותר.
"רק עכשיו את הולכת הביתה?" אריאל הסתובבה אל מקור הקול עם שמץ של מבטא רוסי כשליבה מנטר בחזה.
דימה...
"כן. למעשה זה די לגיטימי יחסית ליום שלישי. אתה יודע עוד מעט סוף שבוע וכולם עורכים קניות ליום שבת..." השיבה בניסיון כושל להיראות אדישה.
דימה פלט עשן מבין שפתיו העבות שנעלם בהדרגה מעל לראשו והוסיף כשהוא מתקרב לכיוונה של אריאל, מבחין בהשפעתו עליה.
"לפחות זה לא כמו ביום רביעי שעבר. מתי סיימת באותו יום? אחת-עשרה?"
אריאל הנהנה ונאנחה.
"זה רק לזמן קצר עד שאיציק" ביטאה את שמו בגועל "ימצא עובדת אחרת."
דימה השמיע צחקוק קצר "את לא סובלת אותו נכון?"
"יש מישהו שכן?" קישתה את גבותיה השחורות בפליאה.
"לא מישהו שאני מכיר." חייך חושף שניים סדורות - אם כי לא הכי לבנות, כתוצאה מעישון מתמיד. אריאל השיבה לו חיוך משלה, כששפתיה העבות-אדומות מהוות מסגרת מושלמת לשיניה הסדורות והצחורות.
"לא ראיתי אותך עושה פרונטים היום." אמר לאחר שפלט עננת עשן נוספת לאויר הלילה.
"לא היה לי זמן לזה היום." השיבה מרימה ומשמיטה את כתפיה הצרות בביטול.
איציק תמיד היה מטיל עליה לעשות פרונטים –זה היה קורה שהשורה הראשונה במדף הייתה נגמרת והיו נוצרים כמין גומות בהן הלקוחות היו צריכין לשלוף את המוצר מפנים המדף. זוהי הייתה צורה לא אסטטית והיה צריך לדחוף את המוצרים לקדמת המדף על מנת שהמדפים יראו מלאים ומסודרים- תופעה זו הייתהנמוצרת לעיתים דחופות ברחבי הסופר ושכאיציק היה רואה אותה יושבת במאפית לאחר שהייתה מסיימת את עבודתה ומרשה לעצמה לנוח היה שולח אותה לבצע את זה.
"את נראית עייפה."
"אני בסדר." חייכה בעידוד והוסיפה לאחר שסקרה את הופעתו. "גם אתה נראה די שחוק."
שוב ציחקוק קצר. "אני נראה כמו התנגולים השחוטים שאני מוכר ללקוחות."
הפעם גם אריאל צחקה.
"את צריכה לצחוק יותר." אמר מתקרב אליה עוד קצת.
אריאל קפאה, אך לשניה ספורה בלבד.
"אני משתדלת אבל כשיש לך מנהל קרצייה כמו איציק על הראש..."
"כולנו סובלים ממנו." השיב "אותי הוא אפילו די מפחיד."
"כן שמתי לב איזה ילד טוב אתה לידו." קינטה אותו כשבליבה היא סלדה מעט מהתנהגות פחדנית זו. כעת פסיעה אחת הפרידה ביניהם.
-אם רק אושיט את ידי אוכל לגעת בו- הרהרה בערגה. –אבל מה לעזאל מושך אותי בו? הוא אפילו לא הטעם שלי.-
היא זכרה איך הוא היה מברך אותה לשלום בכל פעם שהיה רואה אותה כשהיתה עוברת בזריזות ליד מחלקת הבשר.
"היי אריאל מה קורה?" והיא מתוך נימוס בלבד בירכה אותו בחזרה "בסדר מה שלומך?" כשהיא מרימה את מבטה בפליאה וממשיכה בדרכה מבלי אפילו לעצור, כשהיא כל הזמן שואלת את עצמה איך לכל הרוחות הוא יודע את שמה כשהיא אפילו לא שמה לב לקיומו. עד לאותו יום שבו החליטה שהיא צריכה לברר מה שמו. זה לא יהיה נעים אם יוודע שהיא אינה יודעת את שמו נכון...?
"אסתי, תגידי מה שמו של הבחור ממחלקת הבשר?" שאלה את חברתה שעבדה במחלקת המעדניה.
"מי?"
"נו הבחור הצעיר הזה, נמוך, קצת שמנמן..."
"אה דימה!"
"איך?" השאלה נפלטה כמעט מיד.
"קוראים לו דימה. למה את רוצה לדעת?"
"כי הוא כל הזמן מברך אותי לשלום ואני אפילו לא מכירה אותו."
"אהה אולי הוא נדלק עליך?" אמרה בקריצת עין שובבה.
"את והדימיונות שלך..."

"אריאל?" קולו של דימה החזיר אותה להווה. "שקעת במחשבות...הכל בסדר?"
"כן!" אמרה כמעט בקול רם מדי. "הכל בסדר קצת מבואסת מהעובדה שמחר אני מוכרחה לקום בחמש וחצי..."
"מסכנה שלי. למזלי אני עובד ערב. בבוקר יש לי לימודים אבל אני לא צריך להתעורר בחמש וחצי."
"כיף לך." השיבה והחמיצה פנים.
דימה הנהן ושמט את בדיל הסיגריה ומחץ אותו בעזרת סוליית נעלו. "אז מה? את לא מתכוונת ללכת הביתה?"
"בטח שכן!" השיבה, מרגישה דקירה קטנה של אכזבה. היא היתה שמחה לשוחח איתו קצת יותר.
"אני צריך לחזור לעבודה ואת צריכה לנוח."
"וזה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות." השיבה בחצי חיוך כשהיא תוחבת לאוזנה הימנית אוזניה שחורה. "טוב אז להתראות מחר." נפנפה לשלום והתרחקה מהסופר חוצה את החניה בזריזות כשמוזיקה לועזית קיצבית מתנגנת דרך האוזניות.

*
נכתב לפני חצי שנה
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. רומנטיקה אישית 36 616 לפני חודש
2. ספרים שאני רוצה לקרוא אישית 12 96 לפני 5 חודשים
3. רשימה אישית 18 735 לפני חצי שנה
4. פנטזיה אישית 4 327 לפני חצי שנה

» סך הכל 70 ספרים ב-4 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של נטלי שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. גורל מלכותי - טרילוגיית שייח'ים טייקונים #1 / סנדרה מרטון איזה ספר מהמם! טאריק הוא יו... המשך לקרוא ורדית לפני ארבעה שבועות
2. מורשת אפולו / אן מאטר איזה ספר מקסים! אני כל כך או... המשך לקרוא לי יניני לפני חודש
3. מורשת אפולו / אן מאטר איזה ספר מקסים! אני כל כך או... המשך לקרוא אפרתי לפני חודש
4. מורשת אפולו / אן מאטר איזה ספר מקסים! אני כל כך או... המשך לקרוא יפעת לפני חודש
5. מורשת אפולו / אן מאטר איזה ספר מקסים! אני כל כך או... המשך לקרוא אירית לפני חודש
6. אשת המסתורין - מועדון הספר הטוב – סדרת הזהב Harlequin # / מאורה סגר האמת שזהו ספר קצת משעמם... ל... המשך לקרוא זלי לפני חודש
7. שושנת חורף לבנה - מועדון הספרות הרומנטית: Mills & Boon & מ. מזרחי #128 / אן מאטר אן מאטר היא מלכת הרומנים הר... המשך לקרוא Mira לפני חודש
8. שושנת חורף לבנה - מועדון הספרות הרומנטית: Mills & Boon & מ. מזרחי #128 / אן מאטר אן מאטר היא מלכת הרומנים הר... המשך לקרוא לי יניני לפני חודש
9. שושנת חורף לבנה - מועדון הספרות הרומנטית: Mills & Boon & מ. מזרחי #128 / אן מאטר אן מאטר היא מלכת הרומנים הר... המשך לקרוא michalro לפני חודש
10. שושנת חורף לבנה - מועדון הספרות הרומנטית: Mills & Boon & מ. מזרחי #128 / אן מאטר אן מאטר היא מלכת הרומנים הר... המשך לקרוא ruha לפני חודש
11. להסתבך איתך / אמה צ'ייס ספר מצויין ומאוד חושני. הוא ... המשך לקרוא רות לפני 4 חודשים
12. אשה חלופית - היורשות לבית וויטני #1 / קייטלין קרוז זה היה ספר מקסים! וואו בקה ה... המשך לקרוא דני בר לפני 5 חודשים
13. אשה חלופית - היורשות לבית וויטני #1 / קייטלין קרוז זה היה ספר מקסים! וואו בקה ה... המשך לקרוא רות לפני 5 חודשים
14. אשת המליונר - מועדון הספרות הרומנטית: Mills & Boon & מ. מזרחי #546 / אן מאטר היו 3 ספרים שקראתי בפעם הראש... המשך לקרוא michalro לפני 5 חודשים
15. הסוד המאחד - מילס אנד בון #476/2011 / מרגרט מאיו ספר טוב. הוא מספר על אישה שא... המשך לקרוא michalro לפני 5 חודשים
16. הסוד המאחד - מילס אנד בון #476/2011 / מרגרט מאיו ספר טוב. הוא מספר על אישה שא... המשך לקרוא rachis לפני 5 חודשים
17. הסוד המאחד - מילס אנד בון #476/2011 / מרגרט מאיו ספר טוב. הוא מספר על אישה שא... המשך לקרוא Mira לפני 5 חודשים
18. הכול הכול / ניקולה יון ספר טוב מאוד! האמת שסיימתי ... המשך לקרוא DreamCatcher לפני 5 חודשים
19. אשת המליונר - מועדון הספרות הרומנטית: Mills & Boon & מ. מזרחי #546 / אן מאטר היו 3 ספרים שקראתי בפעם הראש... המשך לקרוא לי יניני לפני 5 חודשים
20. אשת המליונר - מועדון הספרות הרומנטית: Mills & Boon & מ. מזרחי #546 / אן מאטר היו 3 ספרים שקראתי בפעם הראש... המשך לקרוא גלית לפני 5 חודשים
21. הכול הכול / ניקולה יון ספר טוב מאוד! האמת שסיימתי ... המשך לקרוא רות לפני חצי שנה
22. הכול הכול / ניקולה יון ספר טוב מאוד! האמת שסיימתי ... המשך לקרוא זלי לפני חצי שנה
23. ללכת בדרכך - ללכת בדרכך #1 / ג'וג'ו מויס קשה לי לתאר מה עבר עלי כשסיי... המשך לקרוא רונן בן לפני 7 חודשים
24. בודדה בערבה - שלגי – Harlequin רומן היסטורי #352/2009 / קרול פינץ' ןןאן ספר נהדר! פשוט ממתק... י... המשך לקרוא רחלי לפני שנה ו-3 חודשים
25. בודדה בערבה - שלגי – Harlequin רומן היסטורי #352/2009 / קרול פינץ' ןןאן ספר נהדר! פשוט ממתק... י... המשך לקרוא IRomi לפני שנה ו-4 חודשים
26. ללכת בדרכך - ללכת בדרכך #1 / ג'וג'ו מויס קשה לי לתאר מה עבר עלי כשסיי... המשך לקרוא רפול לפני שנה ו-4 חודשים
27. ללכת בדרכך - ללכת בדרכך #1 / ג'וג'ו מויס קשה לי לתאר מה עבר עלי כשסיי... המשך לקרוא שרון מוזס לפני שנה ו-4 חודשים
28. ללכת בדרכך - ללכת בדרכך #1 / ג'וג'ו מויס קשה לי לתאר מה עבר עלי כשסיי... המשך לקרוא קארן לפני שנה ו-4 חודשים
29. חיים כפולים - כתר מתח # / ס.ג'. ווטסון כאשר ראיתי את הספר בסטימצקי... המשך לקרוא IRomi לפני שנה ו-6 חודשים
30. מספר חסוי / ליעד שהם ספר מותח ולא רע בכלל... המשך לקרוא IRomi לפני שנה ו-6 חודשים
31. להתחיל מחדש - להתחיל מחדש #1 / טרי טרי ספר מרתק מומלץ מאוד לקריאה!... המשך לקרוא IRomi לפני שנה ו-6 חודשים
32. הדרך אל עצמי - להתחיל מחדש #2 / טרי טרי וואו העלילה רק הולכת ומשתפר... המשך לקרוא IRomi לפני שנה ו-6 חודשים
33. אל קו ההתחלה - להתחיל מחדש #3 / טרי טרי אני כל כך שמחה שהחלטתי לקנו... המשך לקרוא IRomi לפני שנה ו-6 חודשים
34. להתחיל מחדש - להתחיל מחדש #1 / טרי טרי ספר מרתק מומלץ מאוד לקריאה!... המשך לקרוא סופי לפני שנה ו-8 חודשים
35. אל קו ההתחלה - להתחיל מחדש #3 / טרי טרי אני כל כך שמחה שהחלטתי לקנו... המשך לקרוא סופי לפני שנה ו-8 חודשים
36. הדרך אל עצמי - להתחיל מחדש #2 / טרי טרי וואו העלילה רק הולכת ומשתפר... המשך לקרוא סופי לפני שנה ו-8 חודשים
37. אל קו ההתחלה - להתחיל מחדש #3 / טרי טרי אני כל כך שמחה שהחלטתי לקנו... המשך לקרוא michalro לפני שנה ו-8 חודשים
38. זאבי הלילה - צל לילה #2 / אנדראה קרמר אני לא יכולה לחכות לספר השל... המשך לקרוא Just a girl לפני 3 שנים ו-5 חודשים
39. זאבי הלילה - צל לילה #2 / אנדראה קרמר אני לא יכולה לחכות לספר השל... המשך לקרוא שעיונת לפני 3 שנים ו-6 חודשים
40. זאבי הלילה - צל לילה #2 / אנדראה קרמר אני לא יכולה לחכות לספר השל... המשך לקרוא מלכי לפני 3 שנים ו-6 חודשים
41. זכרונות לילה קסום - הרומן הרומנטי # / לי וילקינסון עלילה עם הפתעה נהדרת בסופה. ... המשך לקרוא ורדית לפני 4 שנים ו-1 חודשים
42. הבן הבכור - הירושה #2 / כריסטופר פאוליני העלילה המרתקת הזאת הולכת ומ... המשך לקרוא שיר לפני 4 שנים ו-4 חודשים
43. הגבר הסקסי ביותר בעולם / סנדרה מרטון זהו ספר מקסים! הוא מעניין, מ... המשך לקרוא ספרים באהבה לפני 4 שנים ו-8 חודשים
44. הבן המורד - A Harlequin Mills & Boon Romance #204/2005 / ג'וליה ג'יימס ספר מדהים וסוחף! באותו היום... המשך לקרוא אחיה לפני 5 שנים
45. זכרונות לילה קסום - הרומן הרומנטי # / לי וילקינסון עלילה עם הפתעה נהדרת בסופה. ... המשך לקרוא גלית לפני 5 שנים
46. חשוב על מספר - דייב גרני #1 / ג'ון ורדון כיצד אפשר לתאר ספר כ"כ נפלא ... המשך לקרוא דן-1 לפני 5 שנים
47. בריסינגר - המשך עלילות אראגון - הירושה #3 / כריסטופר פאוליני קשה לתאר במילים עד כמה הספר ... המשך לקרוא רון שחר לפני 5 שנים ו-5 חודשים
48. הבן הבכור - הירושה #2 / כריסטופר פאוליני העלילה המרתקת הזאת הולכת ומ... המשך לקרוא רון שחר לפני 5 שנים ו-5 חודשים
49. אראגון - הירושה #1 / כריסטופר פאוליני כריסטופר פאוליני כל כך צעיר... המשך לקרוא רון שחר לפני 5 שנים ו-5 חודשים
50. חשוב על מספר - דייב גרני #1 / ג'ון ורדון כיצד אפשר לתאר ספר כ"כ נפלא ... המשך לקרוא Addicted To Books לפני 5 שנים ו-6 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ