ביקורת ספרותית על בריסינגר - הירושה #3 מאת כריסטופר פאוליני
ספר מעולה

---

אז, אחרי כמעט חודש עמוס עבודות, מבחנים (או בחנים למיניהם), שיעורי בית, בעיות עם כל הפרויקטים שאני נמצאת בהם, סוף-סוף סיימתי את הספר המדהים בריסינגר!

אז דבר ראשון אני אתחיל בחפירות... XD
מאז שקראתי את הספר השני בסדרה, הבן הבכור, עברו כמה חודשים טובים ולכן הזיכרון שלי התערפל מעט והחלטתי לקרוא גם את הדפים הקצרים שמסכמים את הספרים הקודמים (שנמצאים בהתחלה) - לא שזה עזר כי ברגע שסיימתי לקרוא את זה נאלצתי להניח את הספר ולהתחיל ללמוד בהתראה קצרה שהודיעו לי בטלפון למבחן מעצבן במדעים - שדרך אגב הקפיץ לי את הממוצע במדעים, אז מזל שלמדתי. אבל בכל מקרה, כשסוף-סוף הצלחתי לפנות עוד קצת זמן לקריאה החלטתי לא לקרוא את הכל מהתחלה אלא להתחיל ישר את הספר בריסינגר.

טוב ועכשיו ל...

ב - י - ק - ו - ר - ת - !

[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים לגבי הספרים הקודמים של הסדרה: ארגון והבן הבכור, ולכן למי שלא קרא את הספרים האלה -> דבר ראשון שילך לקרוא, ודבר שני, היזהר/י לך!]

הכריכה
דבר ראשון, ממש אהבתי את הכבוד שנתנו לגליידר בכך שציירו אותו על כריכת הספר.
דבר שני, בהתחלה לא ממש הבנתי את השם שיש לספר: בריסינגר, מפני שזכרתי שזה אומר אש לפי השפה העתיקה (זו המילה היחידה שזכרתי בעל פה). אבל הבנתי בפרקים האחרונים של הספר את המשמעות, את הסיבה וכמה זה מיוחד.

התקציר
הפעם, שלא כמו ברוב הפעמים שלי, החלטתי לא לקרוא את התקציר לפני שאני מתחילה לקרוא. אני חושבת שעשיתי את זה, בעיקר, כדי לא להתעצבן אחר כך מסיבות כאלה ואחרות.

הכתיבה
(אני יודעת שבדרך כלל אני עושה את זה לקראת הסוף, אבל פשוט התחשק לי לגוון הפעם).
הכתיבה של כריסטופר היא כתיבה מדהימה. כל פרט מתואר בקפידה, כל צליל, כל חוויה שהדמויות חוות - זה דבר שאני מאוד מעריכה בספרים וסופרים, זה נותן הרגשה מלאה לקורא שהוא שם. שהוא יכול לראות את זה, גם בעיני רוחו.
הספר אומנם היה ארוך מאוד יחסית לכל שאר הספרים שקראתי (אי פעם, אני חושבת), אבל כל מילה - קצרה או ארוכה - הייתה שווה את זה. הכתיבה גם לא הרגישה נמרחת מידי לאורך הספר. להפך זה הרגיש לי שבדיוק ברגע שזה מתחיל להימרח משהו קורה ומשנה את הפרספקטיבה ואת העניין במה שקורה.

הדמויות
אראגון -
אני כבר סיפרתי לכם שאני ממש אוהבת את הדמות הזו? אני דיי בטוחה שכן.
בכל מקרה, אראגון תמיד מצליח להסתבך בצרות, אבל הי מה זה ספר ללא בעיות??
אני חושבת שאראגון התפתח והשתנה רבות בספר הזה ושנקודות המבט שלו זזות וקיבלה מראה חדש. אני גם חושבת שאראגון קיבל עומק בספר הזה - בספר הקודמים הוא היה נראה יותר נגרר וחסר תוכן, אבל פה. פה הוא היה אדם שונה. המחשבות שגרו לי להזדהות איתו, הפעולות שגרמו לי לחשוב מחדש על הכל, השבועות והסודות הריבים שהושבע והסתיר שגרמו לי להגיע למסקנה לגבי עצמי - כל זה ועוד הרבה היו, לדעתי, תפנית חדשה באראגון.

סאפירה -
אוי סאפירה, דרקונית מרהיבה וחכמה שכמותך.
סאפירה, גם היא, התפחתה וגדלה (בכל המובנים של המילה) בספר הזה. ואני מוכרחה לומר: סאפירה השאירה עליי רושם בספר הזה.
גם לסאפירה היו כמה נקודות מבט במהלך הספר, הן שיקפו את הצד שלה בסיפור ואת הדברים שקרו איתה ואני חייבת לומר שזה היה צעד חכם מאוד. זה נותן הרגשה שלא רק אראגון הוא הדמות המרכזית אלא גם היא.

רוראן -
מתי השתנת כל כך?
רוראן, גם הוא, התפתח - כדמות לקריאה וכדמות לגדולה בספר.
רוראן מקבל על עצמו מטרות והחלטות רבות הספר הזה. הוא גדל כלוחם וחשיבתו נראה כאילו השתנתה באז שיצא מקרווהול (אני מקווה שכתבתי את זה נכון) ועד אותו הרגע שהוא נלחם למען קבלת ביתו חזרה. שיוני נוסף, כאדם, קורה ב/לרוראן והוא לדעתי אחד השנויים שקורים לטובה בספר - (כדי לגלות אתם תאלצו לקרוא).

הווארדן -
אני לא יודעת למה, אבל נראה שהם מתרבים וגדלים במספרם לעומת הספרים הקודמים - אולי בגלל דרך התיאור? לא יודעת...
מנהיגת הווארדן - נסואדה - עיצבנה אותי הספר הזה, אבל עדיין לא לגמרי כדי לשנוא אותה, רק כדי לאהוב אותה פחות. אבל אני חושבת שזה קרה בגלל השנויים בסביבה שלה, ההחלטות, החיים שתלויים בה. הווארדן גם משתנים, נראה שפה יש להם קצת יותר מעמד בספר ושהם מתקדמים על פי הצפוי מהם - לכיוון הריגת גאלבטוריקס והדחתו מהשליטה על אלאגייזיה.

האלפים -
הספר הזה פחות היה עסוק באלפים ובהם. רק קבוצה קטנה של אלפים הייתה מצויינת רבות בספר. וכמובן, גם המלכה איסלנזאדי הייתה מצויינת בכמה משפטים ואף בקטע מסויים גם השתתפה.

הגמדים -
תאמינו או לא גם אותם כריסטופר הצליח להכניס לספר ולא לחלק קטן במיוחד.
אני לא רוצה להגיד הרבה על הגמדים כי אני מפחדת לעשות ספויילר, אז אני רק אומר שמהומות ותחכומים לא קטנים קרו במהלך ביקורו של אראגון אצל הגמדים ואירוחו אצל אוריק.

~ ספויילר ~ ספויילר ~ ספויילר ~ *אזהרה* ~ ספויילר ~ ספויילר ~ ספויילר ~

אורומיס גליידר -
מורים אהובים, דמויות חכמות ואהובות - אני לא מאמינה שככה הם נעלמו מחיי אראגון. כן, גליידר נתן לאראגון את לב הלבבות שלו והוא יהיה איתם, אבל הוא עדיין לא יהיה כמו שהוא היה בעבר - כשאורומיס היה איתו. וכל זה בגלל גאלבטוריקס המעצבן.

~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~

הפתיחה
בואו פשוט נגיד בקצרה שלא כך ציפיתי שהספר יתחיל. כזה מתח ובלגן על הדפים הראשונים? פשוט מקסים...

העלילה
מדהימה. פשוט מדהימה. כל דבר כמעט גרם להתרגשות ומתח עצום. ואת זה אני אומרת בעיקר שלי היו מידי פעם גם ימים של מתח בגלל מבחנים ועבודות לשיפור ציון וכו'.
העלילה הייתה מתאימה ונכונה וכל פרט היה במקום. רוב שאלותיי ומחשבותיי מהספרים הקודמים וזה נענו והסתדרו בראשי. גם סודות רבים נחשפו והבהירו את הכל והיה אחד שפשוט... הוציא לי את כל המילים מהפה...
פשוט מדהים.
גם הקטעים העצובים והרעים (לא בגלל משהו מיוחד, פשוט בגלל גאלבטוריקס) הועברו אליי בצורה הכי טובה שספר יכול להעביר. נשמתי נעצרה, הדמעות זלגו, החיוך שעלה, הצחוק שנפלט, המחשבה שאחר כך - זה הסוד לספר מעולה וזה מה שקרה עם העלילה הזו.

הסיום
סוף לא קרה כמו שציפיתי במיוחד. קצת היה חסר לי רוראן בקטע הזה. אבל מעבר לזה... שום דבר. היה את משפט הסיום ואת הקטע שסגר את הספר והשאיר חותם ברור לגבי ההמשך. ציפיתי משהו אחר, אבל ספרים צריכים להפתיע כל מצב וזה בדיוק מה שקרה פה.

הסיכום שלי
לכו. לקרוא. את. הספר.
הוא היה מקסים, כפי שכבר הסקתם אם קראתם או מהאורך של זה.
זה היה לדעתי הספר הכי מפתיע בסדרה בינתיים וגם עם זה שהוא הפתיע הוא גם פתר לי כל מיני דברים שלא ידעתי או שלא הסתדרו לי בראש.
קיצר, אהבתי מאוד!

"הלוואי שהמזל הטוב ישלוט בכם. שהשלווה תשכון בלבכם. ושהכוכבים ישמרו עליכם"

אני אסיים בשני משפטים הקבועים שלי: ;)
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הנאום הזה, תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת XD

» ביקורות נוספות של S-E-5914
» ביקורות נוספות על בריסינגר - הירושה #3