• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

מאת לורן דסטפנו

הביקורת של נוגיש :)

תמונה של נוגיש :)
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

מאת לורן דסטפנו

הביקורת של נוגיש :)

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של נוגיש :)
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2012
סדרה:הגן הכימי #1
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
תולעת ספרים מס' 1
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“אתם מכירים את התקופות האלה שלא משנה איזה ספר אתה קורא הוא לא מרתק אותך? לפני שקראתי את הספר הזה עברת”

15/50
ביקורות על הגן הכימי - הקמילה
הבאה
אור
לפני 13 שנים

“ספר מדהייים!!! אוקי, בואו אני אסביר. הספר הזה כנה. הוא לא אומר "סוף נמצא פיתרון, הנה, תראו איך אחנ”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•2 דקות קריאה

גם אם אני ישב ימים מול המחשב, במחשבה של:"איך אני יכולה לתאר את הספר הזה?" אני לא יצליח בדיוק כמו שאני רוצה.
כי זה ספר מדהים, והוא נכנס לי עמוק ללב ויש בו מסר שהרבה ספרים לא מצליחים להעביר בכול כך חן ועדינות. המסר הוא- חופש. לא משנה איזה חופש, חופש הבחירה, חופש לחירות, חופש ללחימה וחופש להבטאות ולדעה שונה. פשוט חופש. הרבה ספרים אחרים מנסים להעביר את המסר הזה, אבל בספר הזה הוא מועבר בצורה מיוחדת כול כך ויצירתית כול כך.

עלילה מקורית, ולמרות שאני שונאת השוואות (במיוחד עם משחקי הרעב) אני חייבת לומר שזה הספר השלישי שיצא בתקופה האחרונה שלא דומה בשום אופן למשחקי הרעב. אבל כמובן, שעם אני יתעקש מאוד אני יכולה למצוא אולי 3השוואות, אבל למה להרוס? הרי לא מדובר כאן במשחקי הרעב וצריך לזכור לשפוט את הספר על איכשיהו עצמו. והוא ספר מקסים, נכנס עמוק, סוחט דמעות ומרגש עד כאב.
לא תמצאו ספר כמוהו ובמיוחד לא דמיות כול כך מרגשות ומלאות בחיים. כול כך מלאות באופי וכול כך חזקות ויקרות.

ריין מדהימה, עם אופי חזק ושורד וזאת הדמות המושלמת במחינתי לספר, לא רכרוכית, וגם לא גברית בצורה מחרידה.
ג'נה אמיתית, ומההתחלה אהבתי אותה למרות שהיא לא ממש שיתפה פעולה. אבל היא הייתה כול כך מיוחד וכול כך עוצמתית שהיה קשה להתעלם ממנה.
סיסלי גם היא יצור מדהים, תמימה מאוד, אבל מתוקה אמיתית שפוט לא מבינה את החיים ואת המשמעות שלהם. ושלושת הדמיות האלו מצליחות להעביר את כול המסרים של הספר, למרות שזה מנקודת מבטה של ריין.
ואילו גבריאל ולינדן- שני הבחורים החדשים שמחליפים את שאר זוגות הבנים שנלחמו על הבחורה, רק שבמקרה הזה, העלילה נהיית סוף סוף מקורית יותר (להבדיל משאר ספרים)וברור מאוד במי היא תבחר, וברור מאוד עם מי היא תלך, והאמת היא שהרבה יותר כיף לדעת שיש בחור אחד והרבה יותר כיף לראות את האהבה האחת והיחידה. למרות שגם לבחור השני, זה שהיא בסופו של דבר לא בוחרת, יש הרבה רגעים יפים ומרגשים וגם הוא מלא באופי ומלא בזיכרונות שרוצים לפצח עוד ועוד.
יש עוד דמיות מעניינות בסיפור (רוז, דיידרה, רוואן ועוד...) ואין ספור הרפתקאות ומחזות ומראות שריין עוברת ופשוט כיף להישאב איתה לעולם שלה.

ספר מומלץ ביותר, לכול גיל ולכול תולעת ספרים. מעביר מסר עמוק מאוד ומצליח לענות לנו על תשובות מאוד חשובות של החיים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של SR
SR
תמונה של שירלי (בצבא הכי חזק שבעולם...)
שירלי (בצבא הכי חזק שבעולם...)
תמונה של דיימון סאלבטור
דיימון סאלבטור
תמונה של אנג'ל
אנג'ל
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של בוקי
בוקי
6קוראים|גיל ממוצע34|83%נשים

על המבקרת

תמונה של נוגיש :)

נוגיש :)

חברה מזה 16 שנים
48 ביקורות•1 נבחרות•216 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מקור (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של נוגיש :)
נוגיש :)
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות48
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה216
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)17מקור (נוער)9ספרות מתורגמת6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של נוגיש :)

הישרדות

הישרדות

אלכס מורל

~ספויילרים~
אלו היו ה-209 דפים הכי מבוזבזים שהיו לי בחיים.
אל תקראו את הספר הזה.
לא משנה כמה הכריכה נישמעת טוב מאחורה- פשוט אל!
קודם כל, הוא צפוי, הוא טרגי ולא במובן הטוב של המילה (יש טרגי טוב ויש רע) והוא חסר חסר חסר ערכים להעברה.
אין בו טיפה של ערך, תבונה או היגיון.

במקרה, הסופרת החליטה להשליך עלינו "מטפס הרים צעיר ושנון" ולא איזה זקן קירח ושיכור?
א. זה כבר נימאס. באמת.
ב.כמה צפוי היה שהם יתנשקו ויהיה בניהם רומן? כאילו ברצינות- רק אלו שזה הספר הראשון או השני שלהם לא יצפו את זה.
ג. ג'יין מעצבנת, בכיינית ולא- אני לא רואה את המסר שניסו להעביר- "תישמרו על החיים כי הם עוד יכולים להפתיע" או "עד שלא מאבדים משהו לא מבינים כמה הוא היה יקר ערך" וכל השטויות האלו.

~ספר זול! מבחינת הכתיבה שלא מצליחה לצאת מגבולות ה-"אני הולכת. אני מוצאת אוכל. אני מתאהבת בכוכב קולנוע. אני בוכה. אני מתעצבנת. אני לוקחת את עצמי בידיים. אני מאבדת את הכוכב קולנוע. אני מוצאת כביש. אני בבית חולים. אני מתאהבת בחיים שוב. סוף."

באמת, מי יקנה את זה? זה מעליב שחושבים על זה.

אל תבזבזו את הזמן שלכם על זה. באמת. אין בספר הזה שום דבר ששווה את זה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
על כנפי מלאך

על כנפי מלאך

בקה פיצפטריק

~ספויילרים~
קראתי את הספר די מזמן ככה שדיי שחכתי את תוכנו.
אבל אני כן זוכרת שהייתי ממש מאוכזבת ממנו.
לעומת שאר הספרים שלו, הוא היה דיי צפוי, מהיר מדי, מותח פחות וגם פחות מצחיק.
כאילו הסופרת רוצה לסיים הכל מהר מהר.
זה היה צפוי שבסוף פאץ' יומר לנורה את האמת על עצמו, היה צפוי שהוא יבוא להציל אותה בפעם הראשונה שהיא תמצא בסכנה (לא מזכיר משהו? אהמדמדומיםאהמ)ווהיה ברור שבסוף ישאירו אותנו עם "תעלומה."
אם כבר, הספר הזה הרס לי את שתי הספרים האחרים בסדרה. לדעתי בקה הייתה צריכה לעשות את מבנה הספר ככה:
1. אני שונאת את כל קטע השכחה הזה, זה לא מקורי ולא גאוני בכלל זה סתם קיטשי ולא הוביל לשום מקום כי בסופו של דבר נורה זכרה הכל ובקה הייתה יכולה לוותר על הקטע הזה, הוא היה חסר חשייבות, אבל בגלל שהיא כן הכניסה אותו, אז אם כבר שנורה לא תחזור לזכור כלום מפאץ', זה היה יכול לעשות את הספר יותר טרגי, דרמתי ואפל.
2. ואם כבר בסוף נורה נזכרת בהכל, אז לפחות תמשכי את השכחה שלה עד סוף הספר, לפחות עד הפרק האחרון, אם החלטת שהשכחה זה הפואנטה של הספר, לפחות שהוא היה עד הסוף ולא שבע פרקים לפני הסוף..
3. בקה הרסה לי את כל התדמית שבניתי לעצמי במוח על הדמויות- פאץ פתאום נהפך להיות קיטשי, אומלל, ורגשן. למה?! למה הרסת אותו?! היה נחמד מאוד כשהוא היה ציני שנון ואוהב את נורה בדרך המעוותת והמקסימה שלו, למה היית צריכה להרוב אותו כל כך?
ונורה- הפכה פשוט להיות בלתי נסבלת- בוכה מכל שטות, מתקשה לעמוד בקצב של כולם וממש מתקרצצת.
אני שונאת אותה בספר הזה.
נקודות שאהבתי:
1. אהבתי שבקה בכל זאת מצליחה להשאיר את האווירה האפלה ברקע, עדיין יש שם ניצוץ של אפלה, ובכל פעם שאני מדמיינת קטעים מהספר תמיד השמיים אפורים או חשוכים, אני אוהבת שלספר יש אווירה משלו ואת האווירה האפלה מאוד קשה ליצור ואהתי את זה שבקה הצליחה לשמר אותה כל כך הרבה זמן.
2. אהבתי גם שבסופו של דבר בקה החליטה לכתוב לנו מה קרה בבקתה ההיא בדלפיק איפה שהספר השני ניגמר, לדעתי זה היה גאוני להכניס את הקטע הזה יחסית בסוף הספר וכאילו להחזיר אותנו כמה חודשים לאחור.
3. למרות שלא אהבתי את קטע השכחה, אהבתי כשנורה אמרה משהו כזה:"אתה יודע, מקלחת.. סבון.. שמפו... מים.."
פאץ:"עירום.. כן אני מכיר."
זה היה סצנה שחזרה על עצמה מהספר הראשון ואהבתי כשבקה הכניסה אותה בשביל להדגיש את האהבה (המעוותת והמקסימה) של פאץ לנורה, גם אם זה בדרך מאוד מיוחדת.. (;

לסיכום: הייתי נותנת לספר רק 2 כוכביפ במצב אחר, אבל בגלל שלושת הדברים הגאונים שהעליתי פה למעלה ^ ובגלל שאת שתי הספרים הקודמים אהבתי ובמפני שיש עוד ספר המשך לסדרה, אני רק יאמר: תקראו, רק בשביל להשלים את הספר השלישי.
אבל אל תצפו. לא אל תצפו בכלל.
אבל אני כן מתכננת על הספר הרביעי ואחרון, שהוא הולך להיות גדול ואפל יותר מכל הספרים.
אני מקווה שבקה לא תאכז אותי הפעם (:
נקודות שאהבתי בספר:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
נצח

נצח

מגי סטיווטר

לפי חוות הדעת של אנשים פה, אני רואה שהספר מסתמן בנתיים כ"מעולה."
אני באמת לא יודעת מה מעולה בו כל כך.

רעד היה מיוחד במאפיין העיקרי שלו: רומנטיקה. לכן הרומנטיקנים שבינינו בוודאי ובוודאי שאהבו את הספר.

שהות היה ממוצע, אבל מותח כל כך עם כל כך הרבה פוטנציאל להצליח ולכבוש לבבות של נערים בגיל ההתבגרות (הטובים מבינינו נתפסים- המבין יבין) שפשוט קשה שלא לתת לו 5 כוכבים.
אבל אני מניחה ש"נצח" יסתפק בשלושה ככבים בלבד.

וברצינות עכשיו- מה היה כל כך מיוחד בספר הזה? הוא לא ממש דיבר על "נצח". לא הבנתי מה קשור השם לספר.. נצח החיים? האהבה? האמונה? נצח מה?? היה אפשר לעשות את זה ברור יותר.

גרייס- היא מעצבנת אותי נורא בספר הזה. היא נהייתה שיטחית מדי לטעמי. אפה גרייס שאהבה לבשל ולהיות עצמאית ובוגרת? שאהבה ללמוד ולהצליח בדברים? היא זרקה את גרייס הזאת בשביל סם- היא תלויה עכשיו רק בסם ואין שום סיכוי שגרייס המקסימה מהספר הראשון תחזור אי פעם. היא כמובן תלויה ב"בחור" עכשיו. וכשאני אומרת "בחור" עם מרכאות אני מתכוונת לזה.
בחור רציני, לא היה משתגע אחרי חודשיים שלא ראה את החברה-זאבה שלו, הוא לא היה יושב וכותב שירים ורשימות. הוא היה עושה משהו, עם עצמו ועם הסיטואציה.
אי אפשר לקרוא לסם בחור..
יותר מזה, האהבה בין סם-גרייס-זאב-זאבה-זאב-גרייס-גרייס-זאב ממש אבל ממש לא מסתדר לי. הם כמו ענפים בשני קצוות שונים של עץ, שתמיד יהיו קשורים אחד בשני אבל אף פעם לא באמת יפגשו.
חוץ מזה, שגם אחרי החודשיים שהם ניפגשו, לא הצלחתי להתרגש מהמפגש.ובואו נאמר את האמת: הוא היה עלוב.
המציאות היא לא כזאת! מגי מעוותת אותה! סביר להניח שהם היו מתנפלים אחד על השנייה אם זה היה אמיתי, אבל מגי בחרה (כמו כל פנטזיה של בחורה) לעשות את הבחור "רגיש" (בעיניי יותר בכיוון של בכיין) ולמתן סיפוקים שברורים מאליו...
קול ואיזבל.. טוב אין לי הרבה מה לומר על שתיהם אבל אני לא התעמקתי בהם כל כך בספר השני ועכשיו אני מצטערת על כך כי לדעתי הם היו צריכים להיות הדמויות הראשיות. סם וגריים זה כמו עוגה מתוקה מדי שבא להקיא אחרי שאוכלים אותה. קול ואיזבל- עוגת שיש יבשה עם שוקולד למעלה- לא מתוקה מדי ולא חסרת טעם לגמרי.

הסוף היה מאכזב, כן, ועוד התכוננתי נפשית לסוף- בכל ספר אני מתכוננת לכאב לב הזה ולסיטואציה שבה אתה מסיים ספר של טריולוגיה או סידרה וכשאתה מסיים אותו אתה פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמך יותר- אבל לא ככה זה היה. זה היה סוף שהדבר היחידי שהוא הצליח להוציא ממני היה "זהו זה?" ואז הליכה ישירה למקרר ולקורא ספר אחר אפילו לא בשביל לדון ביני ובין עצמי על שאר הספרים בסדרה.
פשוט נורא.

אני ממליצה על הספר הזה- למי שקרא את שתי הספרים שלפניו. אבל היי- אל תהיו צבועים, גם אם אהבתם את הספר שלפניו אין זה אומר שאתם צריכים גם לאהוב אותו. תגידו את האמת.. הוא היה מאכזב, קצת, נכון?

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
הבלוג של החיים שלי

הבלוג של החיים שלי

ג'סיקה ברודי

אני לא יודעת לאיזה קהילת קוראים הסופרת רצתה לפנות כאן...
מצד אחד, נירא שהיא פונה לילדות בנות 14+ ומצד שני היא פונה לילדות בגיל 8.

הספר הזה לא זורם, הוא לא מוביל לשום מקום.
והוא אפילו לא מקורי.
לכולנו יש החלטות שגויות בחיים, וכולנו יודעים טוב מאוד שאם אנחנו לא מקבלים את ההחלטה הנכונה, אנחנו לא צריכים להתבכיין ממנה (כמו בייבי ברוקלין- השם הולם אותה מאוד)אלא אנחנו צריכים להפיק ממנה את המירב, ובדרך כלל יש גם אפשרות חזרה.

למה לכתוב ספר על ילדה שמתבכיינת לבלוג שלה על החלטות שגויות? עצוב לראות שהדמות הראשית בספר פשוט שטוחה, רדודה, חסרת אופי משל עצמה וכמו שהיימליך אמר "בובה על חוטים."

והמונולוגים שהסופרת דוחפת באמצע שום מקום בספר פשוט הורסים את האווירה שהיא ניסתה להכניס לספר מלחתחילה. אז שתחליט, או שהספר הוא קליל, או שהוא עוסק במונולוגים ארוכים ומסובכים.
פשוט, שתחליט...

הסוף אומנם Happy ending אבל עם דמות כזאת לא החלטית איך אפשר לדעת...

למה בכול זאת השני כוכבים? טוב, כי זה ספר קליל, אפשר לקורא אותו בכול מקום בכול מצב ובכול פעם שעצוב.
אני למשל קראתי את הספר הזה במקומות הכי לא מתאימים לקורא בהם ספר, וזה עזר להפיג את השיעמום.

מומלץ לקוראים שהחיים שלהם "בזבל" ורוצים לקורא קצת זבל של אנשים אחרים, זאת אומרת זבל של ברוקלין...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
תיכון לילה

תיכון לילה

סי ג'יי דוהרטי

קראתי את הספר במקביל לספר "מפוצלים". כול יום קראתי קצת מכול אחד מהם.
רציתי כול כך להספיק את שתיהם, שההתלבטות את מי להמשיך לקורא קודם ממש העסיקה אותי למשך זמן ארוך ביום שלי.
עד שעזבתי את שניהם והחלטתי לתת לזמן לעשות את שלו, ואת מי שיתחשק לי לקורא קודם כך היה.
רציתי לקורא קודם את מפוצלים, כי לפי ההתחלה של שני הספרים, מפוצלים הייתה נראית עלילה מבריקה מקורית וכול כך סוחפת שנמשכתי אליו באופן מידי. אבל בדיוק באותו הזמן, נאבד לי הספר, וכול כך התבאסתי שבקושי הצלחתי להכריח את עצמי בכול זאת לשבת ולקורא את הספר "תיכון לילה".
אני חושבת שבמאה העמודים הראשונים של תיכון לילה, ממש התאבלתי על הספר שאבד וכמעט והאשמתי את הספר הזה על אבדת מפוצלים.
אבל ככול שהתעמקתי יותר, ככה העלילה הרצינה יותר והפכה למעניינת יותר.
חשבתי שאני יודעת מה הולך להיות בספר הזה.
טעיתי לגמרי.
ואני לא מתחרטת ואפילו לא לשנייה אחת שקראתי את "תיכון לילה" לפני מפוצלים.
כשהגעתי לעמוד השלוש מאות מצאתי את מפוצלים, הסתכלתי על שניהם, בחנתי את שניהם, ואפילו בלי לחשוב זרקתי את מפוצלים על המיטה והמשכתי לקורא בעונג רב "תיכון לילה."
וזה הסיפור שלי עם הספר.

לעלילה:
~אזהרת סופיילרים!~
לדעתי, כול המסתורין של כיתת הלילה ומה זאת בעצם כיתת הלילה ואיך היא פעולת ומה עושים שם למעשה, ירד לתימיון מוחלט. ובגלל זה הורדתי כוכב אחד לספר. כי "כיתה שאחר כך יוצאים ממנה מנהיגי העולם" נישמע כול כך עלוב שכשקראתי את ההסבר של קרטר לכיתה, ממש ממש התאכזבתי.
ציפיתי למשהו גדול, אולי אפילו עם יורשה לי להגזים איזה כיתת קילרים קטנה נגד הפושעים או משהו.
אבל לא.
ובכול זאת, לא הורדתי יותר כוכבים מזה, כי כולי תקווה שבספר השני הכיתה הזאת תתגלה כמשהו הרבה יותר נחוש והרבה יותר מסתורי.
כי ברצינות, למה בדיוק ראש הממשלה או מפקד של צבא אמור לדעת לפרוץ דלתות עם סיכה?
אני לא יודעת...

דמויות:

ג'ו- היא עיצבנתה אותי כבר מהרגע הראשון. היא אומנם הייתה חביבה וחברותית, אבל איזה חברה היא בדיוק, שמאמינה לאוייבת שלה ולא למי שהצילה אותה או הייתה שם בשבילה כול כך הרבה פעמים? ועוד ברגעים שכן הייתה שפויה.
אני לא לוקחת את התירוץ הזה של "שחכתי מה היה שם". ואפשר לומר במילה אחת- אני שונאת אותה.
לעומת זאת רייצ'ל, הייתה חברה נאמנה, ועם תישאלו אותי לה מגיע להיות בתפקיד החברה הכי טובה של אלי וממש לא לג'ו...
קרטר- אוי קרטר. עם מתסכלים על זה ככה, מי לא הייתה רוצה חבר כמו קרטר? רק חבל שבסוף יש ריסון מצד אלי, וניצוץ של חיבה זורח שוב לכיוון של סילבן בלב שלה.
סליבן- אני חושבת שהוא לא רשע כול כך כמו שהציגו אותו. יש לו בעיות רציניות כן. אבל באמת- לחצי מהדמויות שם יש בעיות!
ואלי- טוב. אני באופן אישי לא ממש מתחברת בדרך כלל עם דמיות ראשיות, בדרך כלל יותר עם הדמיות המשניות. אבל משהו באלי טיפה מצא חן בעיניי. אול העובדה שלא הציגו אותה כ"עלמת החן שמחכה שיצילו אותה" ואולי בגלל שהיא כול כך מזכירה את בני הנוער של היום.
ככה או ככה, חיבבתי אותה יותר מאשר חיבבתי כול דמות ראשית אחרת בספרים שקראתי. ומהרגע שקרה המקרה הנורא, בה רות שוספה למוות, כול הספר עד השמונים וחמש העמודים האחרונים הרגשתי מועקה חזקה בלב ורצון לבכות. רציתי לבכות בשבילה, הרגשתי שהיא לא מספיק התפרקה על מראה מזעזע שכזה. אולי כי הדמות שלה אמורה להיות חזקה, או אולי בגלל שהסופרת לא ממש הקדישה לזה מחשבה. ככה או ככה התפקרקתי בשביל שתינו.
יש עוד דמיות בספר, אבל אני לא יכולה לפרט על כול אחת מהן כאן.

ולסיכום: שווה לקחת את הסיכון ולקנות אותו. זה ישמע צפוי בהתחלה, זה ישמע אולי קצת כמו חיקויים לכל מני ספרים אבל תאמינו לי: אין לכם מושג מה הולך לקרות שם. ואגב, עד שהספר השני לא יצא, גם אני לא ידע מה באמת קורה שם. כי הספורת החליטה להשאיר כול כך הרבה קצוות לא פתורים, שהקורא רק רוצה להגיע כבר לספר השני.
ספר מתח, רומנטי מאוד עומד ממש וכמעט על גבול הסקסי ועוצר נשימה.

תהנו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
יומנו של חנון 6: מכת קור

יומנו של חנון 6: מכת קור

ג'ף קיני

נו באמת. עד כמה שהספרים של קיני מצחיקים אותי, כמה אפשר עוד לטחון? נכון, זה מעביר שעתיים שלוש בנעימים ובכיף, אבל רציני? נמשיך להתלהב ממשהו שחלף כבר?

הכתיבה כבר לא כול כך שנונה כמו שהייתה ומצאתי את עצמי צוחקת בערך פעמיים בכול הספר...

ציפיתי לצחוק בכול משפט.
התאכזבתי, אבל אני מעריצה מושבעת של רואלי אז אני ממשיכה לקורא ולהעניק לספר 3 כוכבים...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
אינקרסרון

אינקרסרון

קתרין פישר

תשמעו, אני רואה שהרוב כותבים שהספר מעולה, כמו שהבנתי מעטים מאוד לא בדיוק סימפטו את הספר. אבל האמת? אני לא מרבה גם אני להתלהב בדיוק מהספר.
ארבעת הוככבים הם ככה:
כוכב 1- על עלילה מעניין (כי אי אפשר לומר שספר שמסופר בו על כלא חי ומאה קדומה בעתיד זה לא מעניין).
כוכב 2- דמויות מרתקות (מי לא התאהב בפין טוב הלהב -שהאמת לטעמי קצת מדי- ובקיירו החתיך השחצן ובקלודיה ההרפתקנית וג'ארד ואטיאה וכול השאר?)
כוכב 3- על השארת מתח מעולה (כולנו אוהבים שהפרק האחרון תמיד משאיר אותנו במתח כזה שחייבים לקרוא את הפרק הבא!)
כוכב 4- כתיבה יחסית טובה (וכשאני אומרת יחסית אני בעצם מתכוונת לשאר הספרים שיצאו לאחרונה -או לא לאחרונה- ושהם ספרים טובים אבל כתובים בשפה קלה כול כך ואולי היא מרתקת אבל היא אף פעם לא מועילה יותר מדי)
והכוכב ה-5 שירד הוא על עלילה (משנית) לא בדיוק מקורית -לפחות ניפתרנו מהטימטום של חבר ילדות-נערה אמיצה-חבר חדש-התלבטות בין שני בנים.. וסוף סוף נכנסנו לעלילה שלא כול כולה קשורה למשולשי אהבה...
אבל בכול זאת, הסוף היה דיי ברור לי מההתחלה וגם ההמשך של הספר "סאפיק"...
עוד לא סיימתי לקורא את סאפיק, אני ממש בהתחלה, אבל כשאני יסיים אותו אני מצפה לסוף לא צפוי ול כמו שאני חושבת שהוא היה. בסך הול, לספר מגיע את 4 הכוכבים, הוא סוחף ומזמין וגם לפעמים ורק טיפה גם מרגש..

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
המסע אל קצה העולם

המסע אל קצה העולם

אדית פאטו

מי שקורה לעצמו תולעת ספרים, ומי שחברים שלו אומרים לו שהוא כזה והוא עדיין לא קרא את הספר המסע אל קצה העולם, אז חסר לו חלק מאוד גדול וחשוב בחיי הקריאה שלו.
הוא לא יכול להיקרה תולעת ספרים עם הוא עדיין לא קרא את הספר הזה.
זה אחד מהספרים שלא הרבה מכירים, שמישהו מוצא אותם בחניות ורק מעטים קונים אותו כי הוא לא נישמע מבטיח או שפשוט העטיפה שלו לא יפה בעינייהם. אבל אחרי חודשים שהוא יושב על המדף שלהם בחדר, הם פתאום משיעמום מחליטים שהם רוצים לקורא אותו והם מגלים שעולם חדש נפתח בפנהיים ושואב אותם לגילוי חדש ומדהים של עולם מהספר הזה.
אחר כך, הם ממליצים על הספר הזה לחברים שלהם, וככה בעצם הספר נלהב בעיניי קוראים אחרים אבל לעולם לא הופך לרב מכר. כי זה מסוג הספרים שמשאילים מחברים ולא שקונים בחנות כי הוא נישמע הספר החם ביותר לשנה.

אני השאלתי את הספר מחברה. אני מוכרחה לציין שלא רציתי לקורא את הספר, אבל הבטחתי לה וקיימתי. ואני לא מתחרטת אפילו לא קצת.

הספר הזה, אי אפשר לומר שהוא לא יצבוט לכם קצת בלב, אי אפשר לומר עליו שהוא איטי או חופר, ואי אפשר לומר שהוא לגמרי ממוצא. כי הוא נישמע כול כך אמיתי, שלפעמים זה גורם לכם להאמין בו ממש.

אפשר לומר שהוא קצת נמתח כמו מסטיק, זאת אומרת ארוך ולא מגיע לסוף. אבל אני מבטיחה שכשתגיעו לסוף, לא תרצו שהוא ייגמר...

ממולץ!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)
מלאכים באפלה

מלאכים באפלה

בקה פיצפטריק

חוות הדעת שלי לא הייתה נלהבת במיוחד מהספר הראשון. הוא היה כמו עוד ספר שאפשר להוסיף לרשימת הספרים שקראתי. ובכול זאת, הוא היה ספר מקסים, מרקתק וגאוני.

כשקראתי את התקציר של הספר השני, חשבתי לעצמי "נו באמת, זה כול כך צפוי שבטח פאץ' הוא לא כזה טוב בתור חבר, או שבטח כול הספר הם בכלל לא היו יחד ושעוד תעולומה תצוץ לה ככה משום מקום" וממש התאכזבתי, אבל קראתי כי חברה שלי (למרות שהיא קראה את הספר אחרי) אמרה לי שיש משהו בספר הזה. היא אמרה לי שיש בו את הדבר הזה שגורם לספרים להיות יחודיים. את הדבר הזה, שגורם לספרים לקבל אופי משלהם...

לא כול כך הבנתי על מה היא מדברת למען האמת... אבל כשקראתי את הספר, הבנתי למה הוא כול כך עיצבן אותי. הבנתי שבדיוק כזה רעיון היה לי לפני שהספר תורגם לעברית (לאחר שחיפשתי דברים ישנים במחשב ומצאתי בתיקייה נידחת את העמוד הבודד שכול כך הזכיר את הסיפור של נורה ופאץ'). פחות או יותר אותו הרעיון העלילתי רק בלי המלאכים ווהנפילים וכול אלו. והתרגזתי כשהבנתי שהרעיון הזה בעצם "מועתק" מהמוח שלי.

וויתרתי על הרעיון לכתוב משהו שקשור בזה, כי הכתיבה של הספר הייתה כול כך מושלמת שלא הייתי יכולה לבקש סופרת טובה יותר שתכתוב את הספר הזה.
אני גאה בספר הזה כאילו היה שלי, ואני אוהבת כול מילה ומילה שנכתבה בו.
עם הייתי כותבת את הספר הזה, הייתי כותבת אותו בדיוק כמו בקה. ובקה הצליחה לעשות את הספר הזה כהדבר המושלם מבחינתי ואני לא בטוחה שהייתי מצליחה לעשות את זה טוב ממנה.

אני לא ישקר, זה לא הספר the best שקראתי בחיי, היו יותר טובים והיו יותר מרגשים, אבל בדיוק בתקופה הזאת של החיים שלי הוא הגיע מצויין, כאילו מישהו ידע שבדיוק ככה מתנהלים החיים שלי -כמו של נורה-.
טוב, לא רודפים אחרי אנשים שרוצים להרוג אותי, אבל הבעיות זוגיות שלה עודדו אותי לחשוב שלא רק אני אוהבת לעקוב אחרי אדם שאני אוהבת גם אחרי שאני בעצמי ניתקתי ממנו את הקשר.

הספר נגע בנקודה חשובה בחיים שלי, ורק בזכות זה אני נותנת לו 5 כוכבים ולא 4... אנשים צריכים להיכנס עמוק יותר ויותר לתוך נקודות ציון חשובות של הספר, שגם עם רמת הקיטשיות ניראית להם גדולה מדי, לפעמים יש שם גם מסרים חשובים ודברים שאפשר ללמוד ולקחת לחיים.
אני יחכה בקוצר רוח לספר השלישי, והכתיבה גאונית, הרעיון גאוני ואין כמו הכתיבה ההומוריסטית של בקה.

במילים אחרות: שווה קריאה! מי שעוד לא קרא- מה אתם עוד עושים פה?!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוגיש :)

ביקורות נוספות על "הגן הכימי - הקמילה"

הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

קצת לא מובן לי איך ומדוע נכתבות טרילוגיות,ומה המנגנון שגרם לכך שהשנים האחרונות משופעות בהן. בכל אופן, הנה טרילוגיה חדשה, ולפי הספר הראשון נראה שתעורר עניין לפחות כמו טרילוגיות אחרות.

מדובר בדיסטופיה. המדע הביא את האנושות להישגים עצומים - מחלות קשות ומומים מוגרו מהעולם. אנשים לא יחלו עוד בסרטן ויאריכו ימים בבריאות ובנעימים. אלא שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. בני הדור הראשון אכן מאריכים ימים בבריאות איתנה, אך ילדיהם נתקפים במחלה מסתורית, כנראה וירלית, הגורמת למותם בגיל צעיר - הבנים מתים בהגיעם לגיל 25 והבנות מתות בגיל עשרים. איש אינו מתחמק מגורל זה.

בנוסף לצרה זו, לפי עלילת הספר רוב כדור הארץ שומם מאדם ואפוף ברעל ובקרינה. לא מפורט מה היה המצב שגרם לכך, איזו מלחמה הייתה זו, אך המקום היחיד ששרד הוא צפון אמריקה (כמה נוח ומתאים. הרי ברור שכך יהיה! דווקא נראה לי הגיוני יותר שבמקרה זה תשרוד יבשת אפריקה, שאליה מכוונים פחות טילים גרעיניים ככל הנראה...).

מדענים עושים לילות כימים למצוא תרופה לווירוס הבלתי ידוע, אך בינתיים חלים שינויים חברתיים עצומים. מתרבים היתומים מפני שההורים נפטרו צעירים כל כך לימים, נוצרים בתי יתומים שרבה בהם האכזריות, ובנות צעירות מחונכות שם להיות רעיות צעירות (מאוד) לאדונים עשירים. הן צריכות להספיק ללדת יורשים לפני מותן, ילדים שאותם לא יזכו לראות גדלים ומתבגרים.

עלילת כרך זה עוסקת באחת הנערות שנחטפת על ידי מדען עשיר כדי להיות אחת מרעיותיו של בנו. הספר מתוארים החיים של ריין כאחת משלוש רעיות-אחיות בבית מפואר, שהוא בעצם בית כלא עבורה. גם סיפור אהבה מתחיל להבשיל.

אם ספר נוער הוא ספר העוסק בבני הנעורים - אז זה ספר נוער.
אם ספר נוער מוגדר כספר שבו העלילה חשובה מבניית הדמויות והרקע באמינות (קצת מעליב לחשוב כך) - אז זה ספר נוער.
אם סיפור אהבה תמים וראשוני בין צעירים אמור להיות מתאים לספר נוער - אז זה ספר נוער.
אבל מה באשר לתיאורים קשים של חטיפה, רצח, ניכור אנושי וחברתי, מוות נורא ממחלה חסרת מרפא, שבי וסכנת מוות?

לא המלצתי לבתי בת ה-13 לקרוא אותו כעת. אולי בעתיד.
בכל אופן, בשנים האחרונות בני נוער נחשפים לספרות המיועדת להם הכוללת תיאורים קשים, וגם בזה יש משהו של הרגל. מה שהיה מזעזע פעם, יזעזע פחות היום. וחבל שכך.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

"היי מיטה רועדת שלי -
היי שמיכה ששוב נפלה לרצפה באמצע הלילה ובגללה אני רועדת =.=
והיי ספר שבגללו נרדמתי בשתיים עשרה בלילה אחרי שתי התחבטויות אם לעשות הזרקת קפאין או משקה אנרגיה או משהו!! ___________"
כן, ככה התעוררתי הבוקר.
אז אכן, זה הספר המדובר, זה שבשבילו ובגללו נשארתי ערה עד שתיים עשרה בלילה ושחצי אשמתו הוא שכמעט התעלפתי על השולחן בשיעור מתמטיקה והמורה למתמטיקה גרם לכולנו לעמוד ולקפוץ כי היינו חצי רדומים (רובנו), ואז הוא עוד שלח אותי לשטוף פנים!! ><

כן, הספר הזה דיי הרס לי את היום (בערך) אבל אתמול דיי הייתי בטוחה שמצאתי אותו והגעתי למקום בו אוכל לנוח בשלום (חידוש. זאת לא ביקורת, זאת הצוואה שלי. מאיפה לעזאזל הגעתי ל"מקום בו אוכל לנוח בשלום"?! ם.ם).
אוקיי, אז בחזרה, אתמול השאלתי אותו מהספרייה, ואיפה מצאתי אותו? אתם בטח שואלים.
אז זהו, אחרי חיפושים חוזרים ונשנים במשיך מלא זמן, איפה אני מוצאת אותו?
עמוק עמוק במדפי המבוגרים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מרגישה
כאילו
נבגדתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
*__________________________________________= (פנס בעין שהייתי ממש קרובה לקבל. אל תשאלו)

אז הספר הזה... הוא חתיכת ספר. באמת יצירת אומנות מעולה ומיוחדת שאי אפשר לא לאהוב.
אז כן, זאת עוד טרילוגייה!! מישהו צריך לעשות משהו נגד הטרילוגיות האלו =.= זה נראה כאילו הסופרים היו חייבים לבוא ולחתוך ספר שלם באמצע.
מעצבנים!!!!!!!!!!!!!!!!!!
או בעצם...
מעצבנות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כי אני לא זוכרת ששמעתי על טרילוגיה (חוץ מטרילוגיית "מילניום") שנכתבה בידיי בחור. ואני חושבת שמי שכתב את "מילניום" מת. או שלא. אופסי :O

אז הספר הזה בעצם מסופר בזמן הווה גוף ראשון מפיה של ריין אלרי. נערה בת שש עשרה. בעולם מתקדם שבו הכל שונה.
העולם נמצא מרוסק אחריי שהתפשט נגיף כלשהו, וירוס. שמתקיף כל אישה בוגרת בגיל 20, ואיש בגיל 25, (היימיטץ' צרחה שסיפרתי לה את התקציר של הסיפור בשלב הזה: "אבל תוחלת החיים של הבנות יותר גדולה משל בנים!! למדנו את זה!!") הוירוס הורג אותם באיטיות והם לא מצליחים לשרוד אלא כמה חודשים מועטים.
אז למרות שנמצאו תרופות כמעט לכל הבעיות האפשריות, תוחלת החיים קצרה מתמיד.
מה שגורמת התוחלת החיים הקצרה לסחר בנשים היא עלייה חדה. והפיכת כל זה לחוקי לגמרי. חתנים מופיעים עם נשים בפומבי וכולם יודעים שזה לרוב לא מרצון.
אספנים מתגנבים לבתים כדי לחטוף בנות, מכינים מלכודות, עושים הכל כדי ללכוד בנות כל ערב, כדי לתפוס אותן ולקחת אותן. לעיתים סתם ככה מהרחוב, לפעמים בעבודה, ולפעמים אפילו לשלוף אותן ממיטתן שלהן.
ריין נחטפת; והיא בדרך לחתן שהיא לא פגשה, לא רוצה לפגוש, ולא תרצה.

יש לי כמה הערות קטנות לגביי הספר.
מה שהכי הפריע לי בספר הזה היה שבמספר סצנות, ריין כן הראתה אהבה ללינדן. אבל אני לא מבינה איך אפשר לאהוב מישהו שהשכיב ילדה בת שלוש עשרה. ואיך אפשר לאהוב מישהו שחולק אותך עם עוד שתי בנות?!
זה קצת מגעיל.
הדבר הבא, היה ההיריון הלא צפוי, מה שעורר הרבה גועל ומחאה מכמה אנשים פה. כן, גם ממני זה עורר סלידה גדולה למדיי. סליחה.
ועוד משהו, שבמשך כל הזמן הזה (לא שזה מפריע לי באמת, אבל זה פשוט לא הגיוני) איך ריין הצליחה לצאת מכל זה מבלי שהבחור יחשוד בה בגלל שהיא לא נותנת לו... לשכב איתה? (אני מרגישה סוטה =.=)
אבל ברצינות, איך היא יכלה לצאת מזה ככה? תקופה של שנה בערך מתוארת שמה, ואיך היא יצאה טהורה מכל זה בהשוואה לילדה בת שלוש עשרה שלעומתה ראתה כוכבים (כן, הילדה הזאת דיי התרפסה והכל, אבל עדיין!!) והיא עוד האישה הראשונה! הראשונה! זאת שהולכת עם הבחור לאירועים חברתיים ומלווה אותו לכל מקום!
זה היה בלתי הגיוני מצד הסופרת למרות שזה חסך לי הרבה אירועים מגעילים וטוב שכך. אבל אני שונאת שספרים לא הגיוניים לחיים מקבלים תפנית לא הגיונית.
ועוד משהו אחרון שמתקשר לתקופה שעלייה מספר הספר (מבחינת זמן) בערך שנה מגולל הספר את סיפורה של ריין.
ולכולם יש ימיי הולדת.
חוץ ממנה, וללינדן!!
שמישהו יסביר לי.
מה -
הגיוני -
בזה?! =.=
כי שמשלבים את כל ההיריון, והתקופה עם רוז, ואת כל החוויות שעברו, חייבת לעבור איזו שנה.

אוף.
אז חוץ מכמה בעיות סלידות גועל כאלו ונשנות, אני עדיין חושבת שלספר מגיע כראוי לו לפחות חמישה כוכבים, על הדרך שבה לא יכולתי להרפות את האחיזה ממנו גם בשביל ארוחת ערב, ובקושי בשביל מקלחת. על הכתיבה הרהוטה והדמויות המסקרנות, ועל הרעיון הגאוני. ועל הצצה לתוך אפשרות לעתיד. הצצה מאיימת ועם כך מרתקת.

אז אני ממליצה על הספר הזה בחום לאלו שאין בהם תמימות שאפשר להרוס/לרסק/לפורר לעפר שלא יישאר ממנו שום דבר :O

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

הוא אכזרי מידי . כואב מידי. מדכא מידי .
אפילו לרגע לא הרגשתי שמחה כשקראתי אותו.. כאילו הספר שואב ממי שקורא בו את כל התקוות לעתיד ..
מסופר על נערה צעירה בת 16, ולפי שנות חייה- מבוגרת .
נשארו לה 4 שנים לחיות. היא נחטפת ונמכרת לאדם עשיר .
יש שם נערות שנרצחות בירייה . יש שם בחור עשיר שלא מודע למה שסובב אותו .יש עולם כה ריקני בחוץ. יש כל כך הרבה מוות. וכאב.
יש תינוק שלאט לאט מתרחק מאימו . ויש דמות אחת. שנאבקת לברוח. ולבלות את ימי חיה האחרונים בשמחה עם אחיה התאום .
ועם האחד שליבה באמת רוצה.
לא טוב לקרוא אותו.
אבל הספר כתוב בצורה נהדרת. זה מעניין וכשנכנסים לתוכו, וקוראים את הדף הראשון.. אי אפשר להניח אותו מהידיים.
הצעה שלי... אל תיכנסו לזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•טעם~מיוחד
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

"חמוד, מדהים, מהמם ומושלם" לא מתאימים לתיאור הספר הזה, הראשון בטרילוגיה (אי אפשר לקצץ ולהפוך לשני ספרים, לכל היותר?!). במקום זאת, "מעורר מחשבה, חנוק ומעניין" זה נכון.
ציפיותיי מהספר לפני הקריאה: הייתי בטוחה שאני עומדת לקרוא עוד ספר מתבגרים נחמד אך לא משמעותי העטוף בכריכה מושקעת (אם כי במקרה זה - לא יפה), עד שקראתי את התקציר: "מה היה קורה לו ידעתם כמה זמן נשאר לכם לחיות?" - נשמע טוב, בהחלט משפט מבטיח, אם כי בפועל זה לא היה מה שציפיתי - "ליצור גזע מושלם..." - לא הייתה לכך התייחסות בספר, אך זה מיד הקפיץ אותי ל"עולם חדש מופלא" משום מה...

ההרגשה הכללית היא שהסיפור רץ קדימה, רוצה רק להתקדם ולפרוץ, כאילו היה PREQUEL (והוא לא), הקצב מהיר מבחינת הכתיבה אם כי אטי מבחינת העלילה (מוזר, לא? התוצאה: תחושת עומס לכל אורך הסיפור). עם זאת בניגוד מעצבן הסופרת חזרה שוב ושוב על אותם דברים ותיאורים וזה שעמם במידה מסוימת. ברם, מאד קשה להפסיק לקרוא, מדובר בספר זורם במיוחד שאפשר לקרוא ביום או ביומיים.

נקודה זו מעלה סוגיה אחרת: בספר הזה יש הרבה בעיות עם הגיל. למשל: המספרת מאשימה את לינדן שהכניס להיריון ילדה כה קטנה (בת 14) - בעוד היא עצמה מבוגרת ממנה רק בשנתיים וכבר נחשבת בתולה זקנה. זה היה יכול להיות מוסבר אם 20-25 היה באמת הגיל המקסימלי בתקופה ההיא, אבל יש את בני הדור הראשון ולכן זה לא עומד ביחסיות, כי יש להם קנה מידה לשפוט לפיו, למשל, שנה בעתיד זה שווה לחצי שנה בימינו. כמו כן, השימוש בביטוי "ילדות צעירות נחטפות" בפתיחה גם כן מערער את תפיסת הזמן הבעייתית בסיפור: אם הן בנות 14 או 15, ותוחלת החיים היא 20, אז הן ממש בגיל העמידה! (אבל כאן ניתן להסביר זאת בכך שהם בעצם היו אמורים לחיות עד בערך גיל 70, כמונו, אבל הווירוס הקטלני של הדור שלהם קוטל אותם בתקופת בחרותם)
יש כאן המון התנגשויות שמקשות על הבנת היחס לתוחלת החיים ולעולם, ואותי אישית בלבל מאד.

אני חושבת שבאופן בלתי צפוי הסגנון של הספר בהחלט משקף את העולם העתידני שלורן דמיינה: הכתיבה קודרת, אין צבעים, הכתיבה חונקת, עוטפת בחיבוק מוות. כשאני מנסה לדמיין חדר בבית - גם כשיש בו צבעים - אני רואה תמונת שחור-לבן, כמו יצירה של מצלמה ישנה שלא מצליחה לקלוט את הצבע ולהעבירו לנמען: בכך, הכתיבה עושה מימזיס מצוין לעולם בו היא חיה.
הדבר היחיד, בעצם, שלא נהניתי ממנו במיוחד היה הבניה של הדמויות. ריין, הדמות הראשית, יפה ונבונה למדי אם כי הפרספקטיבה שלה מוטלת בספק. אני מניחה שזה קורה בכל ספר עתידני, כי ההשוואה להווה - לאיזושהי מאה עשרים/ואחת, מאות שנים לפני תחילת הסיפור - היא כמעט בלתי נמנעת - אך במקביל מדרדרת את האמינות. כמה פעמים ביום כבר יוצא לכם לחשוב על תקופת האבן, בה נשים פרנסו את רב החברות בהן חיו והגברים ישבו בבית לשמור עליו - ולהשוות אותה לימינו, בו נשים אמנם עצמאיות במדינות מסוימות - אך הכל נשפט על פי קנה מידה מסוים, מערבי.
בדוגמא הנ"ל, קנה המידה הוא הזמן - התרבות המערבית מול חברות אחרות שמתקיימות בעולם בזמננו אך אינן חולקות את תרבותנו. ב"הקמילה" קנה המידה הוא אחר, הוא רחב יותר: איך ייתכן שנערה בעוד שנים רבות תחשוב על העבר כאילו הוא נלקח ממנה - כאשר היא בעצם כמעט ולא יודעת עליו דבר? זו נקודה שקשה להסבירה, אם כי אני מניחה שכמה מקוראות הספר עשויות להנהן לשמעה.

דמויות המשנה בחברה הפוליגינית הזו דווקא היו נחמדות ואמתיות: בהתחלה המספרת תיארה אותן על פי מראה חיצוני ודבריהן, ואנו חשים ניכור כלפיהן, אך ככל שהזמן עובר והיא לומדת להכירן, כך תחושותנו כלפיהן מתרככות. לגבי לינדן, הבעל שנמנעת ממנו גישה לעולם החיצוני וחי תחת כיפת זכוכית עם כפית שמנת בפיו - הוא תמים מדי לטעמי. אינני יודעת איך לתרגם באופן קולע את dull, אבל זה הוא: משעמם, חולמני, אין בו דבר משמעותי.
כראוי וכצפוי בספרים דיסטופיים, משולש אהבה. לא מהחביבים עליי, זהו טרנד משמים בעיניי (משמים, אגב, גם מתאים לdull ולאפיונו של לינדן) ועל כן הוא הוריד משמעותית את קרנו של הספר בעיניי, למרות שאיננו הדבר המרכזי.


לא אקרא את הספר הבא.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נערה עם קעקוע דרקון
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

אני לא יכולה לדרג, כי הדעה שלי על הספר הזה ממש לא נחרצת.
יש לי פגם מולד ומעצבן למדי- כשאני צריכה לבחור ספרים במבצע בחנות, לפחות אחד מהם יתברר כבחירה גרועה, ולפחות אחד יתברר כמשעמם.
אז נכון, הספר הזה לא גרוע ולא משעמם, אבל אם הייתי יכולה לחזור שוב לרגע בו בחרתי לקנות אותו- לא בטוח שהייתי עושה את אותה בחירה.
--אזהרת ספוילרים חמורה!!--
טוב, העולם שבו מתקיים הסיפור פשוט מזעזע, אין מילה אחרת לתאר את זה. חוץ מהעניין של המוות בגיל צעיר, החיים של ריין בחוזה של לינדן פשוט גרמו לי להצטמרר. ולמה?
טוב, הואו נגיד שלינדן אשבי, למרות היותו דמות מספר, הוא אחד האנשים היחידים שגרמו לי לרצות לעשות רישיון לאקדח (האדם הראשון שגרם לי לרצות את זה היה המורה שלי לספורט, אבל זה כבר סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת).
לינדן פשוט מגעיל- כשהוא באבל על רוז, כולם צריכים לנחם אותו ולשמש לו משענת, אבל בשום אופן לא לעצבן אותו או לדבר איתו. הוא לוקח כמובן מאליו את זה שריין צריכה לסבול את היבבות שלו ולחבק אותו ולישון איתו- כשהוא שלף אותה מאמצע החיים שלה רק כי היא יפה.
אבל כשריין מתאבלת על ג'נה- הו לא, למה שהוא יניח לה לנפשה? הרי ברור שהיא תרצה לדבר עם לינדן חסר הטקט והרגישות כשלפני כמה שעות היא איבדה את חברתה הטובה ביותר.
חוץ מזה, לינדן בטוח לאורך כל הספר, שהנשים שהוא בחר כמו מלפפונים בשוק רוצות וחייבות לספק את רצונותיו. לפעמים ההתנהגות הדוחה הזו שלו ממש גובלת באונס, ולא אכפת לי שהוא לא ידע שהן לא רצו להיות הרעיות שלו! הוא לא היה אמור להתנהג ככה בכל מקרה! זו אהבה, מבחינתו? להכריח בחורות אומללות להיות הנשים שלו ולקחת אותן לאירועי אדריכלות חגיגיים ומטופשים בתמורה?
בקיצור, לינדן הוא זה שגרם לי להזדעזע מהספר. לינדן, ואבא שלו עם ניסוייו המחרידים. אם זו הייתה המטרה- ברכותיי לסופרת, היא הצליחה בה, לפחות במקרה שלי.
מנגד, ממש אהבתי את הרעיות- ובייחוד את ריין המרדנית, שלא מתייאשת לעולם מאהבה אמיתית ומהגעגועים לאחיה ולחיים נורמליים.
למרות שלא תמיד הבנתי איך היא מסוגלת לסבול בכלל את הנשימה של לינדן על העור שלה, מאוד אהבתי את הלוחמנות שלה ואת הסירוב שלה לשחק לפי הכללים של העולם המעוות שלה.
אהבתי גם את ג'נה החכמה,הרגישה והאומללה, למרות עברה המפוקפק, ואפילו את ססילי לפעמים.
אז אם היה לכם כוח לקרוא את כל זה, הבנתם שאין לי מושג ממשי מה דעתי לגבי הספר. הוא מזעזע, אבל גם מותח ומעניין. הוא מטלטל, אבל גם במובן הטוב.
אז בשתי מילים:
בהצלחה לכם.

לפני 13 שנים•לואיזיאנה מנטש
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

וואו. אף פעם לא קראתי ספר מבלבל כל כך. דעותי ממש חלוקות בעניין הספר הזה. היו קטעים מדכאים ואכזריים (לא אלימים, המבין יבין), אבל היו גם קטעים מותחים בצורה יוצאת דופן, קשה להניח את הספר מהידיים, הכתיבה מעולה, הסברים יפים, ועלילה מרתקת.

הספר מתרחש, כמו המון ספרים שיצאו בזמן האחרון, בעתיד הרחוק והטראגי (ואני לא אומר שהספר הוא חיקוי של "משחקי הרעב"). בעידן בו מתרחש הספר, רק אמריקה הצפונית שרדה, ושאר העולם נחרב על ידי פצצות גרעינית. לאחר שהמדע הצליח להפוך את בני האדם לחסינים ממחלות, התברר הדור הבא נולד עם וירוס קטלני, שהורג את כל בנות הדור החדש בגיל 20, ואת הבנים בגיל 25. מדענים מנסים למצוא תרופת נגד, אבל הם לרוב נכשלים. ריין נחטפה ביחד עם עוד כמה נערות לאחוזה, ושם מחתנים אותם ללינדן, הבחור העשיר לנותן להם את העולם באריזת מתנה, במטרה שהמין האנושי יתרבה. אבא של לינדן הוא מדען שמנסה להציל את המין האנושי. במהלך הספר מתגלים סודות מצמררים, יש כל מיני נקודות מפנה, נרקם סיפור אהבה בין ריין למשרת, וריין מנסה לברוח כדי לבלות את ארבע שנותייה האחרונות עם אח שלה.

אני אתחיל מזה שריין היא דמות מדהימה. יש לה מחשבות מדהימות על החיים ועל העולם, היא חזקה, וכיף להזדהות איתה. עצוב שהיא חיה בכזאת מציאות. היא גורמת לקוראים להישאב לעולם שלה, ולהרגיש את מה שהיא מרגישה. אהבתי את התכונות שלה. היא פשוט דמות מושלמת.
ג'נה, היתה אחת הדמויות האהובות עלי. היא הייתה הכי אמיתית.
ספויילר
היה לי עצוב שדמות כל כך מעולה מתה כל כך מהר. זה לא הגיע לה. הכל בגלל ססילי! אבל לססילי אני אגיע בהמשך.
סוף ספויילר

ססילי הייתה הדמות הכי מבלבלת שקראתי עליה. היו רגעים שכעסתי עליה, אבל לרוב ריחמתי עליה. היא דמות תמימה מאוד, ולפעמים התמימות שלה זעזעה אותי. היו רגעים שריחמתי עליה, רציתי לנחם אותה והוציא אותה מהאחוזה הזאת, והיו רגעים שרציתי לתת לה סטירה מצלצלת ולצעוק עליה: "תתעשתי על עצמך!". היא הדמות שהכי נפגעה בספר, אבל מה שהיה מוזר זה שהיא לא שמה לב לזה, חשבה שזה טבעי ולקחה את זה בצורה יפה.
ספויילר
הקטע עם ההריון היה מגעיל. אני לא מבין איך ססילי שיתפה פעולה עם לינדן, ואיך לינדן העז להכניס נערה בת 14 להריון. הסופרת הייתה צריכה להעלות את הגיל של ססילי, או להוסיף עוד כלה יותר מבגורת שתיכנס להריון. אבל אני לא אומר שאם היו את השינויים האלה זה לא היה מזעזע. זה היה פשוט מגעיל וזו הסיבה שנתתי ארבע כוכבים.
בדרך כלל על חולניות יתר בספר אני מוריד כוכב אחד.

המערכת יחסים של לינדן עם שלוש כלות בו זמנית היתה חולנית גם. לינדן הפך לדמות שנואה עליי, אבל לא כמו אבא שלו. ווהן היה מגעיל פי שניים מלינדן. רציתי שהוא ישלם על מה שהוא עשה בספר, אך לצערי בסוף הניחו לו בצד, וריין השאירה אותו באחוזה. אני בטוח שאת העונש שלו הוא עוד יקבל מתי שהוא...
סוף ספויילר

אני עדיין מבולבל מהספר. מצד אחד הוא היה חולני בחלקו, אבל בחלקו הוא גם היה מעולה, מרתק, ומדהים. אני גם לא הבנתי לאיזה קהל הספר מופנה. הסופרת בהחלט מוכשרת, ומוזר לחשוב שזה הספר הראשון שלה. אני לא יודע אם להמליץ עליו או לא. זה מורט עצבים!!!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דיימון סאלבטור
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

המחשבה על העתיד היא מובנת מאליה. כולנו מדמיינים איך נראה בעתיד, עם מי נתחתן, אם יהיו לנו ילדים, במה נעבוד, איזה חברים נרכוש, מה יקרה בחיים שלנו. אנחנו מעדיפים לדמיין עתיד ורוד, חיים פחות או יותר מאושרים. מה לעשות שהחיים לא תמיד כאלה, אבל המחשבה על חיים כאלה בעתיד גורמת לנו להיות שמחים קצת יותר. לפעמים אנחנו יכולים גם לתכנן אותו לפרטי פרטים. איך נקרא לילדים שלנו, איך תיראה החתונה שלנו, מדמיינים את הדירה שבה נגור ואיך נעצב אותה ואת העבודה המושלמת בשבילנו. אבל כמו שג'ון לנון אמר, החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות, ובזמן שאנחנו עסוקים בלתכנן את החיים העתידיים שלנו, שקרוב להניח לא יהיו מושלמים כפי שתיכננו, אנחנו מחמיצים ומפספסים את ההווה, העיקר.
אבל בואו נעזוב את העתיד שלנו, של כל אחד לעצמו. העתיד של העולם. מישהו פעם חשב עליו? נראה שאנחנו קצת עסוקים איש איש בבעיותיו מפני לחשוב על עתיד של עולם שלם. זה מובן. כמו כולם גם אנחנו מזהמים ומשחיתים, אפילו בלי לשים לב את העולם שלנו. אפשר להגיד שאנחנו אנוכיים, אבל זה לאו דווקא נכון. אנחנו פשוט עיוורים- ועד שלא תהיה בעיה אמיתית שתאיים עלינו באופן בירור (למרות שיש כאלה והרבה- אנחנו פשוט לא שמים לב) אנחנו נמשיך להיות כאלה. אבל כמו כל בני האדם (ואולי אני קצת סותרת את עצמי כאן) אנחנו שואפים למצוא פתרונות לפגמים שלנו- מחלות, עוני, רעב. להיות מושלמים. ולפעמים דווקא הניסיון הזה לתקן פגמים טבעיים אצלנו, מוליך לדברים שליליים עוד יותר. אנחנו לא מוסגלים לקבל את העובדה שאנחנו לא מושלמים. שואפים להשאיר עולם יותר טוב, אבל לא מסוגלים לעשות משהו ממשי בשביל זה. רובינו, לפחות.

הסיפור מתמקד בריין, שחיה בעולם עתידני. כל העולם נחרב מפצצות גרעיניות והאיזור היחיד ששרד הוא צפון אמריקה. בעולם שלה, לפני כמה שנים מצאו תרופה מושלמת לסרטן- ואנשים נולדו מושלמים- חזקים וחסינים מפני כל מחלה. גם הילדים שלהם נולדו מושלמים אפילו יותר מהם, חזקים יותר מהוריהם. אלא שמשהו השתבש בדרך, ובמקום שהם יזכו לחיות עד גיל מאה ועשרים בעושר ואושר, הם זכו רק לעשרים או עשרים וחמש שנים של חיים. אם את נולדת בת, בגיל 20, בוודאות תחלי בווירוס שיקצור את חייך. אם יש לך מזל ונולדת בן, אז זכית בעוד חמש שנות חסד. העולם הזה יצא מכלל שליטה, והחיים איבדו את הערך שלהם ואתה קנה המידה שלהם. האנשים חיים בתנאים מכפירים, בנות צעירות נמכרות לזנות, ואחרות נחטפות ונמכרות ככלות צעירות לאנשים עשירים כיצורי הרבעה. בתוך העולם הזה המבולבל, שאיבד את האיזון, מתייחסים אל אנשים כחפץ, ילדים קטנים גוועים ברעב בבתי יתומים, ילדות קטנות נכנסות להריון ויולדות בגיל צעיר, אנשים עשירים חיים בתוך בועה ולא רואים את המתרחש סביבם, והורים צעירים לא זוכים לראות את בניהם ובנותיהם גדלים. בין כל זה ריין, הגיבורה, נחטפת ונמכרת ככלה ללינדן, אדם עשיר. שתי הבנות האחרות שנבחרו לשמש ככלות יחד איתה משלימות עם גורלן, אבל היא רק מייחלת לברוח, לאפשרות לחופש, לחזור לאחיה התאום ולבלות את ארבע שנותיה האחרונות במקום אחר. הספר מתאר את חייה באחוזה של לינדן ואביו, המשמשת עבורה כמעין בית כלא.

עוד לא נתקלתי בספר שמעז לדמיין עולם אפל כל כך. גם לא משחקי הרעב, כאוס מהלך או מפוצלים, למשל, לא מעיזים לדמיין עולם כל כך נורא. העולם שבו ריין חיה הוא חסר כל תקווה, הייאוש והטירוף שולטים באנשים. זה עולם שבו כל אחד כבר מזמן השלים עם גורלו. עולם שאנשים איבדו את התקווה להילחם ושכחו מהו ערכו של החופש.
הספר הזה הזכיר לי את המשפט הידוע: "אנחנו חולמים להשאיר עולם יותר טוב לילדים שלנו, אבל שכחנו להשאיר ילדים טובים יותר לעולם שלנו." ולמרות שהוא קצת קלישאתי, הוא נכון. רצנו בניסיון לתקן את הפגמים בעולם שבנינו, וחלקינו שכחנו מה צריך להעביר הלאה.

הסיפור מתואר ברמה מאוד שטחית, הן מבחינת הכתיבה, העלילה ודמויות. זאת מן הסתכלות לרחוק לאופציה איומה לעתיד, אבל זה רק מבט מלמעלה. הסיפור לא מעמיק, סיפור האהבה שטחי מאוד והתיאורים שלו מרגישים קרים ורחוקים (כנראה שבחיים כל כך קצרים אין זמן להעמיק), העלילה חוזרת על עצמה שוב ושוב ולא נותנת לנו שום ערך מוסף. הדמויות כלואות בבועה של עצמן ושוב לא רואות שום דבר מעבר, שטחיות וחלקן גם סטריאוטיפיות. בנוסך לכך הוא כמובן, איך לא, מאוד צפוי. בשלב מסוים הוא מפסיק לעניין אבל ממשיך לדכא.

בקיצור, לא ממליצה. סתם מדכא ולא שווה את הדיכאון שלו הוא גורם. סופר אחר היה מצליח להעביר את הסיפור הזה הרבה יותר טוב, להעניק משהו מעבר ולא רק מעין הצצה מהצד.

הלכתי להשאיל ספר בדיחות מהספריה שישפר לי את המצברוח, בתקווה שלא יקנסו אותי במאה שקל על הספר שלא החזרתי ממרץ.:)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אריאל
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

אני:"אלה, על מה מסופר הגן הכימי? את ממליצה?"
אלה:"ספר מדהים! קחי, תקראי את התקציר.."

(אני קוראת את התקציר...)

אני:"אהה... זה פנטזיה.. לא לא אני לא אוהבת ספרי פנטזיה.."
אלה:"קחי אותו, תנסי אם לא תאהבי, תפסיקי באמצע... מה יש לך להפסיד?"

........

קודם כל אני רוצה לציין שבמקרה הזה, הפסד הוא הימנעות מקריאת הספר הזה!

כמו שציינתי בהתחלה, אני לא חובבת מושבעת של ספרי פנטזיה, ובכל זאת "הגן הכימי" נכנס לרשימת הספרים הטובים ביותר שקראתי!

העלילה גאונית, הספר כתוב היטב והדמויות מרתקות ומרגשות.
הגעגועים של ריין לחייה הקודמים, טוב הלב שגילתה כלפי הדמויות האחרות בסיפור ואומץ הלב שלה מרגשים ומעוררי הזדהות.


לסיום, "הגן הכימי" זהו אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי.
ממליצה מאוד, לכל אחד-בכל גיל! :)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•SR
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

~התרעת ספויילרים~

אני מסתובבת לי בסטימצקי בחופשת פסח נראה לי, מחפשת ספרים לקנות. קניתי את מחוננת ואותו, הוא פשוט עניין אותי.

והעניין נמצא אצלי כנכון. התרפיסטית שלי אמרה שילדים עם בעיות קשב וריכוז נמשכים יותר למד"ב ולפנטזיה, וזה בהחלט יכול להיכנס לקטגוריה הזאת. ועדיין, הוא לא דומה לשום ספר שקראתי עד עכשיו.
מהרגע שפתחתי אותו לא הפסקתי לדמיין - את ריין, עם השיער והעיניים שלה, במחסן ההוא, נבחרת בידיו של הגבר עם השיניים הזהובות, שמאוחר יותר יתגלה כבעלה; את הפלאשבקים, בהם רוואן והיא מנסים להגן על עצמם ללא הצלחה; את ססילי, הקטנה והאדמונית ואת ג'נה, הגבוהה ושחורת השיער; את גבריאל, את לינדן, את ווהן, את כולם פשוט. וכל פרט נוסף נראה לי הכי חשוב.

מהפעם האחת שקראתי את הספר, העליתי לעצמי מסקנות - אולי זה לא ווהן שמשחק בכולם, אלא ססילי? אולי אם ריין לא הייתה יוצאת מהבית היא לא הייתה גומרת ככה? אולי אם גם לגבריאל הייתה משפחה? אולי אם גם הוא נלקח?
ואולי ואולי ואולי. ואני מפחדת לכתוב את ההשערות שלי בכריכה כמו שאני תמיד עושה, כי אולי אחותי בת ה-11 תקרא אותן, ותדלג על כל הספר. היא ראתה אותי קוראת אותו והחליטה שגם לה בא לקרוא אותו. ממש חידוש, אחותי קוראת ספרים.

ממש נסחפתי עם הרגשות. רגשות יתר. בכל מוות של דמות, כמה שהיא חשובה יותר כמו ג'נה המוות פוגע בי יותר.
בכל ניסיון בריחה, כמה שהוא מסוכן יותר אני חוששת יותר לחייה של ריין.
ובסוף הספר, כשהם ברחו. הרגשתי הקלה, אבל גם חרדה - מה יקרה בספר הבא? מה יקרה ב-Fever?

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Maddie Lautner