“מכירים את הספרים האלה שנראים שטחיים מבחוץ, ורדרדים ומתקתקים כאלה, ובקריאה אתם מגלים שיש בהם הרבה יותר ממה שחשבתם? כאלה שיש להם שם דבילי ועטיפה סטייל ברבי, ולמרות זאת הם ספרים ממש טובים? טוב, גם אני לא! *אזהרת עודף סימני קריאה וסרקזם- התכוננו לכמות בלתי נסבלת* אז כן, הספר הזה הוא ספר על נערה בשם ברוקלין שיש לה כישרון מולד בהחלטות גרועות [וזה מוזכר רק איזה 5000 פעמים! בפרק אחד!] וכל הזמן ההורים”

“הכל התחיל כשהסתובבתי לי להנאתי עם אריאל ורואן בשבוע הספר, ופתאום מאחד הדוכנים אני מסתכלת על הספר 'הבלוג של החיים שלי'. אני: *בוהה בספר* רואן: אויי... קראתי אותו... עדיף שתקחי משהו אחר. אריאל: אעאעאעאעאעאעאאעכחעחג! בואו נלך לקניון אני: *מסובבת את הספר כדיי לקרוא את התקציר* אריאל: אעאעאעאעאעאעאע! בואו לקניון. אני: סתמי. אריאל: עדיף שנלך לקניון, יש שם צומת ספרים! *לוקחות איתנו את רואן והולכו”

“אני לא יודעת לאיזה קהילת קוראים הסופרת רצתה לפנות כאן... מצד אחד, נירא שהיא פונה לילדות בנות 14+ ומצד שני היא פונה לילדות בגיל 8. הספר הזה לא זורם, הוא לא מוביל לשום מקום. והוא אפילו לא מקורי. לכולנו יש החלטות שגויות בחיים, וכולנו יודעים טוב מאוד שאם אנחנו לא מקבלים את ההחלטה הנכונה, אנחנו לא צריכים להתבכיין ממנה (כמו בייבי ברוקלין- השם הולם אותה מאוד)אלא אנחנו צריכים להפיק ממנה את המירב, ו”

“לא! די, אני לא מאמינה שסיימתי את בספר כל כך מהר! לקחתי אותו כדי שיהיה לי מה לקורא בשבת אבל סיימתי אותו על היום הראשון של החופש! ספר מצחיק ביותר! לאדיסון יש צורת מחשבה כל כך מעוותת שאי אפשר להגיד שהיא לא מצחיקה! למרות שאם הייתי במקומה אני לא יודעת מה הייתי עושה למייסון! הוא ממש חוצפן! למרות שלא הייתי חושבת על לעשות את מה שהיא עשתה הייתי תולשת לו את כל השערות מהראש במיוחד אחרי כל העניין הזה עם הפ”

“מכירים את הספרים האלה שנראים שטחיים מבחוץ, ורדרדים ומתקתקים כאלה, ובקריאה אתם מגלים שיש בהם הרבה יותר ממה שחשבתם? כאלה שיש להם שם דבילי ועטיפה סטייל ברבי, ולמרות זאת הם ספרים ממש טובים? טוב, גם אני לא! *אזהרת עודף סימני קריאה וסרקזם- התכוננו לכמות בלתי נסבלת* אז כן, הספר הזה הוא ספר על נערה בשם ברוקלין שיש לה כישרון מולד בהחלטות גרועות [וזה מוזכר רק איזה 5000 פעמים! בפרק אחד!] וכל הזמן ההורים”

“הכל התחיל כשהסתובבתי לי להנאתי עם אריאל ורואן בשבוע הספר, ופתאום מאחד הדוכנים אני מסתכלת על הספר 'הבלוג של החיים שלי'. אני: *בוהה בספר* רואן: אויי... קראתי אותו... עדיף שתקחי משהו אחר. אריאל: אעאעאעאעאעאעאאעכחעחג! בואו נלך לקניון אני: *מסובבת את הספר כדיי לקרוא את התקציר* אריאל: אעאעאעאעאעאעאע! בואו לקניון. אני: סתמי. אריאל: עדיף שנלך לקניון, יש שם צומת ספרים! *לוקחות איתנו את רואן והולכו”

“אני לא יודעת לאיזה קהילת קוראים הסופרת רצתה לפנות כאן... מצד אחד, נירא שהיא פונה לילדות בנות 14+ ומצד שני היא פונה לילדות בגיל 8. הספר הזה לא זורם, הוא לא מוביל לשום מקום. והוא אפילו לא מקורי. לכולנו יש החלטות שגויות בחיים, וכולנו יודעים טוב מאוד שאם אנחנו לא מקבלים את ההחלטה הנכונה, אנחנו לא צריכים להתבכיין ממנה (כמו בייבי ברוקלין- השם הולם אותה מאוד)אלא אנחנו צריכים להפיק ממנה את המירב, ו”

“לא! די, אני לא מאמינה שסיימתי את בספר כל כך מהר! לקחתי אותו כדי שיהיה לי מה לקורא בשבת אבל סיימתי אותו על היום הראשון של החופש! ספר מצחיק ביותר! לאדיסון יש צורת מחשבה כל כך מעוותת שאי אפשר להגיד שהיא לא מצחיקה! למרות שאם הייתי במקומה אני לא יודעת מה הייתי עושה למייסון! הוא ממש חוצפן! למרות שלא הייתי חושבת על לעשות את מה שהיא עשתה הייתי תולשת לו את כל השערות מהראש במיוחד אחרי כל העניין הזה עם הפ”