ביקורת ספרותית על ספר הדקדוק הפנימי - - הספריה החדשה #1991 {4} מאת דויד גרוסמן

---

לקוראים שמכירים את גרוסמן אולי תהיה היכולת לחשוב שהילד מיש ילדים סיג זג וספר הדקדוק הפנימי דומים מאוד, החיים בין עולם הדמיון למציאות הם בדיוק הדברים אותם מעלה לכתוב גרוסמן, יצירותיו מלאות, כרגיל, בערכים ובדימויים והרמזים על חברתנו המלוכלכת , והגסה, אל מול עולם הילדים הזח והטהור. יציר הדמיון של הסופר כאן הוא גם יציר הדמיון שלנו. הדימויים הנפלאים והדרך בה מתאר גרוסמן את ירושלים של שנות השישים יגרמו לכל ירושלמי לרצות להיסחב בעליות לקסטל עוד קצת, ירושלים המוצגת כאן באורח רוח סתמי, חשוף היא בעצם ירושלים האמיתית, הילד מצליח לראות את העולם בתמימות דעת שכולנו היינו רוצים לרכוש לעצמנו. אני בהחלט מקנא במי שרואה בספר זה את ילדותו שלו, כי זה אומר שהוא עבר עולם אחר, אומרים שהוא היה טוב יותר, אבל זה בטח מה שאהרון היה אומר אם הוא היה כותב ספר בעצמו היום. זהו ספר התבגרות חשוב מאוד לכל קורא שמרגיש עדיין לא התבגר וגם לכל מי שחושב שהוא כבר בוגר ממזמן. תתחילו לדמיין.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על ספר הדקדוק הפנימי - - הספריה החדשה #1991 {4}