ביקורת ספרותית על ספר הדקדוק הפנימי - - הספריה החדשה #1991 {4} מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה

---

כל מילה שלי יכולה רק לפגום בספר מופת זה. כתיבתו של דויד גרוסמן קולחת, בשפה עשירה מחד ומבלי לאבד את השפה שדיברנו בה כולנו בשנות השישים מאידך. שנות השישים בירושלים ובארץ כולה עדיין היו שרויים באותה תמימות של אהרון שהעדיף ללכת יחד עם חברו לפגישות עם מי שאהב ובלבד שלא לפגוע בחברות.
הילדים המתבגרים של אז עדיין דיברו על ערכים ועל התנועה ולא רק על הבגד שילבשו במסיבת סיום יב' הקרובה. עולם שהיה ואיננו עוד. עולם של רגישות תמימה ושל פשטות בלתי נתפסת כיום.
ציור דמויותיהם של האמא, השכנה שביקשה חהרוס קירות ואפילו של ממצ'ו שגרה עם בני הזוג כשהאבא אינו מבין מה הבעיה והאמא כבר משתגעת ממנה. נדמה וכאילו כל מי שגדל בשנים ההם חווה את אותן החוויות או דומות להן, ובכל מקרה אין הדברים זרים לו.
ספר מופת המומלץ בכל פה !!!

» ביקורות נוספות של simonyit
» ביקורות נוספות על ספר הדקדוק הפנימי - - הספריה החדשה #1991 {4}