ביקורת ספרותית על ספר הדקדוק הפנימי - - הספריה החדשה #1991 {4} מאת דויד גרוסמן
ספר טוב

---

הספר הזה נכנס עבורי לרשימת ספרי החובה.

הספר מתאר בצורה אמינה ומיוחדת ביותר את עולמו הפנימי של נער בתקופת התבגרותו בין השנים 12- 15 לחייו.
אהרון הוא נער קטן שגדילתו מתעכבת ביחס לחבריו בכיתה, וזה משפיע עליו קשות. הוריו כועסים עליו על כך שהוא קטן במקום לפנות לרופאים ולבדוק מה הבעיה שלו. משנה לשנה הוא מרגיש יותר ויותר שונה ומקופח ומתחיל ממש לאבד את עצמו בתוך העולם הפנימי הייחודי שהוא יוצר לו.
גם המשפחה בה הוא גדל אינה פשוטה. מלחמה מתמדת בין שני הוריו, ששניהם טיפוסים מאד אגרסיביים וחזקים (לפחות מבחוץ). גם אחותו הגדולה והאהובה - יוכי, מאד סובלת ממה שקורה בבית ומספקת לו את דעותיה שלה על הדברים.
ברקע כל זה הם מחכים כל הזמן למותה של הסבתא - לילי, מעין חצי אדם. די צעירה אך כבר לא ממש מתפקדת, שנעה כל הזמן בין הבית לבתי חולים ומקבלת יחס מאד אמביוולנטי מבני המשפחה.
אהרון הוא נער רגיש בעל הרס עצמי, שסובל מכך שחבריו הולכים ומתבגרים ומשתנים למול עיניו בעוד הוא נשאר ילד. והכל מתואר בדרך כלל מנקודת מבטו שהיא מאד שונה.

אני לא יכולה לומר שממש הזדהיתי עם אהרון, ואפילו לא שאהבתי אותו. לא ממש הצלחתי. אבל התחושה החזקה ביותר שהיתה לי היא רחמים גדולים עליו ומן רצון מוזר להציל אותו ממה שהוא עובר, לקחת אותו בידיים, את הבלונדיני הקטן והאומלל הזה.
ספר לא פשוט - לא לקריאה (המון המון תיאורים פנימיים הזויים שקשה לעקוב אחריהם לפעמים כי הם לא כרונולוגיים ולעיתים לא ממש מציאותיים) ולא מבחינה רגשית - ספר קשה - וחזק ביותר!

מאד ממליצה. חוויית קריאה שונה ומיוחדת.

» ביקורות נוספות של ליהי
» ביקורות נוספות על ספר הדקדוק הפנימי - - הספריה החדשה #1991 {4}