הביקורת נכתבה ביום רביעי, 4 באפריל, 2012
ע"י ~דניאל~
ע"י ~דניאל~
טוב אז קודם כל, אני חייבת לפתוח בכך ש: אני חולה על עפרדים. ממש אבל. אני מעריצה ענקית של אדוארד\דיימון\ סטפן ואני חושבת שכל הרעיון שהתפתח בשנים האחרונות, של לקחת את הערפד שמייצג משהו נורא רע ומכוער ולהציג אותו באור חדש לגמרי - באור של מישהו שנכפה עליו לחיות ככה, ושהוא בסה"כ סוג של קורבן הנסיבות,זה רעיון נפלא. שלא לדבר על זה שפתאום העפרדים של היום מייצגים יופי, בשונה מדרקולה.
אז כן קראתי את כל דמדומים, ראיתי גם את הסרטים, קראתי את יומני הערפד, ולכן מין הצפוי הוא שאני אמשך גם לסוג כזה של ספר.
ככה לפחות חשבתי.
אז איפה בעיקרון כשל אצלי "מסומנת"? קודם כל, הדמות הראשית היתה יותר מדי שטחית ומעורפלת עבורי, למרות שהסופרות נתנו לי לקרוא את הנקודת מבט שלה כל הספר - לא הצלחתי להרגיש את מה שהיא מרגישה ובטח שלא להתחבר אליה.
שנית, הכתיבה קצת אכזבה אותי- אני חושבת שאם הספר היה נכתב בשפה קצת יותר גבוהה זה היה מוסיף.
זהו... לא הצלחתי לסיים את הספר,והעלילה לא ממש הלהיבה אותי, אבל זאת אני. יכול להיות שאצל אחרים זה יהיה אחרת.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
