ביקורת ספרותית על מסומנת - בית הלילה #1 מאת פ"ק קאסט
ספר טוב

---

אזהרה! ביקורת זאת כוללת ספויילרים!

"את חייבת לקרוא, זה על ילדה שאמא שלה התחתנה לפני שלוש שנים עם מישהו די חרא ואיבדה את עצמה, והמשפחה שלה נהפכה לסיוט ונשארה לה רק סבתא שלה שהיא ממש אוהבת, ואז ערפד מסמן אותה בחצי ירח במצח והיא נהפכת לערפדית בהתהוות.
ואז היא חווה חווית טרום מוות ופוגשת את אלת הלילה ניקס שממלא את החצי סהר שלה ונותנת לה זיקה לחמשת היסודות כולל נשמה ואז היא הולכת לבית הלילה שם היא פוגשת את אריק, הילד הכי חתיך עלי אדמות ועוד כל מיני ואז היא מדיחה את אפרודיטה (עוד ילדה) מתפקידה כמנהיגת בנות האופל ותופסת את מקומה, וזאת סדרה ממש מגניבה! את חייבת לקרוא!"

(עיני זאב/אחת ההודעות שלנו שהתגלגלה איכשהו משיחה על סוריקטות זועמות ל"מסומנת")

תודה על הספויילרים שהייתי בחווית טרום קריאה, חברתי היקרה, תודה רבה!
יום אחד יהיה חוק בפני ספויילרים ללא אזהרה מפורשת ואז אני אתבע אותך!
חוצפה!

אחרי מה שקראתם עכשיו, תגידו, נכון שזה נשמע כאילו עיני זאב היקרה חולה בתסמונת ה"צעירה ההיסטרית" בעקבות תופעות ספרים כגון: "דמדומים", "לנצח", ועוד ספרים בסגנון על-טבעי שמכניסים בנות צורחות להיסטריה?
הספרים האלו גורמים לבנות לגרום לכם לחשוב שהן מדברות ממש-ממש מהר גם אם הן רק כותבות את מה שהן אמרו!
זה פשוט מוזר.

אני חייבת לומר הרבה דברים על הספר, אבל בואו נחכה מעט אחרי שאני אסביר על מה הספר בדיוק.
מסתבר שבעולם שבו מסופר הסיפור, ישנם ערפדים שדווקא אין להם ניבים, הם הופכים ערפדים אחרים לערפדים כך שמסמנים אותם (אני חייבת להעיר שלא תיארו מספיק את תהליך הסימון מצד אחר שהיה יכול להועיל לי יותר), תהליך הסימון לא תואר ולכן אינני יכולה לומר איך הם מסתמנים, זה כאילו רגע אחד את עומדת במסדרון בית הספר, משוחחת עם החברה הכי טובה שלך, ופתאום...
פוף!
אתה ערפד!
הי, הי, שלום, שלום, אתה ערפד ואתה צריך להתמודד עם זה ועם כל המבטים. למזלה של זואי היא הצליחה להסתתר, למרות כמה תקריות מביכות ומסבכות שבהן קוראים לה "יצור".
בבית לא תומכים בה, אמא שלה מצייתת לבעל החדש והמתועב שלה ולא מתנהגת כמו אמא אמיתית ומתפקדת.
בלית ברירה, זואי בורחת מהבית אל סבתא שלה.
העניינים מתגלגלים, והיא מגיעה לבית הלילה, בסופו של דבר.
אין ספור חוויות עוברות עליה בשנה ג', שבה היא לומדת יחד עם ערפדים צעירים אחרים, או יותר נכון, ערפדים בהתהוות.
בדרך אל ההצלחה, היא לומדת חברות מהי, נאמנות, מגלה מי הם חבריה האמיתיים, ואפילו מתאהבת בדרך.

שתי הערות קטנות.
רדבירד?
זה נשמע לי כמו "זקן אדום" מאשר "ציפור אדומה".
ומה שהיה הכי הזוי בתוך זה שדמיינתי שיכול להיות שהם קרובות משפחה של שחור הזקן!
פשוט מוזר.
ועוד הערה.
כי לא סיפרו הרבה מתהליך הסימון, אולי ינכלו להרחיב על ההרגשה המוזרה, על עיניים מפחידות, או אולי אפילו על המסמן, אבל לא החליטו לעשות זאת ובגלל שברגע כה חשוב, שבו חייה של זואי לעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו, לא פירטו, אז אני מורידה לספר כוכב אחד, כי זאת הייתה טעות משמעותית.

מפתיע לראות שאמא ובת שיתפו פעולה וכתבו את הספר יחד (הייתם חייבים לשים לב שלשתי הסופרות ישנו את אותו שם משפחה, אבל רק מי שבבעלותו עותק של הספר יכול לראות תמונה בשחור-לבן ובה מצויין מידע על הספר) הדבר עושק בנושאים פתוחים, ואני מתפלאת איך האמא והבת לא התביישו לכתוב על נושאים כל כך פתוחים.
שיתוף של שני סופרים או סופרות הוא דבר שעדיין קשה לי לקלוט, ואני לא נתקלתי בו הרבה, אבל יצא מהשילוב הזה ספר לא רע, אפילו טוב מאוד, אז אני חייבת לשבח אותו ולומר שהוא יצא מרתק ונפלא.

הכתיבה מעניינת, נחמדה בסך הכל, למרות שיש בספר כמעט יותר מידי קללות, אבל בכל מקרה, "לעזאזל" היא הקללה הכי אהובה גם עלי! (אל תתייחסו לזה, הקטע הוא שזאת אחת הקללות היחידות שאני משתמשת בהן, שהן לא הרבה).
העלילה ככה-ככה, מזכירה מלכת כיתה עם מה שקורה שם, וההפלה של מלכת הכיתה, רק שאיפשהו יש שם חיים על הכף.
הרעיון מקורי וסוחף, אהבתי אותו מאוד, הוא מעניין.

אני ממליצה את הספר יותר לבנות אוהבות פנטזיה, הוא מאוד מזכיר לי את הסגנון של "דמדומים" ו"בני האלמוות", למרות שאין לי שום דבר נגד אחד מהספרים האלו.
בסך הכל הוא מאוד נחמד.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על מסומנת - בית הלילה #1