ביקורת ספרותית על כמה רחוק את מוכנה ללכת מאת מאירה ברנע-גולדברג
ספר טוב

---

"כמה רחוק את מוכנה ללכת" נקרא, כמו שמן הסתם נכתב, כרצף אחד ארוך של דיבור שאי אפשר לעצור. מצד אחד, הסיפור של "חמודה", ודרך החתחתים שהיא עוברת כדי להביא ילד לעולם נוגע ללב וזורם בקצב מהיר ומרתק. מצד שני, כמו בדיבור כמו בדיבור, הרמה לא אחידה ופלעמים מעייפת. יש הרגשה לפעמים בספר הזה שהתיישבת ליד הבחורה הכי דברנית באיזור וכמה שהסיפור שלה לא יהיה מעניין יש חשק לברוח.

מבחינת העלילה, הסיפור כאמור באמת מרגש: מעבר בין טיפולי הפריה סבוכים לתהליכי אימוץ מפרכים, ציפיות המשפחה ותגובות הסביבה, והכל בקצב מהיר ובשפת דיבור ישירה ואמינה. הספר הזכיר לי קצת את "ואם היו אומרים לך", שמתאר אף הוא התמודדות דומה מהצד השני של גידול הילדים, וכמוהו הוא באמת חזק ונוגע.
אין ספק שהספר מאיר את הקושי של זוגות שמתקשים להביא ילד לעולם ויש חשיבות בחשיפה ישירה של הקושי הזה. מובן גם מהקריאה (ומהתמונה על הכריכה) שהסיפור הוא סיפורה האישי של הסופרת וכנראה באמת "נשפך" ממנה במה שמכונה בשפה ההלכתית "משיכת קולומוס אחת". הבעיה בסגנון הזה הוא חוסר אחידות זועק בין רגעים מצחיקים, מדויקים, מרגשים וכנים לתיאורי קמתי-לבשתי-הלכתי-נעלבתי שמזכירים חיבור של ילד ביסודי. אני חושבת שעריכה קצת יותר קפדנית היתה יכולה לעשות טוב לספר.

בכל מקרה, זה ספר טוב ומרגש ששווה קריאה לכל מי שילדים, זוגיות ומשפחתיות קרובים לליבו.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על כמה רחוק את מוכנה ללכת