ביקורת ספרותית על כמה רחוק את מוכנה ללכת מאת מאירה ברנע-גולדברג
ספר מעולה

---

קודם כל גילוי נאות- אני חברה של מחברת הספר ואפילו מוזכרת בתודות. בנוסף גם קראתי את הספר על כל גלגוליו מהטיוטא הראשונה ועד הגרסא הערוכה כך שדעתי אולי מעט משוחדת...ובכ"ז ממליצה בחום על הספר. המשך קריאת הביקורת לשיקולכם-
מאירה כתבה ספר מקסים שמתרכז בניסיון להיות הורה. הנושא הזה מורכב וכמעט שלא נוגעים בו בספרות הפופולרית בארץ (עד כמה שיצא לי לקרוא). רבים רבים מהזוגות בארץ עוברים טיפולי פוריות, או פונים לתהליך אימוץ, מרביתם כ"כ מתביישים בזה ולא מספרים לאף אחד ומתמודדים עם כל הלחץ הזה לבד. חבל, כי לחלוק את הכאב זו הדרך הכי טובה להתמודד; ואולי,אם מי מאותם אנשים שמתמודדים עם זה כרגע יקרא את הספר, הוא לא ירגיש כ"כ לבד במערכה. אני ובעלי לא הסתרנו את התהליך שעברנו, דיברנו, שיתפנו, סיפרנו וככה הצלחנו להתמודד בלי לקבל התמוטטות עצבים או להתגרש, זו היתה תקופה רעה, קשה ומסריחה, ואני לא מאחלת אותה לאף אחד.
ובחזרה לספר- בלשון מושחזת, צינית ומשעשעת היא נוגעת בנקודות הכואבות ביותר- הכמיהה העזה לילד, הקנאה בשמחה של אחר,ורגשות האשם שמגיעים עם זה. הכאב הנוראי כשהדברים לא מסתדרים כמו שאת מתכננת,הבעיות בזוגיות, המתח, המבטים המרחמים,הלחץ של המשפחה, המשפטים המטומטמים שאנשים זרים או קרובים אומרים, תופעות הלוואי הפיזיות והרגשיות שמתלוות לתהליך ועוד ועוד. קשה אולי להבין חלק מהדברים אם לא עברת את זה בעצמך אבל דרך עיניה של "חמודה" (גיבורת הספר) אפשר להזדהות ולהרגיש קצת את מה שעובר עליה (-עלינו) בנק' השפל הנוראיות של התהליך הזה. בעיני זה נהדר שבתוך כל הכאב היא הצליחה למצוא גם את ההומור שבדברים, והצליחה להעביר את התחושות הקשות יחד עם נק' האור המועטות שבתהליך. הספר קריא בצורה בלתי רגילה (באחריות- קראתי אותו לפחות 7 פעמים...) נוגע ללב ומקסים.

» ביקורות נוספות של מיס מאניפני
» ביקורות נוספות על כמה רחוק את מוכנה ללכת