ביקורת ספרותית על כמה רחוק את מוכנה ללכת מאת מאירה ברנע-גולדברג
ספר מעולה

---

"אני רוצה תינוק!" זהו משפט שחלק גדול מהנשים (וגם גברים), אם לא רובן, יגיד בשלב כלשהו בחיים. אם האישה נשואה באושר ובעלה חולק איתה את אותו הרצון העז להביא צאצא לעולם, מה יכול להיות יותר פשוט? מפסיקים את הגלולות, מקבלים מרשם לחומצה פולית, קופצים למיטה יום כן יום לא ולאחר חודש, עומדים נרגשים בשירותים ומצמידים ראשים מעל מקלון לבן עליו מתנוססים בגאווה שני פסים. אז זהו שלא... לא תמיד... גם לא במשפחות הכי טובות...

גיבורת הספר היא אישה ללא שם, כולם קוראים לה חמודה והיא משתדלת לעמוד בציפיות. כלפי חוץ היא מנסה לשדר אופטימיות שופעת חיוכים, אבל בפנים היא נשברת פעם אחר פעם. לכאורה יש לה כל מה שאפשר לבקש, בעל אוהב, משרה נחשקת, חברות, דירה, מה לא? מה לא? תינוק! זה מה שחסר לה בחיים וזה מה שהיא מנסה להשיג.
בהמון הומור, לעיתים ציני ושחור, פורשת בפנינו "החמודה" את הדרך שלה ושל בעלה לאותה מטרה נשגבת של להפוך להורים, דרך שבשביל רבים היא קלה ומהירה ואילו בשבילם ובשביל רבים אחרים מלאת חתחתים ומהמורות. במהלך הדרך, הקוראים, לומדים יחד איתם כמה אמיתות כואבות על הטבע האנושי - גזענות, אטימות בירוקרטיה, אך גם על חברות ואהבה שבעזרתה קל יותר להתמודד עם הקשיים.

מי שעברו את תהליך ההפריה או תהליך האימוץ יוכלו להזדהות כמובן עם התהליכים שהגיבורים עוברים בספר, אולי יותר מאלה שלשמחתם נחסך מהם הכאב הזה, אך נדמה לי שאין אישה שלא תוכל להזדהות עם הסלידה מהספורט הלאומי בישראל- כניסה לרחם ללא הזמנה! העוסקים בספורט הלאומי, אין להם גיל או מין, נשים וגברים, צעירים וזקנים כולם ישאלו אותך את אותה השאלה, תוך תפיחה ידידותית על הבטן "נו, מתי כבר תביאי לנו תינוקי חמוד?" על גווניה השונים. כולם כמובן מלאי רצון טוב, אך הרצון להעיף למישהו אגרוף מדויק לתוך הלסת משותף כמדומני לרוב קורבנות של אותו ענף הספורט.
אחד הנושאים שעניינו אותי יותר מכל בספר ואני מודה שהידע שלי בו שאף לאפס הוא נושא האימוץ. חלק מהדברים שקראתי זעזעו אותי עמוקות וגרמו לי לנבור באינטרנט רק על מנת להיווכח שאכן כך הדבר. האם ייתכן שגם בשנות האלפיים, החברה בישראל כל כך גזענית ומלאת פוביות? כנראה שכן, אם כי ראיתי גם שביבי תקווה לעתיד. נושא האימוץ גרם לי לתהות ביני לבין עצמי מה אני, שחושבת את עצמה לנאורה וליברלית, הייתי עושה אם הייתי בנעליה של "החמודה".

הספר קריא מאוד, קולח ולמרות הנושאים הטעונים שבו, מבטיח הנאה מהקריאה. הגיבורה נוגעת ללב ומעוררת הזדהות כבר מהרגעים הראשונים ומצאתי את עצמי צוחקת ואף מחככת את הידיים בהנאה ומספר עמודים אחר כך מזילה דמעה יחד איתה. זהו ספר ביקורים נהדר ואני רק יכולה לקוות כי הספר הבא יגיע במהרה אל המדפים.

מומלץ ביותר ולא רק לנשים!

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על כמה רחוק את מוכנה ללכת