ביקורת ספרותית על והזעם עוד לא נדם מאת אהרן אפלפלד
ספר טוב

---

"לפעמים יש לי רצון לקום ולקרוא, אחים יקרים, בני מלכים בסתר, אני יודע מה קשה לצאת מן העליבות אל המלכות, אבל מה לעשות ואנחנו מצווים לכך. " (עמ' 143)
נדמה כי זהו תמצית ספרו של אפלפלד, המסרטט ביד אומן את סיפור חייו של ברונו. גידם, אשר דווקא דרך חסרון ידו מנסה להיות קשוב לחבריו, להוריו, ואף לשותפיו. ניצול שואה, אשר השואה עיצבה באופן אחר את אישיותו. שוב אינו יכול להתיישב, שוב אינו יכול להסתפק בקיים, דורש הוא מבני ישראל שיהיו בני מלכים. סוחר, אשר לא בצע כסף הוא מבקש, אלא השבת צלם האנוש לבני אדם. שולח את זרועותיו ברחבי תבל ומנסה להביא גאולה לעולם. יהודי, אשר ספר אינו יודע, אשר לא יבקש לקרוא, אך מכיר הוא בכך שאת המותר שבאדם יש לבקש. אנו, היהודים; אנו, בני האדם; איננו יצורים עלובים, בני מלכים הננו.
זהו ספר שראשיתו חסרון, יעיד על כך הסגנון הרישומי והכמעט יבש בו הוא כתוב. אך לא בכך כלה הספר, מתוך נקודת מוצא זו, מתוך החסרון המובנה של מין האדם (או הגדם אצל ברונו), עולה הבקשה. אנו בני מלכים הננו, את רוחנו לא ישפילו, אנו מסוגלים למעשים גדולים. "אסור שהנסיונות המרים יפגמו בנו. אדרבה, הנסיונות חייבים להחזיר אותנו אל המקום שממנו נחצבנו. יש לנו נשמות המסוגלות למעשים גדולים."
אך כאמור, בקשה זו במהותה בקשה אילמת היא, ביטוי במילים אין לתת לה. מתוך השתיקה היא עולה, לא מתוך המילים. מרחבי הים והעולם הם המאפשרים את החיבור, לא חיבוקו החונק של העיר. "במקום שיש מילים יש מחיצה. אנחנו לא דיברנו ולא כתבנו, ומכוח זה עשינו מה שעשינו. אני לא מתכוון לומר יותר מזה."

» ביקורות נוספות של חזקי
» ביקורות נוספות על והזעם עוד לא נדם