ביקורת ספרותית על לנצח - בני האלמוות #1 מאת אליסון נואל
ספר טוב

---

אני עדיין המומה,
לא רק שאני קצת מבולבלת ומתה לקרוא את הספר השני אני גם ממש לא מבינה למה יש כאלה שאומרים שהספר לא טוב ונוטשים אותו בהתחלה.
יש לי חברה טובה, והיא נטשה את הספר בפרק שבע, מאכזב בהחלט כשמתחשבים בכל שלושים ושמונה הפרקים הארוכים.
הספר מספר על נערה ושמה אוור (EVER באנגלית) הספר כולל כמה בדיחות על השם שלה. היא בעלת כוחות על טיבעיים והיא מסוגלת לקרוא מחשבות ולראות הילות לאחר תאונה מצערת שעברה על משפחתה, היא מפחדת מהכוח ומסתתרת מאחורי קפוצ'ון ואוזניות. כשנער חדש מגיע לכיתה היא מתעלמת ממנו לחלוטין, למרות שהוא נחמד ומתחבר בקלות. הוא מנסה להגיע אלייה, היחסים בינייהם משתנים במהלך הסדרה מצידה של אוור, מתפלגים בין יחסים של התעלמות, פחד, בהלה, ועד אהבה עמוקה ורבת שנים.
אוור היא דמות עמוקה שאם חושבים שהייתם נכלאים למצב שלה, הייתם נוהגים בדיוק כמוה.
אליסון נואל המציאה לנו מציאות אחרת, מרהיבה יותר, שמגלה לנו לאט-לאט על בני האלמוות, על עולמם, ועל רגשותיהם.
הספר ריגש אותי כל פעם מחדש, מומלץ לכל אוהבי הפנטזיה.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על לנצח - בני האלמוות #1