ביקורת ספרותית על הכלב היהודי מאת אשר קרביץ
ספר מעולה

---

לפני מס' ימים, כשהעליתי את הספר בנושא שיחה קלוש עם אחד מחבריי והזכרתי את שם הספר "הכלב היהודי", החבר הגיב בצחקוק על שם הספר המעורר גיחוך, "איזה מין שם זה הכלב היהודי? נשמע ממחיש לגמרי את הרעיון הסיפורי יחד עם בוז כלשהו.." אולי זו הייתה הגדרה מתומצתת למדי.. אך הספר, שלא כהרבה ספרים, מצליח להמחיש באופן פנטסטי תחושות, אווירה, מצבי דמויות, אנקדוטות, מהמורות נפשיות, טירוף נפש, ולאו דווקא טירוף כזה שיש חושבים עליו כשמוזכר ספר "שואה", טירןף אחר- של בלבול, של קריעה ביו צידי המתרס. הספר מגיע לפיקים ורבדים לפחות 4 פעמים במהלך הסיפור.
בחרתי לצטט 2 קטעים חזקים מאד שלא יכולתי לשמוט את הספר מידי, לאחוז את הקולמוס הקרוב ביותר ולהתחיל לסמן, למתוח קווים רצופים תוך כדי המשפט ולהשתהות...

"אולגה יקירתי ומיטבתי. את היפה בנשים ולבך גדול מן העולם כולו, אך יהודי אני ולא אוכל להינשא לך"
"מה בין אלוהי הרוצחים לאלוהי הנרצחים?" הקשתה אולגה, "לי אין עניין בזה אף לא בזה. וגם לא אבין, מה לך כי תנהה אחר האלוהים אשר הניח לגרמנים להוביל את אחיך לכבשנים ולא מיחה?"

יהושוע (יש היאמרו הדמות הראשית מלבד כורש, הכלב) ממאן להנשא לאולגה, חסידת אומות עולם, אישה דשנה עם לב רחב שהמצב אליו נקלעה מדינתה גרם לה לפתח אתאיזם כלפי האמונה...

ציטוט נוסף שובה לב בו יהושוע מבאר לשומר הסף בגן עדן מדוע לכלב מגיעה דריסת רגל לשערי גן עדן:
"הכלב בא איתי!" גאווה ועוצמה שהן הרבה מעבר לחיים ולכאב עלו בעיניו ובקולו. "הכלב הזה חלק עימי את מלונתו בטרבלינקה. הוא מנע מזון מפי כדי לקיים אותי. יחד עם הכלב הזה צפיתי בתימרות עשן עולות מארובות הקרמטוריום ונושאות את אחי ואחיותי. הכלב לחם עמי בשורות הפרטיזנים ועם הכלב הזה הסתתתרתי במרתף טחוב במשך חודשים ארוכים. הכלב הזה אינו פחות יהודי ממני או ממך. עמנו עמו ואלוהינו אלוהיו- באשר אלך ילך. או ששנינו עולים או ששנינו נשארים."

אין דרך וצורך להמשיך להמליץ אחרי הקטע המובא.

מי שלא קרא- מומלץ בחום עז.

» ביקורות נוספות של סתיו :)
» ביקורות נוספות על הכלב היהודי