ביקורת ספרותית על מכוון הפסנתרים מאת דניאל מייסון
ספר לא משהו

---

"מכוון הפסנתרים" נופל לקטגוריה המוכרת מדי של ספרים כתובים היטב המתרחשים בעולם שונה ו-"אקזוטי" שאין בהם טיפת עניין או אישיות מבדילה. חבל. חבל מאוד.

"מכוון הפסנתרים" הוא ספר קצת טפל, חסר טעם. הוא ספר שטחי ודי אדיש. דניאל מייסון מתבסס על כתיבתו היפה והאלגנטית לשמר את הסיפור, אבל זה לא מספיק. הדמויות לא מתפתחות למשהו שאפשר להתחבר אליו, ואין כל כך אחיזה ברגש מוצק שימשוך את הקורא לעומק הספר.

הצד ה-"אקזוטי" של הסיפור נחמד, אבל לא מפתיע במיוחד ולא הכי מקורי. מייסון בולט בפיתוח עולמו, דווקא, ולמרות הסביבה הכבר מוכרת (אסיה המזרחית, תרבות שונה אך בכל זאת מפותחת, נשים יפהפיות ומקסימות, וכו'), ההיסטוריה שלו מושכת ונותנת לסיפור מימד עניין נוסף.

אין משהו שגורם לכך ש-"מכוון הפסנתרים" יהיה ספר רע, במיוחד. זה פשוט ספר חסר אישיות ועלילה חזקה. דניאל מייסון כותב יפה, והאווירה של הספר מאוד מוצלחת. אבל בסך הכל, קשה להשלים עם כך ש-"מכוון הפסנתרים" הוא ספר קצת איטי וריק.

לא ספר רע בכלל, אבל לא מספיק בולט על מנת להמליצו.

» ביקורות נוספות של ביבליו
» ביקורות נוספות על מכוון הפסנתרים