ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 ביוני, 2012
ע"י ביבליו
ע"י ביבליו
יחסית לרוב ספרי שואה או מלחמת העולם השנייה, לספר "הגשר הנסתר" יש מה להוסיף. ג'ולי אורינגר, כרבים לפניה, בוחרת להציג סיפור המבוסס על קורות משפחתה, אך הפעם יש טוויסט מרשים - הסיפור הינו מקורי ולפי כך מעניין יחסית. אך אין מה לומר - כספר בסך הכל, "הגשר הנסתר" רחוק מאוד מלהיות ספר טוב באמת.
אחת הבעיות המרכזיות בספר הוא אורכו. לא רק ש"הגשר הנסתר" ארוך מאוד, אלא היה גם יכול להתמודד יפה מאוד אם היו גוזרים ממנו כ-300 עמודים. אורינגר מספרת את סיפורה בעודף מילים - זה סוחף את הקורא, אבל הרוב מיותר. והחטא הרציני יותר נמצא בכך שבמשך כל 700 עמודי הספר, לא הצלחתי להתחבר כמו שצריך עם הדמויות. הסיפור עניין אותי (ליתר דיוק, העולם והמסגרת עיניינו אותי...), אך לא מצאתי בתוכי שום קשר עם הדמויות, שכולם די התערבבו אצלי בראש.
אבל מה? למרות הסיפורים הלא-מעניינים וחסרי הטעם, למרות הדמויות השטוחות, למרות צירופי המקרים וכמות הדרמה שנכנסת לספר הרחב הזה, יש בו משהו מיוחד. הדגש על יהדות הונגריה מפריד את "הגשר הנסתר" מרוב ספרי שואה, כמו כן התיחסות לנושאים כמו ה"סטרומה". בכל זאת יש כאן משהו ייחודי.
האם זה יספיק כדי להמליץ על הספר? כן ולא. לקורא שאינו רוצה להשקיע את הזמן בספר שכתוב בסגנון מפורט מדי, או ספר שבכל זאת אינו שובר את חוקי הספרות, או קורא שמחפש דמויות קצת יותר מפותחות, לא אוכל להמליץ על "הגשר הנסתר". מצד שני, אוהבי ספרות שואה, ספרות סוחפת וארוכה ומעמיקה (למדי), ואוהבי ספרות עשירה יהנו מאוד מ"הגשר הנסתר". אפילו קוראים שנמאס להם מאותו סיפור שוב ושוב ימצאו כאן כמה פנינים קטנים. אני במיוחד יכולה להמליץ על הספר למעוניינים בתולדות יהדות הונגריה.
בסופו של דבר, ספר שלצערי לא תמיד איכותי במיוחד, אך בכל זאת ספר מיוחד ולפעמים אפילו מרתק. תשקלו ותחליטו בעצמכם.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
