באוקטובר 1886 מקבל אדגר דרייק בקשה מוזרה ממשרד המלחמה הבריטי. עליו לעזוב את אישתו ואת חייו השקטים בלונדון, ולנסוע לג'ונגלים של בורמה, שם עליו לתקן ולכוון פסנתר כנף נדיר בעל חשיבות אסטרטגית לאימפריה הבריטית. הפסנתר שייד לאנתוני קארול, רופא צבאי, ששיטות השכנת השלום הלא - שגרתיות שלו הביאו לשקט זמני במדינות שאן הדרומיות, אך גרמו לתהיות ולתרעומת בקרב מפקדיו של הרופא. במסעו דרך אירופה, הים האדום, הודו ולתוך בורמה, אדגר נפגש עם חיילים, מיסטיקנים, נוכלים וגם עם אישה חמקמקה לא פחות מקארול, הרופא הצבאי. במצודתו של קארול, על גדת נהר נידח בבורמה, אדגר נפגש עם עולם מסתורי ומסוכן הרבה יותר מכפי שיכול היה לדמיין... מכוון הפסנתרים שולח את הקורא יחד עם גיבורו למסע מסתורי של אורות וצללים אל ארצות רחוקות, ואל תוך הנפש פנימה, וכל זאת בסיפור סוחף, לירי לעיתים, חושני, שאינו מניח לקורא להניחו מידיו. דניאל מייסון הוא בוגר אוניברסיטת הארוורד בביולוגיה. הוא בילה שנה בחקר מחלת המלריה בגבול שבין תאילנד למיאנמר (בורמה), שם כתב את חלקו הגדול של "מכוון הפסנתרים", כעת הוא חי בסן פרנסיסקו, שם הוא לומד רפואה. "כתיבתו של מייסון יוצרת תחושה של חלום, שבו כל תמונה, צליל, טעם ותחושה, מכשפים את הקורא." (לוס אנג'לס טיימס) "מצוין." (ניו יורק טיימס) "מזכיר את הספרים שקראנו בילדותנו, מתחת לשמיכה, לאורו של פנס." (USATODAY)...

איזבל גדלה בכפר נידח, בחבל ארץ שחון ושומם. כשהבצורת, השחיתות והמלחמה מגיעים אל פתח ביתם, יוצא אחיה האהוב, איזיאס, אל העיר הגדולה כדי לנסות למצוא שם את מחייתו. לאחר ששום ידיעה אינה מגיעה ממנו, שולחת המשפחה את איזבל לצאת בעקבותיו. כאשר מגיעה איזבל אל העיר הגדולה, היא נשאבת אל תהומותיה, אל סיאובה ואל האיום המתמיד הטמון ברחובותיה. היא צוללת אל מעמקי העיר האפלה הזאת ובליבה משאלה אחת ויחידה - למצוא את איזיאס. דניאל מייסון מתאר ביד אמן, בלשון פיוטית, באמפתיה וברגישות את מסעה המפרך, אך הנחוש והאצילי, של איזבל. זהו סיפור על אהבה עמוקה ואילמת של אחות לאחיה, וזהו גם סיפורם של מהגרים קשי יום המגיעים בחוסר כול אל העיר הגדולה והאכזרית. ...