“אהבה גדולה ורגישה בין סב לנכדתו, מתנהלת על רקע מלחמה ואיחוי קרעים אחריה, היא תמצית הסיפור אשת הטיגריס, המסופר באמצעות אגדה וריאליזם השלובים זה בזה בצורה מעניינת ומיוחדת .
אשת הטיגריס של טאה אוברכט הוא סיפור שבמוקדו אגדה משפחתית על יחסים שבין חייה טורפת ומאיימת לאדם, המתקיימים בחברה מסורתית בתוך טבע ונוף הולך ונעלם. כשחשבתי על הסיפור המיוחד הזה צץ לפתע בעיני רוחי סיפור ששמעתי ובאמצעותו ניתן להבין את המשמעות של אגדה ומיתוס בעולם של מציאות משתנה. גיסי משמש כרופא בכפר בדואי בגליל, יש לו פציינט זקן מאוד, כפוף הנשען על מקלו, אך בריא יחסית לגילו ומתגורר בתוך מערה בוואדי יחד עם עדר הצאן שלו. מספרים שהרג את הנמר הגלילי האחרון, הסיפור הזה הוא אולי אמת, או בדיה, אבל אין ספק שהוא מיתוס לעולם הולך ונעלם, כזהו הסיפור אשת הטיגריס המסופר על חברה כפרית, בנופיה היפים של יוגוסלביה והמדינות שלהן התפרקה. הסיפור על הרועה שלנו מחבר אותי לגבור הסיפור, ילד רועה צאן שקיבל במתנה את ספר הג'ונגל, ובבגרותו הייה לרופא נאמן למטופלו, אוהב אדם וחיות.
נטליה הנכדה, רופאה צעירה יוצאת לארץ שכנה שבעבר הייתה אויבת בכדי להביא חיסונים לילדי בית היתומים שבו היא עובדת בשליחות ומתוך הזדהות עם סבא שהייה בעצמו רופא. מסעה מקבל תפנית כשהיא מקבלת הודעה על מות הסב. נטליה מנסה לגלות פרטים על חייו ומותו המסתורי באחרית ימיו כאשר חלה במחלה ממארת ויצא למסע האחרון של חייו .
במהלך מסעה בוראת נטליה את דמותו של סבא באמצעות שילוב של מציאות עם אגדות. תחילתו של מסע הזיכרון הוא לילדותה שלה, הטיולים המשותפים עם הסב לגן החיות בכדי לצפות בטיגריס ולשמוע את סבא קורא לה קטעים מספר הג'ונגל. סגירת גן החיות בעטיה של המלחמה מהווה סיומה של ילדות תמימה. סיפור הטיגריס הוא גם אחת מהאגדות של הסב, בילדותו במהלך מלחמת העולם השנייה ברח טיגריס מגן החיות ובבריחתו הוא הטיל פחד על כפר שלם, רק אילמת חרשת, אישה ילדה, ניהלה עם הטיגריס יחסי קירבה וגרמה לתושבי הכפר לחשוד כי היא אהובת הטיגריס. האגדה השנייה היא על האיש בן האלמוות המסרב למות, איתו התערב הרופא על ספר הג'ונגל .
אשת הטיגריס מתכתב בצורה חכמה עם ספר הג'ונגל, מהווה משל לאנשים כטורפים ונטרפים, מספר באופן רגיש סיפור על אנשים בטבע, על אנשים במלחמה ובפוסט מלחמה, עוסק באהבה, מוות, וחמלה, משלב מציאות ריאלית עם אגדה, מרגש באופן שהוא מציג את עוצמת האהבה בין סב לנכדתו .
הציון שנתתי לספר המעניין הזה הוא רק טוב, מבחינתי החלק הראשון הוא איטי, וחייבים להיעזר בסבלנות בכדי להיכנס לעלילה, בהמשך לצד החלקים הכתובים בצורה טובה וזורמת יש בספר מספר קטעים מתים, כבולענים הולכים בהם לפתע לאיבוד, למרות מגרעותיו הספר טוב. קריאתו חיזקה בי את הרצון לבקר במדינות הבלקן .”
![עטיפת הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczEvMTA3MDYuanBnIiwiZWRpdHMiOnsicmVzaXplIjp7IndpZHRoIjozODQsImZpdCI6Imluc2lkZSIsIndpdGhvdXRFbmxhcmdlbWVudCI6dHJ1ZX0sInRvRm9ybWF0IjoiYXZpZiIsImF2aWYiOnsicXVhbGl0eSI6NjB9fX0=)
