|
|
|
1.
|
|
על מה חולמים שלושה חיילים צרפתים בשעות הבוקר המוקדמות, המקפיאות, של 11 בנובמבר 1918, יום חתימת שביתת הנשק שעליה עדיין אינם יודעים דבר?
פייר, בנו של נוטריון מפריגור, לודוביק, בן למשפחה קשת יום מאזור הקתר ההררי שהפך למורה בכוח רצונו, וז'אן, פועל פריזאי, ודאי לא היו נפגשים לעולם בנסיבות אחרות. שלושה גברים שנזרקו לגיהינום של מלחמת העולם הראשונה, ונאחזים כלאחר ייאוש בזיכרונות מחייהם הקודמים כדי שלא לשקוע במציאות האכזרית. בעיניים עצומות, בשוכבם יחד בבור מופגז, הם נזכרים בשעות שלווה מוארות, ומעלים על נס אהבה, שמחת חיים, געגועים ותקווה.
הפקודה אכן מגיעה לבסוף: הפסקת האש תיכנס לתוקפה בשעה אחת-עשרה! בשעה שהם קרובים כל כך לשחרור, מדמיינים פייר, לודוביק וז'אן את תגובת נשותיהם האהובות, ילדיהם וכל מי שממתין להם וישמח ודאי על שובם. נותרו רק עוד כמה שעות להחזיק מעמד, והחיים יהיו יפים כל כך... כמה שעות - נצח - שבו ישחק הגורל את משחקו.
בוקר על פני האדמה אינו סיפור על מלחמה. הוא סיפור על ילדות, אהבה, כמיהה לאושר, סיפור על טרגדיות החיים ועל נסיהם. בדרך מעודנת, אמינה ונוגעת ללב פורש לפנינו סיניול את עולמם העשיר והמרתק של שלושת החיילים ושל נשותיהם, בד בבד עם מוראות המלחמה, ובכך מעצים את תחושת הפגיעות האנושית ומדגיש את האבסורד המוחלט שבמלחמה....
|
|
2.
|
|
"זה היה בטרם החיים נשאו אותנו,
בטרם הבנתי באמת מה התרחש שם,
בסוד העצים, במלמול המים, בבושם העשבים
ובאותה ילדות זוהרת שכה הפעימה את לבי..."
אי קסום לחופי נהר הדורדון. עולם פיוטי ומסתורי של מים, מקום מפלט שנועד לחלומות. שם חיים בבועה של הרמוניה באסטיין ובני משפחתו. הנהר והמים הם היקום שלהם, גן-עדן שמפרנס אותם ושובה אותם בכשפיו יום אחרי יום.
עולם שהמלחמה אינה מצליחה להפר את השלווה והנועם שבו, אך למרות הכול הוא מתפרק אט-אט כשהאסונות מכים במשפחה האוהבת בזה אחר זה, וכל שנותר הוא זכרון האושר של ילדות נצחית.
זהו סיפור אוניברסלי שנכתב ברגישות, ביופי נדיר ובגעגועים על הזמן הממהר לחלוף, ועל המעבר האכזרי מן הילדות אל הבגרות....
|
|
