• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בלשי הפרא

בלשי הפרא

מאת רוברטו בולניו

הביקורת של אורי רעננה

תמונה של אורי רעננה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
1.0
בלשי הפרא

בלשי הפרא

מאת רוברטו בולניו

הביקורת של אורי רעננה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
תמונה של אורי רעננה
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1998
סדרה:ספריה לעם #634
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
zooey glass
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“בעוד שפה מפטפטים על חוק הסופרים -בעד ונגד- ועל דירוגים ועל קיטלוגים -סתם ספר טיסה, לכל היותר שלושה כ”

8/14
ביקורות על בלשי הפרא
הבאה
רוני
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

ספר מוזר
הספר כתוב בצורה פלצנית. יעני אינטלקטואלית. אבל בפועל, סמים סקס ולפעמים אלימות הם לחם חוקו.
בדרך עוד מתפלספים על מבנה של שיר.
קופצים ממקום למקום וחוזרים לאותם תאורים. יש מקומות שמשפט נמשך 3-4 עמודים. ולאחר שגומרים לקוראו שואלים : נו טוב זה כל מה שרצית לאמר?
אני מחפש נקודות אור ואני מסכים לקטע אחד בכריכה האחורית( בשינוי קל), רצוי כי הספר הזה לבדו יקנה חיי נצח לכותב, אחרת הוא יקצר את חיינו.
די מספיק עם פלצנות אידאולוגית, בוהמית, מין "כאילו" מעמיקה.
אלו שלא מאמינים לי מוזמנים לקרוא את ארבעת הפרקים הראשונים, להניח את הספר, ולחשוב מה הם רכשו ממנו.
אני בעוונותי , נתתי כבוד למבקרים שעל הכריכה וקראתי עד הסוף בתקווה כימשהו יאיר בטישטוש שהספר מביא.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של טניונה
טניונה
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של Z_the_RED
Z_the_RED
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של cujo
cujo
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של חמדת
חמדת
7קוראים|גיל ממוצע62|71%נשים

על המבקר

תמונה של אורי רעננה

אורי רעננה

ותיק
חבר מזה 16 שנים
951 ביקורות•30 נבחרות•6,487 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אורי רעננה
אורי רעננה
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות951
ביקורות נבחרות30
לייקים שקיבל6,487
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת373ספרות מקורית206מתח ריגול והרפתקאות72

דיון על הביקורת

4 תגובות
חמדת
חמדת•לפני 14 שנים

salvatore-חולקת על השקפתך . כל השמות

המפוצצים שהזכרת והם מוכרים לי ,כבודם במקומם מונח ,אבל דעתי כקוראת היא בדיוק שווה להם .אין לך מדדים אחרים בקריאת ספר חוץ מאשר הנאה וזיכרון טוב ממנו . והוא מאכזב מאוד .עוד פלופ שההוצאה צריכה להוציא את הכסף שהשקיעה בהוצאתו.
Salvatore_P
Salvatore_P•לפני 14 שנים

לא מסכים עם אף מילה

פשפש קטן כמוני לא יבוא ויגן על בולאניו. יש את הניו יורקר, הגארדיאן, הארץ, ניר ברעם, טל ניצן ואריק גלסנר שיעשו את זה במקומי, אם רק למנות חלקיק מהשמות שאוהבים אותו. במקום זה אני אתן הערה כללית על ביקורות ספרות: אם אתם לא אוהבים, זה בסדר גמור. תכתבו שאתם לא אוהבים. אם אתם מתכוונים להשתמש במילות תואר בשביל לכתוב עד כמה הסופר אידיוט, אל תתפלאו שמישהו ישתמש במילות תואר דומות, יום אחד, בשביל לתאר את הכתיבה שלכם. אחרי הכל מילות תואר הן מילות תואר, והמקלדת סובלת הכל. אם אתם לא אוהבים, לפחות תנסו להיות אנליטים.
ש
שמרית•לפני 14 שנים

וואו, תודה שעצרת אותי

היתה כתבה על הספר באחד המוספים של סוף השבוע, קיבלתי רושם חיובי והייתי בדרך לקנות אותו...
חמדת
חמדת•לפני 14 שנים

אורי -אני קוראת אותו עכשיו

ונמצאת בתוך ה-ארבעת הפרקים הראשונים ,ואמת דיברתך עד כה . מי שקרא את הביקורות על הספר יכול לחשוב שמדובר באיזה מאסטר -פיס ,כנראה שנתת לי עוד דחיפה להחליט שלא לסיים את הספר ,כי חבל על זמני היקר .
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אורי רעננה

אהבה בשש תיבות

אהבה בשש תיבות

מיכל בראון

ספר רב תחומי על משפחה בסיסי של גיבורנו דניאל בון-הבן, אנטון האב והגורם המסובב את התהליכים הוא האם.
זוהי מערכת סגורה של יחסים תלות, של כל אחד מהגורמים, שיוצרת משקעים במיוחד אצל בון. מערכת זאת עטופה אצל בון ביכולת לקישוריות והתקשרות ישירה שבסיסה אינו בעל ציפיות לטווח ארוך.
ועדיין חלונות פתוחים וקשרים נוצרים. וכמו במנהרה, על ידי שני צדדים. בון ואביו, בון ואימו בקשר וירטואלי, ובון וויוויאן: אשה דינמית, וחודרת מבט ותבונה.
הספר כתוב כמו מוזיקה בעוצמות שונות. במהלך הקריאה, נפרמת לאט לאט ובצורה רגישה , מערכת אילוצים ומגבלות שבון כפה על עצמו.
הקריאה הפכה אותי שותף אמפטי לגיבור, בלי קיטש שיכל לסתום את נימי ההבנה והמסרים שהספר נותן.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנהר הקפוא

הנהר הקפוא

אריאל לוהון

קראתי את הספר בהנאה מרובה , למרות הסתייגות יחידה.
מדובר בתקופה "עוברית" בחיי ארצות הברית המתהווה. עדיין מותר להשמיד ילידים, והמשמיד הופך לגיבור וממונה ל.. שופט. בתקופה זאת, שניתן לראות בה מעצבת את עצמה לדורות הבאים, לשופט דרגות חופש בקבלת החלטות, ויכולת לעבור כהרף עין מתפקיד זה לתובע או עד.
הדיונים מהירים, והמעבר מהירארכיה אחת לגבוהה יותר, מהירים. גם שיטות החקירה הן פשוטות, ולכן גם מערכת הצדק והקהל שמגיע למשפט אם זה בפאב או במקום דומה, סמכות להביע את דעתם.
כשאני כותב שורות אלו,עולה בי תמיהה איך התפתח תהליך מופלא של מערכת מסודרת ומאורגנת כמו זו הקיימת היום.
בתוך מערכת זאת יש ערכים. במרבית המקרים ברורים כמו זכות הקניין ואחרים. בכל מקרה חברות והריון טרום נישואין, נחשבים לניאוף וחרפה. אפילו אם הזוג מתחתן מיד. במקרים אלו שולם קנס קבוע, למדינה??
הסיבוך מתחיל במקרים של אונס, שאין בן זוג מוכח, או במקרה הגרוע יותר, אחד האנסים הוא השופט.!!!
שם הנאנסת חיה בבושה גם אם תתלונן על האנס.
ציר העלילה מאויש על ידי מרתה ואפריים, שלמרות שנות הנישואין הרבות, עדיין נוהגים כזוג צעיר. אפריים עשה לעצמו חיים קלים ומשתמש בפסוקים של "שיר השירים" על פי המקור, או בהתאמות קלות כתבלין לביטוי אהבתו.
מרתה היא מיילדת, ומרפאה בצמחי בר, פסיכולוגית לעת מצוא, ובעיקר יזמית חברתית.
מכאן מובנת מעורבותה בכל ההיבטים של חיי הקהילה, וביניהם חקירת מקרה רצח ואונס.
מכאן אני ממליץ לקוראים להתרשם בעצמם מהספר.
הכתיבה בספר היא יפה, תיאורית ודינמית. היא אינה מחמיצה פרטים חשובים, ומביאה את האווירה של המקום, הריבוד החברתי, וקשיי החורף שהופך את המקום לנהר קפוא.
הבעיה היחידה שמצאתי בו היא שהדינמיקה ומקצב הספר "מואטים" במקומות מסויימים על ידי פירוט יתר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

אהבתו היפה מכול של דון ז'ואן

ז'ול ברביי ד'אורווילי

ספר טוב מאוד בחלקו הסיפורי ומצויין בניתוח המנגנון הפסיכולוגי הנשי כפי שמתואר בספרות, ובגישת פסיכולוגים שונים כמו לקאן או פרויד.

הספר מביא שני תהליכים שמשלימים אחד את השני:
- רצונה של אישה אצילה להינקם בבעלה על ידי ירידה לזנות בצורתו השפלה ביותר.
- וידוי של בתה הקטנה, שמזעזע ומציג לאישה את המחיר שמשלמים בגישה זאת.
ספר קצר עם סגנון כתיבה מעודן, ונוגע ללב.

כאיש שאינו מודע לגישות הפסיכולוגיות בנושא זה, הזדעזעתי בתחילה מהמהלך ה"אמיץ" של האישה.
והנה באה ענת רונן ומקשרת את הרכיבים הללו לסיפורים כמו זה של "כרמן". עד היום זיהיתי את כרמן כחלוצת השחרור הנשי, והנה להופעה הראשונה שלה כאישה שהיא קלה כפרפר באהבה, יש משמעות נשית שראוי להעמיק בה.
הוא הדין בספר "סיפורה של O" ואחרים.
כדאי לקרוא את הספר.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
ילדי המבחנה

ילדי המבחנה

יהושע (שוקי) דור

ספר זה גרם לי לחוסר שינה ויום שלם של קריאה עד שסיימתי אותו.
נושא ילדי מבחנה או השתלות חוץ גופיות על כל צורותיהן, יכול להיות חבילה קשה לעיכול. וכאן השכיל הכותב להביא את התהליכים, כשהם שזורים בהיסטוריה האישית שלו על גווניה.
מזלו של פרופסור יהושע דור דומה קצת לגלישה על גלים. לתפוס את הגל בהיווצרו, ולרכב עליו לכל אורך הדרך.
במקרה שלנו הכותב חווה את התחלת המחקר, ולווה אותו תוך בניית מרכז מפואר לנושא במרכז הרפואי בשיבא.
הוא הבין כי ההפעלה וההגעה להישגים מותנית בהעמקת התודעה בציבור, ואפילו קבלת היתרים מרבנים אורתודוקסיים וחרדים.
ואפילו רומן אפלטוני עם אדווינה, חוקרת מעולה, מוסיף תבלין. בצד תהליכים של ניסוי ותעייה.
הישירות והכנות בכתיבה מתבטאים בהבאת תחרויות בין קולגות לא דווקא לעבודה הישירה, אלא של טרמפיסטים כמו פרופסור משיח, שקופצים בראש, בסוף תהליך מורכב וארוך, וכל מה שנותר הוא להוליד את התינוק בלידת חתך.
הספר מביא תהליכי הקפאת זרע, ביציות ואף עובר.
הסיפור של קיוון כהן, מרגש במיוחד, ואותו אשאיר לקוראים.
לא נתתי ציון מרבי, כי חלק מהאפיזודות דורש ניכוש, אבל אין בזה לפגום מהערך המוסף שספר זה נותן לקוראיו.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
הנאום הריק

הנאום הריק

מריו לבררו

תמיד תהיתי מהוא אקזיסטנציאליזם, והנה בקריאת ספר זה התגלה לי סוד הפלצנות.
עליך לכתוב נשגבות על לא כלום!!!
למשל, אני והמוחק (אם יש דבר כזה היום), ויחסי אל ... הממשלה, אפשר גם שואה, או כל דבר אחר.
אם אצליח להגיע ל 172 עמודים, אהיה מקובל על החברה הגבוהה ואולי יצטטו אותי, בפגישות קוקטייל.
למשל:" מצב המוחק מול דף ציורי ילדים מעלה שאלה משפטית ובעיקר אתית.."
יכמו שאמר הילל הזקן " ואידך זיל שלים.." והתרגום " ומכאן צא ולמד.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
סרטי מרקורי מציגים

סרטי מרקורי מציגים

אנתוני מארה

לעתים יש ספרים שקריאה בהם יוצרת רצון לטעום את תוכנם לאט לאט.
כזהו הספר הזה.
כמות מטבעות הלשון , התיאורים הישירים והסמויים בו, עצומה. וכל התעמקות בו מביאה עוד תובנות.
להלן כמה דוגמאות:
"איפה הכלא?" שאלה מריה.
"אני חושבת שהכל כאן כלא."
כל מקום שאליו מריה הסתכלה החזיר לה מבט מאשים.
או, לאחר רעידת אדמה ליד האטנה:" הנחשול בלע ערים שלמות .. ופלט אותן כמעלה גירה .... סביב סביב , יצורי ים משונים טבעו באוויר".
וקטע אחרון :( מעיתון) "סיניורה אוגוסטינו. אי ספיקת לב."
"יש אנשים עם מזל" אמרה אנונציאטה. .... " הלב שלי הפסיק לספק כבר מזמן, ואני עדיין פה"
והנושא, קצת מתאים לתקופתנו, ערב מלחמת העולם השניה, נקבעת ועדה בארה"ב לצנזור סרטים, וספרים לא ראויים. יש צנזורה, ומתפתחות טכניקות לעקוף אותה.
ספר רב שכבתי מענין ומרתק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
דלת אמות

דלת אמות

יערה ענבר

אודה ואתוודה כי כמעט ולא קראתי ספר זה.
איני דתי ולא, כל שכן, חרדי. ההתעמקות בתלמוד נראתה לי , עד לקריאת ספר זה, טובה לחרדים. נתקלתי בפרשנות "משפטית" שניתנה על ידי רב לסוגיה מסויימת, והוקסמתי מהמתודולוגיה שלה.
ומצד שני , אמרתי לעצמי, " נו, זה כל עורך דין להטוטן יכול לעשות".

הפעם גיבור הספר הוא פרופסור לתלמוד, חילוני במוצאו, וחילוני כיום, שמדבר על ערכים אנושיים המצויים בתלמוד ויחס הרבנים אליהם.
אחד מהעיקרים שמוזכר שם הוא קידוש ומתן מקום למחשבות שיוצרות מחלוקת או "איפכא מסתברא" שנדרשה בשביעי לאוקטובר, ולא הייתה. ויש עוד דוגמאות.
בטרם תידרשו ללבוש קפוטה ושטריימל, אומר כי הדברים שנאמרו לעיל, הם במסגרת הסיפור.
עיקר הדברים הם ביחסים במשפחה, שמובילים לגירושין של ההורים, והשפעתם על התפרצות שקט והסתגרות קטטוניים אצל הבן. נ(ו)חם שמו.
הפורקן של הבן הוא בצילום, ובזה הוא מבטא את עולמו הפנימי.
היחסים במשפחה דינמיים ומרתקים, אנושיים כל כך, בכל הקליפות שלהם. אלישע האב שמנסה להתקרב לנחם אבל חסר כלים, לילי האם עם יכולות מעשיות לא שימושיות, ומעגלי המשפחה המורחבים. בל נשכח את פוקוס, כלב רחוב , בעל תבונה ואינטואיציה שמשמן את העלילה.
ספר כתוב בכישרון, שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
בוגדת נאמנה

בוגדת נאמנה

אולסיה קנטור

השאלה שהספר מעלה היא כיצד לשרוד במנגנון דיקטטורי ש"מתפרנס" מהלשנות, הפחדה בשיטות שונות, ותקיפת יצר ההשרדות הטבעי של האדם.
המקום: רוסיה הסובייטית עם מנגנוניה ה"משוכללים" בצורת העלמה של יחיד או קבוצה, זריעת אי אמון בין ה"אזרחים", ובעיקר ניצול הכוח להטבות אישיות.

על הקרבן להחליט אם ל"שתף" פעולה, ולקבל מטריית הגנה, או להצמד לעקרונותיו ולקבל את העונש המתאים.

כך היא סופיה שאביה נעלם ביום אחד, ומשפחתה יוצאת אל היער לחיות בצד הפרטיזנים.

סופיה אינה מוותרת על מטרתה למצוא את אביה ולדעת מה קרה לו. היא מקריבה גם את גופה לצורך הענין, לאו דווקא בקהות חושים.

הסוף מפתיע אך הגיוני. וזאת אני ממליץ לקוראים לחוות בקריאת הספר.
העלילה דינמית קצבית ומעניינת.
שווה קריאה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה
מפקד השדה הגדול מכולם

מפקד השדה הגדול מכולם

אלישיב שמשי

נכנסתי לספר זה מכמה טעמים.
א. דמותו של יגאל אלון בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, היא מוחמצת. זאת לדעת חוקרים רבים. פשוט הוא נפל ברשתו של בן גוריון, ולא קיבל את המגיע לו כשהדמות המקבילה היא משה דיין.
ב. אלון זכה לביוגרפיה מפוארת , כתובה על ידי אניטה שפירא שכל מה שאני יכול לעשות זה לגרוע מעוצמתה.
כשקראתי את הביוגרפיה שכתבה שפירא, הרחתי את הטבונים בכפר תבור כיגאל גדל שם עד למעבר ללימודים בבית הספר כדורי.ואילך.

מאידך, אלישיב שמשי הוא היסטוריון צבאי, אמיתי ( לא כמו כמה פיברוקים מפוארים על מלחמת השחרור). וככזה, הוא מרים עיניו אל המכלול. לדוגמה ספרו "היכן אני נמצא לעאזאזל" , על טעויות ניווט בקרב ומשמעותן.
הוא אינו מחליק בעיות מחד, ואין הוא כותב להביא לגיליוטינה את מושא הדיון שכשל או ההיפך.
אלישיב סיים את הצבא כאוגדונר, ואני סיימתי שירות מילואים עם אותו צוות,בתפקיד נהג טנק עם אותו צוות אורגני,( צוות בריבי), בכל המלחמות. ואני עוקב אחר ספריו.
בספר זה משתדל אלישיב להציג את יגאל אלון מההיבט הצבאי , הטקטי והאיסטרטגי. כיצד התפתחה אצלו הדמות של המפקד שלוקח אחריות לטעויותיו ולאלו של פיקודיו. כיצד הוא הבין נכוחה את הביטוי "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וזאת באמת, במקרים רבים, במצב של "מעטים מול רבים".
אלישיב מצליח להביא את הקרבות ומורכבותן הן מנושאים איך להפיק יותר מהכוחות העומדים לרשותו, טקטיקות, הגישה העקיפה ועוד ועוד.
שלא כמו בספריו האחרים, חסרות כאן תמונות, ובעיקר מפות או תצ"א. השימוש בשמות הישובים הערביים המקוריים, צפוף מדי והקשה על הקריאה הרציפה.
מצד שני ניתן לראות צבא צעיר, ללא משמעת. לא אחת , מג"ד מחליט לסגת, מבלי לדווח על כך למעלה, כי ירו עליו מספר כדורים, החליט כי האוייב חזק יותר וכהנה וכהנה.
אותם מגדי"ם, ואחרים לא הבינו כי הכוחות האחרים תלויים בהם.
ובתוך כל הקרבות היו נצחונות, לעתים עם הרבה מזל.
בתוך הסיפור עולה הפוליטיקה.
יגאל אלון מתבקש לאייש תפקידים ברמות שונות. והנה הפלא ופלה, נבחרו רק אנ"ש, אנשי פלמח, קיבוצניקים. לא נבחר איש ( למעט מיקי סטון), לתפקידים אלו .
איך אומר אהרון ברק " חיפשתי , אבל לא מצאתי."
איך אומר אחי שהיה בצוות של התותחים שהבעירו את שדות החיטה ליד הדגניות ועצרו את הסורים במלחמת השחרור: עצרנו אותם יחד , הקידום היה לפי הקיבוץ.
גם כשצריך לספר לבן גוריון על הכשלונות בלטרון, נשלח בסוף רבין לבשר לו.
( למה זה מזכיר לי משהו באוקטובר?)
יצאתי בהרגשה כי בנושאים אלו ( מינויים, ודיווח לדרג בכיר), עדיין אנחנו מכים על אותו סדן, אולי עם פלפון ולא בג'יפ מקרטע.
ולבסוף כותרת הספר:
מספרים על נח( מהתיבה), כי היה צדיק תמים לדורותיו. והשאלה אם זה לדורו , או היה גדול מכל הצדיקים.
כותרת הספר בומבסטית. :... "הגדול מכולם?"
אני מזכיר למחבר הספר, אלישיב שמשי כי גם הוא מכיר אוגדנר שריון בשם מוסה פלד, שהציל את רמת הגולן, וזאת בפיקוד שקט ומבין.
האחרון זכה להיות מונצח על הקיר בווסט פוינט בארה"ב, כ.. אחד ממפקדי השריון הגדולים בהיסטוריה. ואל יהיה זה נקל בעיניכם.
נ.ב
שירתי ביום כיפור תחת פיקודו, אמנם כחפ"ש- עגלון של טנק.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי רעננה

ביקורות נוספות על "בלשי הפרא "

בלשי הפרא

בלשי הפרא

רוברטו בולניו

מהמם, מסחרר, מפתיע, מקורי, מעורר השראה. הרפתקאותיהם המופרעות וההזויות של קבוצת משוררים אוונגרדיים, או מעין רומן אוטוביוגרפי של בולוניו, שמופיע בספר כארטורו בלאנו. על ספרות, על שירה, על ממסד ספרותי, על חופש מוחלט והמחיר הגבוה שהוא גובה

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אמורפי
בלשי הפרא

בלשי הפרא

רוברטו בולניו

ספר מרהיב! אחת מחוויות הקריאה המעניינות ביותר שהיו לי, ובוודאי, אחד מן הספרים המוצלחים שקראתי.

"איש אחד מתחיל ללכת ביער...והאיש הזה הולך ופוגש חמש מאות אלף גליסאנים (צ'ילנים) שהולכים ובוכים. ואז הוא נעצר ושואל אותם מדוע הם בוכים. ואחד הגליסיאנים נעצר ואומר: 'כי אנחנו לבד ואיבדנו את הדרך' "

סיפורו של זרם אבוד ושולי בפיתוליה האינסופיים של היצירה המקסיקנית המודרנית. עדויות משוררים לעולם שהוא חלום, או עולם שהיה או עולם שגווע או שמא עולם שמעולם לא התקיים.
השירה, האמנות ועולם התרבות כולו רק נותנים במה לכתיבתו הקולחת של בוליניו לתאר את מציאות הנפש העגומה של דור אבוד ונאבד ושל כל נפש באשר היא.

זוהי ספרות מודרנית משובחת במלוא המובן. מבנה הספר, המתחלק לשלושה חלקים דרמטיים למדי, עיצוב עלילתי לא מסונכרן וסיפורים אישיים שמותירים רושם עמוק.
תיאור רחובותיה האינסופיים של מקסיקו הבירה, סמטאותיה של ברצלונה, ביבי פריז, חשכת רומא, אורות מדריד, מחנק אפריקה ואפילו לחותה הנצחית של תל אביב רבתי מעניקים לספר את קסמו המיוחד.

אע"פ שהספר זכה לשבחים רבים, ממבט קצר בדף, ניכר שלא הרבה קראו או התעניינו בו. זה נכון שהוא לא פשוט וספרות לטינו- אמריקאית ידועה בסגנונה המיוחד (והמתיש לפעמים) אך לא שווה לוותר על ספר כזה מעולה ועדיף לדבוק בו בזמן שבו יש יותר פנאי לקרוא וכך לשמור על הרצף העלילתי.

מומלץ ביותר!*****

לפני 13 שנים•
★★★★★
•תום
בלשי הפרא

בלשי הפרא

רוברטו בולניו

מה לעזאזל קראתי, שמישהו יעיף לי סטירה ויחזיר אותי מיד למציאות. ספר מטורף. ברור שאני לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב את הסקירה הזו, שכן זה לא ספר סטנדרטי, האם אפשר שהסקירה עליו תהיה סטנדרטית?
ספרות דרום אמריקאית... נו היא לא לינארית, ואלה שאני קראתי לפחות נטו לריבוי דמויות, חלקם עם אותם שמות, ופתלתלות בעלילה מקסימה ולפרקים מעייפת.
שימו לב מה בולניו עצמו, כותב על הספרות הדרום אמריקאית והספרדית: "לפנים היו סופרי ספרד (וסופרי אמריקה ההיספנית) נכנסים לזירה הציבורית כדי לעבור על כלליה, כדי להביא לה תיקון, כדי להעלות אותה באש כדי לחולל בה מהפכה..."
אני לא מתיימר להיות מבין גדול בספרות הזו, מה כבר קראתי? אבל תמיד הרגשתי שיש בה משהו אחר, קסום וחמקמק, אגדתי מוגזם.
הספר עוסק בקבוצה של משוררים במקסיקו של שנות השבעים, ריאל וסלירסטים- השם נבחר כמחווה לקבוצה שפעלה בשנות העשרים של המאה העשרים, ונעלמה בלי להותיר הרבה.
הספר מחולק לשלוש-
חלק ראשון מסופר מפיו של משורר צעיר-מצטרף חדש לקבוצה, החלק מטיב לתאר את האווירה, התשוקה האינסופית למילה הכתובה, ההיטלטלות האין סופית ברחובות מקסיקו הבירה, התפלמסות, כתיבת שירה סמים אלכוהול סקס. בחלק הזה אנחנו מתוודעים לקבוצה על חבריה, לתשוקתם לשירה- שניים מנהיגים את הקבוצה: ארטורו בלאנו (צ'ילאני) ואוליסס לימה.
החלק השני מסופר מפי לא פחות מ 77 דוברים. בלולניו עוזר לנו קצת בכך ששם כל קטע נקרא, על שם הדובר- המיקום שלו והשנה. בעקרון החלק הזה מתחקה אחר עקבותיהם של מנהיג הריאל וסליסטים (אטורו בולנו, ואוליסוס לימה) החל מעזיבתם את מקסיקו- ומספר את קורותיהם, כל דובר כמו בראיון מספר על המפגש בינו (הדובר) לאחד מהשניים. מצאתי קסם רב בחלק הזה של הספר וצורה מאוד מיוחדת לספר סיפור כפזל של המון חלקים עם הרבה דוברים- שמדברים בקולות שונים ונותנים זווית שונה וקווים שונים לדמותם של השניים. לסיכום קסם.
החלק השלישי- הדובר, שוב אותו משורר צעיר שאך הצטרף לקבוצה. בחלק זה מתוארת בריחתם של השנים (ארטורו בלאנו ואוליסס לימה) ממקסיקו סיטי יחד עם זונה שנמלטת מהסרסור שלה, ואותו משורר צעיר שרק התחבר לקבוצה, הארבעה גם בורחים וגם מחפשים את מסיידת הריאל וסיליסטים של שנות העשרים של המאה העשרים- ססארה טינחרו- שפעם אחרונה שנראתה היה לפני יותר מ 40 שנים עת עזבה את מקסיקו הבירה בדרכה למדבריות סנורה. הם מחפשים אותה, הסרסור ועוזרו מחפשים אותם. החלק האחרון מאוד קיצבי וכתוב כקטעים לפי התאריך של התרחשות. לא יומן אלה מעין פרוטוקול שכזה.

אני לא יודע לגביכם, אני תמיד מחשיב שירה כאצולת הספרות. צורת הביטוי הנעלה ביותר המזוקקת והמדויקת ביותר... (ועדין הכי פחות מוצלחת מבחינה מסחרית). פעם הלכתי להקשיב למשוררים צעירים מקריאים את שירתם, והחוויה הייתה מטלטלת- זה הכה בי שיש קבוצה בנינו שמתמסרים לכתיבת שירה באופן כזה טוטאלי גם בישראל במאה ה 21- אנשים שכשישאלו אותם במה הם עוסקים יענו "אני משורר\משוררת". קיבלתי לידי באותו אירוע עלון "הבא להבא"- עיינתי ומצאתי שירה מכול מיני סוגים כתב עת מחתרתי הפונט הדפים הצבעים, העימוד- היה שם משהו שונה, בדיקה בוויקיפדיה (לכבוד כתיבת הביקורת הזו) העלתה שהבא להבא זה "כתב עת חצי-שנתי לשירה עכשווית, סיפורת ניסיונית, מסות ומניפסטים בשפה העברית".
כמה שבועות לאחר אותו מפגש עם משוררים, פגשתי את אחת המשוררות ששיר שלה הותיר עלי רושם עמוק- באיזה יום שיא של חוג של הבן, היא הייתה מדריכה באחד החוגים. ניגשתי ואמרתי לה השיר שהקראת באותו יום נגע בי ומאוד ריגש אותי... היא נאלמה דום התרגשה וחיבקה אותי (כן חיבוק לאדם זר)- המילים והשירים הם כול עולמה...

בספר הזה אנו מתוודעים לקבוצת משוררים צעירה וטוטאלית שהמילים והשירים הם כול עולמם- והמפגש מטלטל.

חברי אוהבי המילה הכתובה, לדעתי תאהבו את הספר-

יצאה סקירה מבולבלת, אבל כך גם הספר...

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
בלשי הפרא

בלשי הפרא

רוברטו בולניו

ספרות דרום-אמריקאית, כהכללה, היא לא פשוטה, ואי אפשר להפריד אותה מההיסטוריה הבעייתית של המדינה שבה נכתבה. הספר הוא פזל, מבוך, תשבץ, ולמרות ש"קל לקריאה" הוא תואר מרוחק מאוד ממנו, לא יכולתי להניח אותו מהיד.
הספר מספר את סיפורה של תנועת האינפרה-ריאליסטים, שבספר מכונים ריאל-ויסרלים, במקסיקו של שנות השבעים עד שנות התשעים. אולי מי שבקי בהיסטוריה והספרות של מקסיקו יוכל לזהות את המציאות שמאחורי הבדיון ואת לא פחות מ-40 הגיבורים שמפיהם מובא הסיפור. אולי מי שבקי גם יוכל להסביר מה זה אינפרה-ריאליזם, כי אני לא. מעבר לכך שמדובר בתנועה של משוררים בוהמיים, פרועים, מרדנים שנהנו להסתנן לאירועים ספרותיים ולחבל בהם, לא הצלחתי למצוא ב-641 דפי הספר שום הסבר מניח את הדעת מהי בעצם משנתם הספרותית או אפילו שורה אחת של שירה שניתן לייחס אותה לזרם הספרותי הזה. בעצם מדובר פה בחיפוש. חיפוש אחרי האמת, אחרי האמנות, חיפושו של האמן אחרי עצמו, ואולי יותר מכל - חיפוש אחרי החיפוש.
שני משוררים, ארתורו באלנו (אלטר-אגו לא ממש מוסווה של המחבר, ארתורו בולניו) ויוליסס לימה, אחרי שמתפרחחים במקסיקו סיטי במשך תקופה ארוכה ומובילים כנופייה של משוררים צעירים בחיי בוהמה משולחי רסן, מחליטים לצאת למסע למדבריות סונורה בחיפוש אחרי משוררת אגדית ומסתורית שנעלמה ארבעים שנה לפני כן, ושממנה מתחיל הכול. אף אחד לא יודע מה בדיוק קרה להם שם ומה מצאו, וכדי להתחקות אחר התעלומה, מובא הסיפור בצורת שורה של ראיונות עם אנשים שהכירו אותם, הסתובבו איתם, השתכרו, ישבו איתם בכלא, נבגדו על ידיהם או רק שמעו עליהם, וליוו אודיסיאה אינסופית שאפשר לראות בה את המסע הפנימי של האמן הנאבק.
הקריאה לא היתה פשוטה, ומזל שבסוף הספר יש מפתח שמסביר איזה שם לטיני ארוך ומסובך הוא המרואיין עכשיו ואיפה הוא הופיע לאחרונה. הכתיבה עצמה היא במשפטים קצרים, מהוקצעים, מבלי להיות מאומצת ומבלי להתבייש להיות בוטה.
מומלץ, אבל בל יצפה הקורא שיאכילו אותו בכפית פה. זה מסוג הרומנים שגורמים לקורא לשאול שאלות ולא מספקים לו את התשובות. ובמיוחד, זה סיפור שכל יוצר יוכל להזדהות עם הכתוב בו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אביב
בלשי הפרא

בלשי הפרא

רוברטו בולניו

זה ספר שטלטל אותי, לא בכיוון מסוים אלא טלטלה אקראית, כזו שזורקת אותך בו זמנית למספר כיוונים ואתה מבין שאין טעם לנסות לפתח אוריינטציה, כי תכף ממילא לא תהיה שם.
ומאד נעים היה להתמסר לטלטלה הזו. נעים היא אולי לא המילה המתאימה ביותר. זה היה בעיקר מהנה. מאד מאד מהנה.

הספר עוקב אחרי חבורה של צעירים, משוררים ניהיליסטים מזרם שולי בשירה המקסיקנית. אני מניחה שמי שמתעניין בשירה דרום אמריקאית ימצא בכך עניין רב. אני, שמעולם לא התעניינתי במשוררים מן היבשת ההיא, הקפדתי להתעלם ממאות מראי המקום המפרטים את פועלם של אותם המשוררים. בעיני, זה ממש לא משנה. כי הספר הזה מתעסק בנעורים, בהתבגרות, בשאלות של זהות, במרד, בחיים בשולי החברה, במתן משמעות למעשים, למחשבות, לאנשים. והכל נעשה באופן ייצרי ומעורר. הוא רווי בסקרנות, ביצירה ובמין, וצובע את העולם כך שהכל מסביב נראה חי ומסעיר.

אני לא רוצה לומר פה דבר על העלילה, בעיקר משום שזה דבר שתמיד נעים יותר לגלות לבד. כן אפשר לומר שהיא לא נמסרת או מסופרת באופן ישיר. היא נבנית טיפין טיפין מתוך אין סוף סיפורים שמובאים מפיהן של עשרות דמויות, חלקן מופיעות לכל אורך הספר וחלקן מבליחות לצורך סיפור אחד ואז נעלמות. וכולם כולם מעניינים ומסופרים באופן שגורם לך לשכוח לרגע את הסיפור המרכזי ולרצות שימשכו עוד ועוד ועוד. האיש הזה, רוברטו בולניו, פשוט יודע לספר סיפור.

והסיפורים האלה, חלקם כל כך פנטסטיים, כל כך לא מתקבלים על הדעת, אבל איכשהו, כשהוא מספר אותם, אתה מוצא את עצמך מאמין לו. ולא ברור למה, כי כשמסתכלים עליהם מקרוב לא רואים כלום, אבל כשאתה לוקח צעד אחורה פתאום נגלית לפניך תמונה שלא שיערת שמישהו יכול ליצור אחת כמוה. וככה גם הספר. ככה הסיפור.

דבר אחד אחרון. אני לא אקרא לכם לקרוא אותו, בעיקר מפני שהוא כל כך נהדר, שרק אתם תצאו נפסדים אם לא תעשו כן, אבל חשוב לפנות לו זמן. יש בו הרבה מאד דמויות והרבה מאד קשרים והכל מובא באופן קטוע, ומתקשר במפתיע, כך שאני מציעה לקרוא אותו כאשר ניתן לשמור על רצף, לפחות במרחב הזיכרון.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•סוריקטה
בלשי הפרא

בלשי הפרא

רוברטו בולניו

הביקורת המקורית נפתחה באיזה ציטוט מ 2666 והמשיכה בכמה פסקאות גרועות על מלאכת הקורא, על משמעות הספרות ועל המסקנה שמדובר בספר חיים. והנה אני אחרי קריאה רביעית בספר הזה וקורא שוב את הביקורת הישנה ומרגיש נבוך מהשטויות שכתבתי.

בלשי הפרא הוא מסוג הספרים... בעצם אין סוג ספרים שניתן לשייך את בלשי הפרא אליו. הוא נמצא במרכזה של נקודה סינגולרית שמעקמת לאינסוף כל תיאור או ניסיון להסבר. רק אכתוב כאן (וכנראה שאתחרט בעוד כמה שנים) שהספר הזה הוא אחד הדברים המופלאים, המוזרים, הנהדרים והמוטרפים שיש לספרות להציע. ומי שלא יקרא אותו לא באמת קרא משהו.

לפני 8 שנים•אודי
בלשי הפרא

בלשי הפרא

רוברטו בולניו

בעוד שפה מפטפטים על חוק הסופרים -בעד ונגד- ועל דירוגים ועל קיטלוגים -סתם ספר טיסה, לכל היותר שלושה כוכבים- וחיים את הספרות כמו עניין של מה בכך, כמו עניין של אחרי הצהריים ושל שבתות, ועניין של שיחות סלון וכוסות קפה, כמו תחביב: בעוד אנו, הבורגנים, אוהבים את הספרות שלנו על השידה שליד המיטה, יש קהילה רחוקה -גם בזמן, גם במרחב- ברברית ואלימה ומחתרתית, קהילה שבשבילה הספרות היא החיים והיא המוות, היא סקס היא דם היא פשע היא כופר. קהילה כזו שגונבת ספרים, שמדברת על משוררים ומשתכרת ומתעלפת ומתעוררת וממשיכה לדבר על משוררים -גם חיים, גם מתים, אף פעם לא חסר על מי- וגוססת באיזו מחלה מפוקפקת וממשיכה לדבר עליהם. הספרות היא הכל בשבילם. היא העולם. אין מעבר. אין משפחה, אין עבודה, אין משכורת ואין רווחה. רק המילה הכתובה, איתה הכל מתחיל ונגמר. כבר כתבו על הספר מספיק, וגם אין זה מהספרים שממליצים עליו. הוא מגיע אליך בעצמו. דופק על הדלת, מבקש רק רצפה לישון עליה קצת, לשים את הראש, בנאדם, לעשן איזו סיגריה ואולי, אם תרצה, לדבר על מילים אל תוך הלילה. ואתה, בעל הבית המעונב, או שתתן לו להיכנס או שלא. בזה מסתכם הכל.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•zooey glass
בלשי הפרא

בלשי הפרא

רוברטו בולניו

עשיתי את זה - הצלחתי לסיים את הספר בן ה - 641 עמודים עם למעלה מ - 200 מראי מקום. וואוו.. זה היה מאמץ לא קטן אבל חוויתי ביותר. ספרות במיטבה אם כי מתאימה ל"מטיבי לכת". העובדה שכ-400 עמודים מתוך הספר הם מונולוגים של דמויות שונות המספרות את חווית המשוררים המקסיקניים - חייהם, התנהגותם, מחשבותיהם ובעיקר הרמזים שהם מפזרים לכל אורך הדרך על 2 הגיבורים הראשיים של הסיפור אוליסס לימה וארתורו בלאנו (שכמעט ולא נוכחים כדמויות בספר) - הם צורה אחרת ומאתגרת של לקרוא סיפור. זוהי ספרות במיטבה - לאו דווקא מבחינת העלילה - כיוון שאין בספר הזה כמעט עלילה (למעט ב-50 העמודים האחרונים), אבל הרצף הזה של חוויות, מסרים, מחשבות והתבטאויות מרתק ומשאיר את הקורא (אותי לפחות) מרותק ורוצה להמשיך ולקרוא גם אם זה לא תמיד קל.2 המשוררים אוליסס לימה וארתורו בלאנו מחפשים אחר המשוררת הראל ויסרליסטית ססארה טינחרה - זהו הנושא של הספר שעוקב במשך כ - 20 שנה אחר דמויותיהם. העלילה קורית במקסיקו סיטי,במדבר סונורה, בברצלונה, פריז ואפילו בתל אביב.
מי שמרגיש שיכול לצלוח את הספר הזה - מוזמן ושיהיה לו בהצלחה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•רוני
בלשי הפרא

בלשי הפרא

רוברטו בולניו

הרומאן הגדול הזה של בולאניו מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון מסופר מנקודת מבט של משורר בן 17 שמגיע למקסיקו סיטי. הסגנון הריאליסטי והגס של החלק הזה הזכיר לי מייד את הרומאנים של צ'רלס בוקובסקי. ובכל מקרה, החלק הזה זורם מצויין, קריא מאוד, מצחיק מאוד ומחרמן מאוד לפרקים. החלק השני של הספר, שהוא משהו כמו 2/3 ממנו, הוא תיאור חיים של קבוצת משוררים בשם "הויסרל- ריאליסטים", שמסופר דרך כמה נקודות מבט. שני הגיבורים של הספר ושל הקבוצה הם אוליסס לימה וארתורו בלאנו. הראשון מקביל למשורר אמיתי בשם מריו סנטיאגו פפסקווירו, השני כמובן מקביל לדמות של בולאניו עצמו. הסיפור של המשוררים ושל החיים שלהם מתואר לאורך משהו כמו 20 שנה, מ-1976 ועד 1996, דרך הרבה מספרים שונים. חלקם אויבים, חלקם אוהבים. כאן אפשר למצוא את כל הדמויות וגם את השמות האמיתיים שלהם, אם יש. http://en.wikipedia.org/wiki/The_Savage_Detectives.
החלק הזה נמשך על פני משהו כמו 450 עמודים, מחולקים לפרקים די קצרים. נדיר למשל למצוא פרק של יותר מ-20 עמודים. אפשר לראות בו מצויין את הסגנון המדויק אבל השוטף של בולאניו ואת הדימויים האפלים היפהפיים שהוא יוצר. אלא שבולאניו הוא לא רק סופר של סגנון. כמו ברומאן הקודם שלו שקראתי "נוקטורנו בצ'ילה", גם כאן הוא מבקש להגיד משהו בעל משמעות מוסרית על העולם. בולאניו מנסה ליצור הנגדה בין העולם של המשוררים הויסרל- ריאליסטים לבין העולם של משוררים אחרים. בזמן שהויסרל ריאליסטים מתנהגים בצורה משוחררת, חופשית, המשוררים האחרים מתוארים כאידיוטים, כטיפוסים מנופחים ופחדנים. הרומאן כמעט ולא מביא שירים של הויסרל ריאליסטים או של האחרים, ולכן הקורא חייב להתרכז בחיים עצמם של המשוררים. הכתיבה המעולה של בולאניו מייצגת מצויין גם את קבוצת הויסרל ריאליסטים וגם את הקבוצות האחרות. קשה לי להגיד מה יפה יותר מבחינה ספרותית, הייצוג של ה"רעים" או ה"טובים". אחד מהפרקים המדהימים ברומאן, למשל, הוא הפרק שנכתב מנקודת המבט של נאצי לשעבר, אוסטרי בשם חיימיטו, שמתאר את חייו בצורה חסרת דעה אישית ומפגרת כמעט, באופן שמזכיר מאוד את הגיבור של אלבר קאמי ברומאן "הזר".
החלק השלישי והאחרון של הספר מתאר מסע שעושים בלאנו ולימה במדבריות של מקסיקו, תוך כדי שהם מחפשים אחרי משוררת אבודה. החלק הזה מזכיר מעט ספרות בלשית, ויש לו לדעתי גם תפקיד עלילתי חשוב.

לסיכום, כמו שבטח מובן ממה שכתבתי עד עכשיו זה ספר נהדר לדעתי. אחד הטובים שקראתי. אבל אני חושב שלפני שקוראים אותו כדאי לקרוא קצת חומר רקע על בולאניו. על השנאה שלו למשוררים אחרים, על השנאה שלו למשטרים פשיסטיים ובכלל על ההשקפה המוסרית שלו. בלשי הפרא מדבר על עולם של משוררים, אבל הוא למעשה מדבר על החיים עצמם. כאן יש ביקורת מצויינת של רות אלמוג ב"הארץ" שאולי תבהיר את המשפט האחרון שלי. זו ביקורת על שני הרומאנים האחרים של בולאניו בעברית, אמנם לא על בלשי הפרא, אבל במידה מסוימת היא תקפה גם לבלשי הפרא. למרות שבלשי הפרא מתרכז יותר בחיים עצמם ופחות בפוליטיקה.
http://www.haaretz.co.il/literature/1.1241465

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Salvatore_P
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“עשיתי את זה - הצלחתי לסיים את הספר בן ה - 641 עמודים עם למעלה מ - 200 מראי מקום. וואוו.. זה היה מאמץ”